מניעת דלדול הקרקע

האיש שהציל ביליונים והרג מיליונים (2)
תמונה ורד יפה
ד"ר יפה ורד

במאמר הקודם ציינתי כי אחרי שנים שבהן מגדלים חיטה וגידולים שונים אחרים, כמות החנקן בקרקע יורדת ואיתה קטֵנה התנובה. כיצד פתרו החקלאים הקדמונים את הבעיה? לחקלאים בימים קדומים לא היה ידע על שימור ושיפור פוריות הקרקע, ולכן הם גִידלו באותה חלקת אדמה אותו גידול ברציפות במשך שנים מספר. כאשר כמויות היבול קטנו בצורה משמעותית, הם נטשו את השדה ועברו לחלקה אחרת. הם כמובן לא ידעו את הסיבה לירידה ביבולים. הם לא הכירו את החנקן ולא הבינו כי הידלדלות היבולים נובעת מהתמעטותו בקרקע. השדה המקורי הושאר כשדה בור ולאחר כמה שנים חזרה החלקה לפוריותה ושוב ניתן היה לגדל בה. אותם חקלאים סברו כנראה, כי כמו בני האדם, אף האדמה זקוקה למנוחה וכאשר נותנים לה את המנוחה הנדרשת היא חוזרת לתת יבולים טובים. הם בוודאי ראו שמנוחת האדמה אינה מוחלטת – צמחי בר שונים צמחו בה. הם לא היו מודעים לכך שחלק מצמחי הבר שנבטו שייכים למשפחת הקטניות (כגון תלתן ותורמוס) שכפי שכבר סיפרתי, מחזירה לאדמה את החנקן החיוני.

זה כנראה הפתרון הקדום ביותר לבעיית דלדול הקרקע. פתרון זה בזבזני ביותר, היות וחלקת קרקע מוברת (אין מעבדים אותה) במשך כמה שנים. עם גידול האוכלוסייה התעורר הצורך לחסוך בשטח והחקלאים החלו לצמצם את תקופת ההובָרָה של השדות, עד שנה אחת בלבד. פרק זמן זה לא הספיק להחזרת פוריות הקרקע ועדיין היה בו בזבוז של קרקע חיונית. החקלאים החלו לזרוע בשנה זו זרעים של צמחי מרעה שאפשרו ניצול כלשהו של הקרקע. בין צמחי המרעה שנזרעו היו גם תלתן ואספסת (אף היא קטנית) האהובות על בהמות הבית וכך מבלי לדעת ולתכנן, פוריות הקרקע בחלקה זו השתפרה.

לא הצלחתי למצוא כיצד פתרון זה ופתרונות נוספים עלו במוחם של החקלאים הקדומים. אני משערת שכמו המצאות קדומות רבות אחרות, הן היו מבוססות על יכולת התבוננות של בני האדם.

ומה היו הפתרונות הנוספים שבהם השתמשו החקלאים הקדמונים?

ייתכן מאוד כי בזמן לימודי הטבע ואולי החקלאות (כן פעם למדו חקלאות בבית הספר היסודי ואפילו עבדו מדי פעם בחווה החקלאית העירונית או בגינת בית הספר), המורה סיפרה על מחזורי זרעים. לא אלאה אתכם בכל הגלגולים של שיטה זו, אזכיר רק את מחזור הזרעים המודרני הראשון שהומצא בנורפוק אנגליה (1730). זה היה מחזור ארבע שנתי שכלל שנה שבה גידלו גידולים לאחר עידור עמוק של האדמה, שנה של שעורה, שנה של תלתן ושנה שבה גידלו חיטה. חידוש נוסף היה חריש עמוק ופיזור זבל אורגני (צואת בהמות) בשדה. בשיטה זו הקרקע הועשרה בחנקן הן על ידי התלתן והן על ידי הזבל האורגני.

כיצד פיזור של זבל אורגני מעשיר את הקרקע? בהמות הבית אוכלות כידוע צמחים והן מאוד אוהבות את התלתן, התורמוס והאספסת. צמחים אלו מספקים להן את החנקן הדרוש לגדילתן. למרות כושר העיכול הטוב שלהן, הן לא מעכלות וסופגות את כל החנקן בצמחים אלו וחלק ממנו מופרש. צואת הבהמות מכילה כ-3% חנקן זמין. האם הוספת החנקן לקרקע על ידי זבל אורגני תספיק כדי לקבל יבולים טובים ובכמה זבל אורגני יש צורך?

לשם כך שלפתי נתונים מן המרשתת, ואני מקווה שהחשובים שמביניהם לא ייאשו אתכם. כדי לקבל יבול טוב של חיטה (500–800 ק"ג לדונם) צריך להוסיף בין 5 ל-10 ק"ג חנקן לדונם.

לטובת חובבי האלגברה אציג את החישובים: צואת בהמות מיובשת מכילה 3% חנקן, (3 ק"ג חנקן בכל 100 ק"ג של צואה מיובשת),לכן לשם דישון חלקה של דונם יש צורך בכ-150–300 ק"ג של זבל אורגני מיובש. היות וצואת הפרות מכילה כ-85% מים, הרי שלצורך דישון של דונם יש לאסוף ולייבש בין טונה לשתי טונות (מספרים מעוגלים) של צואת פרות. זו כמות גדולה של צואת בהמות שיש לאסוף, לשנע, לייבש ולפזר בשדה. פרה מפרישה ביום כ-30 ק"ג צואה (כ-4.5 ק"ג חומר מיובש). צאו וחשבו מכמה פרות צריך לאסוף הפרשות.

ובכן, לדישון דונם אחד של שדה שבו מגדלים חיטה יש לפזר בו צואת בהמות מיובשת המופרשת ביום על ידי כ-50–60 פרות. כמה פרות נצטרך לגדל, ולאסוף את הפרשותיהן לצורך גידול 1.1 מיליון דונם של חיטה (זה שטח גידול החיטה בארץ נכון לשנת 2022)?

אני כבר שומעת באוזניי את הקורא האומר "נו, הצלחת להראות לנו כי אפשר להוסיף חנקן על ידי קטניות, אבל יש לפחות שנה מתוך ארבע שבה לא נוכל לגדל חיטה. הוכחת שאפשר לזבל בהפרשות של בהמות הבית, אבל העבודה הנדרשת מרובה. אין רעיונות פשוטים יותר לביצוע?".

על שיטות אחרות (לא בהכרח קלות יותר לביצוע) אספר במאמר הבא.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

10 תגובות

  1. ממש מעניין. לקחת מאמרים כאלה מהאתר הזה ואתרים דומים וללמד בבית הספר במקום מה שמלמדים היום. זה יעלה את תועלת הלימודים ותרומתם לדורות הצעירים

    1. אף אני חושבת כמוך שלמודי המדעים בבית הספר בכתות היסוד ובחטיבות הביניים לא מענינים את הילדים. נתקלתי בזה אישית כשנכדי אמרו לי ש"מדעים זה פיכס". זו הסיבה שכתבתי לנכדי מספר ספורים בנושאים מדעיים שלהם קראתי "סבתא מספרת מדע"

  2. האם הכותרת המדברת על ביליונים (מיליארדים) של ניצולים איננה מוגזמת?

    1. הכותרת כלל אינה מוגזמת. היות ואני עוסקת ב"ספור מתח" לא אסביר בתשובה זו, מדוע אינה מוגזמת. אם תעקבי אחר הפרקים הבאים, אני חושבת שתשתכנעי שאינה מוגמת כלל.

    1. בסדרת המאמרים האלו לא תוכלי למצוא קשר ישיר לרפואה. המאמרים האלו קשורים ליכולת של האנושות להתקיים למרות הגידול העצום באוכלוסיה.

    1. אני מאד שמחה על הערתך. פשוט הקדמת אותי. על זבל העופות ידובר בפרק הבא וכן על הסיבה שבגללה יש שם הרבה יותר חנקות.

  3. לא הכרתי אף עובדה או נתון מאלה שהזכרת, והסקרנות משכה אותי.

    1. אני שמחה שהצלחתי לעורר את סקרנותך ואני מקווה להשביע אותה בהמשך הסדרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של בורוכוב

הפתעה צרפתית

הבחירות בצרפת: ניצחון מפלגות השמאל וכישלון הימין

דילוג לתוכן