מניעת דלדול הקרקע – חלק ב

האיש שהציל ביליונים והרג מיליונים (3)
תמונה ורד יפה
ד"ר יפה ורד

במאמר הקודם בסדרה זו סיפרתי לכם על כמה פתרונות למניעת דלדול הקרקע שבהם השתמשו חקלאים בעבר: הוֹבָרָה (השארת שדה במצב בור ללא זריעה), גידול קטניות ופיזור צואה של בהמות המשק.

לאחר קריאת המאמר הקודם היו מביניכם ששאלו "האם אין שיטות יעילות יותר? האם אין זבל אורגני עם אחוז חנקן גבוה יותר כך שהכמויות שצריך יהיה לפזר בשדה תהיינה קטנות יותר?"

יש עדויות ארכיאולוגיות לכך שבדרום אמריקה, מאות שנים לפני הכיבוש הספרדי, השתמשו לצורך דישון בלשלשת של עופות ים. לדשן זה הם קראו גואנו. מקור המילה גואנו הוא בשפת האינקה שבה Wanu הוא לשלשת של עופות ים או עטלפים. את הגואנו כרו הילידים באיים קטנים הנמצאים מול חופי פרו, שהם למעשה ערימות גואנו עצומות בגודלן. ידוע ששליטי האינקה, שהבינו את ערכו של הגואנו לחקלאות, הנהיגו כללים למניעת כריית גואנו עודפת והסדירו את חלוקתו בין המחוזות השונים. הם אף אסרו להרוג עופות מקננים ולהפריע לקינונם וכל זאת כדי לשמור על אספקת גואנו קבועה.

האם הגואנו הוא דשן טוב יותר מצואת בהמות הבית, ואם כן – מדוע? האם חקלאי אירופה וצפון אמריקה הכירו ביעילות של לשלשת העופות?

יעילות חומר כדשן נובעת מאחוזי החנקן שבו. כפי שסיפרתי במאמר הקודם, בצואת בהמות הבית יש כ-3% חנקן, ולעומת זאת בגואנו כ-15%. אתם ודאי תוהים איך ייתכן הבדל כל כך גדול? ומה גורם לזה?

הסיבה להבדל הגדול היא המבנה האנטומי השונה של עופות ויונקים. ליונקים יש פתחי הפרשה שונים לשתן ולצואה, בעוד שלעופות פתח אחד בלבד. הפסולת החנקנית של בעלי החיים מופרשת בעיקר בשתן ולכן הלשלשת של העופות עשירה בהרבה בחנקן מצואת בעלי החיים.

למרות היתרון העצום של לשלשת עופות כדשן, עד למאה ה-19 התועלת שבה לא הייתה ידועה באירופה. גידול האוכלוסייה באירופה והידלדלות השדות המעובדים במזרח ארצות הברית גרמו לחיפוש אחר דשן עשיר יותר בחנקן. מאות שנים לאחר שגילו זאת בדרום אמריקה, גילו גם חקלאי מזרח ארצות הברית כי לשלשת עופות משפרת את היבולים טוב יותר מצואת בהמות הבית.

מדוע וכיצד עלה רעיון השימוש בלשלשת? לכך לא מצאתי תשובה, כנראה משום שאיש לא טרח לרשום פטנט. תחילה כרו אותה באתרים מקומיים בצפון קרולינה ובשאר מדינות הדרום. האגרונומים שחקרו את הלשלשת מצאו את הסיבה ליעילותה העודפת על פני צואת בהמות –אחוז החנקן שבה גבוה יותר.

הגיאוגרף הגרמני פון הומבולדט שחקר את דרום אמריקה, הגיע גם לפרו ושם נחשף לשימוש בגואנו שאותו כרו באיים מול חופי פרו. הוא הביא את הידע הזה לאירופה.

באנגליה ובמזרח ארצות הברית התחילו להשתמש בגואנו כדשן בעיקר רק לאחר שהכימאי האנגלי דייוי פרסם ספר על היתרונות של דשן עשיר בחנקן זה.

גם במקומות אחרים בעולם – מסביב לבריטניה, באיים ממערב לנמיביה שבאפריקה וכו', היו איים שהיה בהם גואנו, אבל זה שנכרה מהאיים הקטנים שממערב לפרו, היה העשיר ביותר בחנקן. האם זה מפני שעופות ים שונים מפרישים כמויות שונות של חנקן? או אולי מזג האוויר הוא הגורם? על האיים שממערב לפרו כמעט לא יורד גשם וכך החנקות המופרשות על ידי עופות הים אינן נשטפות למים. בכל המקומות האחרים שהזכרתי חלק מהחנקות המופרשות נשטף לים. לכן הגואנו באיכות הגבוהה ביותר ואף היקר ביותר הוא זה שנכרה מול חופי פרו.

כתבתי את צמד המילים "יקר יותר" ואתם חושבים לעצמכם כמה יכולה להיות יקרה לשלשלת עופות? היכונו להפתעה – מחירה היה רבע עד שליש ממחיר זהב.

האם באמת הגואנו יכול היה לתרום לרעב העולמי לדשן? ובכלל, ממה נבע הרעב הזה לדשן? אענה תחילה על השאלה השנייה. בין השנים 1800 ל-1900 אוכלוסיית העולם כמעט הכפילה את עצמה (הסיבה העיקרית לכך הייתה הירידה הדרמטית בתמותת התינוקות ושיפור הרפואה לכלל האוכלוסייה), וכמובן עם גידול האוכלוסייה גדל הצורך במזון. כפי שהסברתי, גידול המזון דורש דישון ולא היה די בשיטות הוותיקות כדי לספק את המזון הדרוש לאוכלוסייה שהלכה וגדלה.

גואנו אכן יכול היה להוות פתרון בגלל אחוז החנקן הגבוה שבו (וגם הזרחן שאף הוא חיוני לגידולים) אבל… וכאן בא האבל הגדול: מחירו הגבוה לא אִפשר את רכישתו על ידי חקלאים עניים דוגמת החקלאים בדרום ארצות הברית וחשוב עוד יותר – זהו משאב מתכלה. היות וקצב הייצור של גואנו היה נמוך מקצב הניצול שלו, כלכלת פרו שהתבססה במשך עשרות שנים על יצוא גואנו, התמוטטה בבת אחת כשהמשאב הזה פשוט נגמר (מפאת קוצר היריעה לא ארחיב כאן על הגואנו, על מלחמות הגואנו בדרום אמריקה ועל כלכלת פרו שהתמוטטה).

אז מה בכל זאת עושים? במאמר הבא אספר על אדם שניסה לעזור לחקלאים העניים של דרום ארצות הברית. ובתשובה לשואלים: לא, זה עדיין לא האדם שעל שמו נקראת סדרת מאמרים זו.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

8 תגובות

  1. אנשים ברובם לא מבינים את הקשר שלנו מבחינה כלכלית ובריאותית לאיכות הסביבה וניצןלה

    1. האם התכוונת לכך שהיה ניצול יתר של הגואנו באיי הגואנו מול חופי פרו? ממשלת פרו של אותם ימים הבינה כי הגואנו הוא משאב מתכלה, אך המשבר הכלכלי אלץ אותה למכור את הגואנו. ברור שאנחנו נגררים לניצול יתר של משאבים טבעיים שונים בשל גידול האוכלוסיה ובסופו של דבר נאלצים להשתמש באמצעים אחרים, מלאכותיים שעליהם אספר במאמר הבא בסדרה

  2. עוד מאמר אצלכם שלוקח אותנו לכמה דקות החוצה מהמציאות הקשה.

    1. המציאות אכן קשה ואין כמעט מי מאתנו שיש לה כרגע, יהיה או היה בן משפחה בצבא ואין מי שלא דואג לשלום החטופים ואבל על הנופלים. כל דקה שבה אנחנו יוצאים מעט ממציאות זו היא בגדר ברכה. אני למשל יוצאת ממציאות זו למשך זמן רב יותר במהלך הכתיבה.
      בתקווה לימים טובים יותר ובשורות טובות

    1. תודה על המחמאה. אני מנסה באמת לגרום לקוראים לרצות לקרוא את הפרק הבא כפי שעושה זאת סופר ספרי מתח. תגליות רבות במדע השתלשלו כמו ספור מתח.

    1. חבל שלא פרטת למה את מתכוונת. האם את מתכוונת לזהום הקרקע על יד חומרי דשן או על ידי מזהמים אחרים כגון פלסטיק למינהו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של בורוכוב

הפתעה צרפתית

הבחירות בצרפת: ניצחון מפלגות השמאל וכישלון הימין

דילוג לתוכן