ד"ר דומגק ומפעל הצבעים

ההיסטוריה של תרופות אנטיבקטריאליות (3)
תמונה של יפה
ד"ר ורד יפה

פול אהרליך חיפש את מה שקרא לו "קליע הקסם" – התרופה שתפגע במחולל המחלה אך לא באדם – והוא הצליח למצוא אותו: הסלבארסן. אבל קליע הקסם שלו היה פתרון למחלת העגבת בלבד, וכידוע לנו יש מחוללי מחלה רבים, ולכן יש צורך בקליעי קסם רבים ושונים. ושוב אנחנו חוזרים, כפי שהבטחתי במאמר הקודם, לצבעים – והפעם לתעשיית הצבעים.

ד"ר גרהרד דומגק (Gerhard Domagk) היה רופא וכימאי שעבד בתעשיית צבעים. האגדה (ואולי זו האמת) מספרת שבעת שעובדים רבים בבית החרושת לצבעים שבו עבד חלו בדלקת גרון חיידקית, הוא הבחין שמבין העובדים בפס הייצור של צבע מסוים לא חלה אפילו אחד. ד"ר דומגק, שניחן ביכולת הבחנה חדה, חשב כי ייתכן שלצבע שיוצר בפס יצור זה – פרונטוזיל סולפונאמיד – יש תכונות אנטי-בקטריאליות. הוא ניסה את הצבע המסוים על עכברים שהודבקו בסטרפטוקוק, והם החלימו. אבל מה בקשר לבני אדם? כידוע, לפני שניתן להשתמש בחומר כלשהו כתרופה לבני אדם יש צורך בניסויים קליניים שחלקם ניסויי בטיחות וחלקם ניסויי יעילות. כמובן יש גם צורך בקבוצות ביקורת. לא אלאה אתכם בתיאור ניסוי קליני, אבל מן המעט שתיארתי אפשר להבין כי מדובר בתהליך ארוך ואפילו מייגע. ומה קרה עם התרופה למעשה?

הסיפור שתקראו בשורות הבאות אולי ייראה לכם כסיפור מעשייה, אבל זו האמת. לד"ר דומגק הייתה בת צעירה, הילדגרד שמה, שאמא שלה החליטה שהגיע הזמן ללמד אותה לרקום. הילדגרד החלה לרקום, אבל לא האם ולא הילדה שמו לב שהמחט הייתה חלודה. תוך כדי רקמה הילדגרד דקרה את אצבעה והאצבע הזדהמה. לאחר ניסיונות ריפוי רבים שכשלו, הזיהום התפשט ורופא הילדים החליט שיש צורך לכרות את ידה של הילדה כדי להציל אותה. מובן שד"ר דומגק ואשתו נחרדו מהרעיון. לפני ד"ר דומגק עמדה החלטה קשה. האם לתת לילדה את התרופה שעדיין לא נוסתה על בני אדם או לקבל את עצת הרופא? האבא המיואש החליט לתת להילדגרד את התרופה שנוסתה על עכברים בהצלחה. ייתכן שחשב לעצמו שאפשר יהיה לכרות את ידה של הילדה אם התרופה תאכזב. אך התרופה לא אכזבה. הילדה החלימה. וכך נולד "קליע הקסם" השני, וממנו פותחה התרופה סולפה, שבה משתמשים במקרים מסוימים עד היום.

סולפה היא "קליע קסם" היות שהיא פוגעת במחולל המחלה אך אינה פוגעת במקבל התרופה. איך עובד "קליע קסם" זה ומדוע אינו מזיק לבני אדם? לשם כך אתן הסבר ביוכימי קצר: לצורך ייצור תאי דם וכן לצורך תפקוד תקין של מערכת העצבים של בני האדם נדרשת חומצה פולית. גוף האדם אינו יכול לייצר חומצה פולית אלא חייב לקבל אותה מן המזון, ולכן היא מוגדרת כוויטמין –  ויטמין B9. גם החיידקים זקוקים לחומצה פולית, אך בניגוד לבני האדם הם יכולים לייצר אותה בעצמם. התרופה שנתן דומגק לבתו מונעת את ייצור החומצה הפולית אצל החיידקים, ולכן הילדה נרפאה. היא לא ניזוקה ממנה, כי כאמור גוף האדם אינו יכול לייצר חומצה פולית וחייב לקבל אותה מהמזון, לכן לפעולת התרופה בעיכוב הייצור אין השלכות על גוף האדם. תרופה זו היא בעצם התרופה האנטיביוטית הראשונה, אך לשם "אנטיביוטיקה" זכתה תרופה אחרת שהתגלתה לאחר מכן. עליה אספר במאמר הבא.

גילוי האנטיביוטיקה פרונטוסיל סולפונאמיד (סולפה) זיכה את גרהרד דומגק בפרס נובל לרפואה ופיזיולוגיה בשנת 1939, אך באותה שנה לא הוענק לו הפרס מחמת התנגדות המשטר הנאצי בגרמניה לקבלת פרסי נובל בקרב מדענים גרמניים. רק לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה קיבל את הפרס, אך לא את המענק הכספי שהיה אמור לקבל, בגלל הזמן שחלף.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

12 תגובות

  1. אני לא מבינה ברפואה. אבל אני רואה שככל שאנחנו מפתחים תרופות, מחלות חדשות מתפתחות בקצב מהיר יותר
    נכון?

    1. זו שאלה שאין לי עליה תשובה. אשיב בשאלה נגדית: האם באמת מתפתחות מחלות חדשות או שאנחנו יודעים היום טוב יותר לגלות מחלות? ולסיום חשוב לזכור את העליה העצומה בתוחלת החיים במאתיים השנים האחרונות, שחלה כנראה בגלל השיפורים במזון, בסניטציה, בהגינה בחיסונים, באנטיביוטיקה וכמובן בכלל הההתקדמות הרפואית. בשנת 1800 תוחלת החיים הממוצעת במערב אירופה עמדה על כ-40 שנה וב-1900 על כ-50 שנה. כיום תוחלת החיים היא בסביבות 80 שנה.

  2. אבל מצד שני ככל שעובר זמן תוחלת החיים גדלה, בני אדם חיים יותר שנים. כנראה שפיתוח תרופות ליותר מחלות עובד.

  3. כבר אמרו את זה כאן לפני. אבל גם אני מרגישה במאמרים האלה השלמת השכלה נחמדה

  4. חבל שממציאים תרופות לבעיות פיזיות ונפשיות אך לא נותנים את הדעת על טיפול בבעיות של פגמים בערכים

    1. ערכים מוקני רק על ידי חינוך ואני לא מתימרת להיות מומחית בנושא

  5. אני אוהבת את השילוב בין המרכיבים העקרוניים לבין המרכיבים הפיקנטיים.

    1. תודה. אני בהחלט משתדלת ואני שמחה שלפחות בחלק מהמקרים גם מצליחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן