במאמר הקודם הבטחתי לספר על אדם שניסה לעזור לחקלאים העניים של דרום ארצות הברית – ג'ורג' וושינגטון קרבר. זה סיפור כמעט בלתי ייאמן על תינוק שנולד בזמן מלחמת האזרחים בארצות הברית (1861–1865) כעבד באחוזה של משפחת מוזס קרבר, והפך למדען שנחלץ לעזרת החקלאים העניים במדינות דרום ארצות הברית.
בהיותו תינוק נחטף ג'ורג' עם אימו ואחיו ג'יימס על ידי כנופיה שעסקה בסחר עבדים. את ג'יימס הצליחו לחלץ, אך ג'ורג' התינוק ואימו הועברו כעבדים למדינת ארקנסו. מוזס בעל האחוזה שכר בלשים שהצליחו לאתר רק את ג'ורג' התינוק, אך לא את אימו, ולהחזירו לבית משפחת קרבר.
מוזס ואשתו סוזן גִּדְּלוּ את שני האחים כאילו היו ילדיהם, אף שאימוץ רשמי של ילדים שחורים על ידי משפחה לבנה היה בלתי אפשרי באותם ימים. סוזן שאפה לספק חינוך לילדים, אך אי-אפשר היה להעלות על הדעת שילדים שחורים ילמדו בבית ספר שבו למדו ילדי בעלי החוות ולכן היא החלה במה שנקרא היום "חינוך ביתי". היא הבחינה מהר מאוד בכישרונות של ג'ורג' והבינה שלא תוכל להיות המורה שלו לאורך ימים.
בית הספר לילדים שחורים היה בעיירה מרוחקת כ-15 ק"מ מביתה של משפחת קרבר. היום מרחק כזה בוודאי אינו נחשב כרציני. לא מעטים מסיעים את ילדיהם אפילו מרחק גדול יותר לבית ספר שנחשב כטוב בעיניהם ואפילו לחוגי ספורט. אולם באותם ימים, המרחק הזה חִיֵב את ניתוקו של ג'ורג' מהוריו ה"מאמצים" ומעבר לעיירה הרחוקה. יכולתי למלא דפים רבים בתיאור תלאות השחורים במאה השנים שלאחר מלחמת האזרחים וגם בתיאור קורותיו של ג'ורג' הצעיר, אך לא בזה רציתי לעסוק.
אספר כי הוא היה אחד השחורים הראשונים שזכה ללמוד בתיכון ובאוניברסיטה. עידודה של מורתו (לאומנות דווקא) וכישרונותיו עזרו לו להתקבל כסטודנט לחקלאות ולבוטניקה באוניברסיטת איווה (Iowa), שבה היה הסטודנט השחור הראשון ובה השלים את התואר הראשון והשני בבוטניקה וחקלאות.
המשך הקריירה שלו הוא הרלוונטי לנושא הסדרה. ג'ורג' הוזמן לעמוד בראש המחלקה לחקלאות במכון טסקגי (Tuskegee) שבאלבאמה. הוא עסק במחקר חקלאי, אך פעילותו לא הייתה רק במגדל השן האוניברסיטאי. הוא לא שכח את החקלאים העניים במדינות הדרום וניסה לעזור לפתור את מצוקתם העיקרית – דלדול הקרקע בשל גידול הכותנה שהיה הגידול העיקרי במדינות הדרום.
כפי שסיפרתי, חקלאי מזרח ארצות הברית השתמשו באוצר היקר גואנו לצורך טיוב הקרקע, אבל החקלאים השחורים בדרום לא יכלו להרשות לעצמם לקנותו. ד"ר קרבר ניסה להנחיל להם את השיטות הוותיקות של מחזורי הגידולים בנוסף לשימוש בקומפוסט ובצואת בהמות הבית, אבל למרבה הצער גידולים אלו השתלמו פחות מכותנה. מחזור הגידולים כלל בוטנים, שככל קטנית אחרת עוזרים להעשרת הקרקע בחנקן זמין. כדי לשכנע את החקלאים לגדל בוטנים, קרבר עצמו כתב מתכונים רבים (למעלה מ-300) שבהם הבוטנים כיכבו. אנחנו כמובן מכירים את חמאת הבוטנים ואת שמן הבוטנים וסתם בוטנים כחטיף, אבל בספרו של קרבר אפשר למצוא גם צבעים ומוצרי קוסמטיקה מבוטנים.
סביר להניח שמה שתרם למעבר של חקלאים רבים מגידול כותנה לגידול בוטנים, היה לאו דווקא מאמציו ומתכוניו של ד"ר קרבר, אלא מזיק הכותנה Boll Weevil שהגיע לארצות הברית ממקסיקו והרס שטחי גידול כותנה עצומים בדרום ארצות הברית. גם היום בוטנים הם גידול חשוב בדרום ארצות הברית ודי אם נזכיר כי ג'ימי קרטר, הנשיא ה-39 של ארצות הברית (1977–1981), היה בעל חווה ענקית לגידול בוטנים בג'ורג'יה.
אני מודעת לכך שד"ר קרבר השתמש בשיטות הוותיקות למניעת דלדול הקרקע. אני גם מודעת לכך ששיטות כאלו לא יכלו לפתור את בעיית המזון העולמית שהחלה להיווצר במאה ה-19 ועוד יותר במאה ה-20 בגלל הגידול העצום באוכלוסייה. אולם בחרתי לספר עליו כדוגמה למדען שלא רק המדע הטהור והקידום בעולם האקדמי העסיקו אותו, אלא גם כמי שהקדיש מאמצים רבים כדי למצוא פתרון לבעיות של החקלאי קשה היום.
על המהפכה האמיתית בהעשרת הקרקע בחנקן אספר במאמר הבא ואז נתוודע סוף סוף למי שכונה "האדם שהציל ביליונים והרג מיליונים".






6 תגובות
ברוב הארצות, כולל כמובן ישראל, אין לאזרחים שום ידיעה עד כמה התנהלות ותפעול החקלאות משפיעים על בריאותנו
אתה בודאי צודק, אבל זה נכון לא רק בחקלאות אלא גם בתחומים אחרים. מצד שני אם נסתכל על העליה בתוחלת החיים מתחילת המאה ה-20 ועד סופה, כנראה שהשקלול של הנזקים ושל התועלת הוא לטובת התועלת.
והאדם שהציל ביליונים הוא … . (היא) ..
ובנוסח תכניות הטלביזיה: שמו יופיע בפרק הבא
בעוד הרוב עוסקים בהרס העולם ובהרג הדדי, יש כאלה שעוסקים בהגנה על הטבע וכדור הארץ, מתוך הבנה שזה משמעותי לעתיד באנושות. הלוואי שאלה ירבו ככל האפשר
אני לא חושבת שד"ר קרבר חשב על שמירת הטבע ולכן עזר לחקלאים למנוע את דלדול הקרקע בשיטות שאינן מזהמות. ראשית השיטה היעילה אך המזהמת עדיין לא פותחה והשיטות האחרות כמו לשלשת עופות הים היתה יקרה מדי עבור החקלאים העניים.