לקטוע את שרשרת הטראומה

מניעת הלם קרב
מישהו עצוב
תמונה: nara.getarchive.net

במאמר קודם תיארתי טיפול המציע תקווה להלומי קרב. המלחמה שאנו נתונים בה כעת עלולה לייצר רבבות מהם, ובמאמר זה אני מציע טיפול מניעתי.

חיילים הנמצאים בחופשה יעברו טיפול על ידי מטפלים שהתמחו בהלם קרב. קבוצות של כ-75 לוחמים או אזרחים שהיו בקיבוצי העוטף והסביבה ישתתפו בסדרת טיפולים קצרה שתכלול פסיכותרפיה, עם או בלי תוספת של MDMA, ויחזרו במהירות לתפקוד. הקבוצה תנוהל על ידי מטפל או שניים.

הטיפול המיידי יהיה מבוסס על מניעה כדי שלא ייחרטו במוח תחושות של חרדה, שנאה עצמית, אשם ובושה, ולעומת זאת יעצים את תחושות האומץ, האחריות והכבוד ויעודד הבנה עמוקה שמה שנעשה – זה מה שהיה ניתן וצריך לעשות. בהתבסס על ניסיון העבר הלא מוצלח, שהוכיח שטיפול בפוסט-טראומה שנים לאחר האירוע מביא לאחוזי הצלחה מזעריים, הטיפול המיידי מביא תקווה למניעת התהליך המוחי שככל שיעמיק בזמן כך יהפוך עמיד לריפוי.

הטיפול המיידי משנה את השקפת העולם של הלוחמים או נפגעי הטראומה בכך שהוא מחדיר לאזורי המוח הרלוונטיים תחושת אומץ, קבלה עצמית וחוויה חיובית ככל שניתן. מניעת הדחייה בתהליך הטראומה מייצר את התנאים להכלה עצמית ומניעת ההלם המצטבר.

יש סיכוי ששרשרת התהליכים המוחיים שנוצרת במנגנון הפוסט-טראומה תיקטע על ידי טיפול מיידי ומניעתי, וכך נחסוך מהנפגעים סבל מתמשך וממערכת הבריאות צרה כרונית שאינה ניתנת לריפוי.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

17 תגובות

    1. בעז-
      רק תדמיין את הלומי ״הנובה״ שחלקם היו תחת השפעה פסיכדלית. כל הזוועות שחוו מוכפלות.
      או לוחמים שמפקדם מת לרגליהם..
      הסיכוי הכי טוב לריפוי הוא ״מחיקה מיידית של השריטה״ וחזרה מהירה לתפקוד

    1. הסמים כרגע ניתנים במסגרת מחקר. יש כבר נתונים על שיפור משמעותי ואפילו ריפוי בקרב הלומי קרב באמריקה ובארץ. ניתן להניח שבעקבות המלחמה האחרונה יהיו יותר הרשאות טיפול.
      מטרת הכתבה להעלות מודעות של נפגעי טראומה לאתר את המטפלים המתאימים.

    1. דינה-
      נראה שרוב תושבי המדינה יזדקקו לאיזה שהוא טיפול.

  1. הלומי קרב ויתר נפגעי הלחימה חייבים לקבל הכל מכל. הם הקריבו כל כך הרבה למעננו.

    1. עלמה חיות-
      נכון מאד וככל שיקדים הטיפול ימנע נזק מצטבר

    1. יצחק הכהן-
      נכון-
      מגיע להם טיפול מוקדם ומניעתי כמובן בעיקר לחלץ אותם מטראומה אכזרית אך גם לשחרר את החברה מנטל ואחריות שלא ניתנים לריפוי אם יוזנחו.

  2. אבל האם מותר להשתמש בחומרים האלה? גם מחוץ למחקר? האם בכלל הרופאים שלנו מכירים את הסם?

    1. ג׳:
      הטיפול המשולב(פסיכותרפיה אוהדת+הסם) הולך ותופש הכרה ותאוצה. מטפלים בתחום הנפש והטראומה מתמחים בנושא וכולם מבינים שהוא יהפוך חוקי במסגרות המתאימות.
      מוכרח לבשר לנפגעי הטראומה שגם טיפול פסיכותרפי חומל ומכיל אפילו ללא הסם נתגלה כיעיל ומרפא כך שאם יתחילו טיפול מוקדם יש סיכוי ותקווה שחבלי הלם הקרב ptsd יעצרו באיבם.

  3. אני לא יכול שלא להזכר בקרובי משפחתי ניצולי אושויץ ומחנות השמד אחרים במהלך מלחמת העולם השנייה. שמן הסתם עברו חוויה אולי הקשה ביותר שהניתן להעלות על הדעת שבן אנוש יכול לסבול, עלו לארץ, הקימו משפחות, בנו את הארץ, הקימו ישובים, נלחמו במלחמות ישראל, שיקמו עצמם לרוב ללא עזרה מצד איזה שהוא גורם ממסדי, רק ברוח והשאיפה לשוב ולחיות. האם הם קורצו מחומרים אחרים בהשוואה לדור שלנו?

    1. גדעון שניר-
      גם לי קרובי משפחה ששרדו את מחנות הריכוז הנאצים. זה דור ששמר בסתר גם את טראומת המחנות ובטח ובטח את החרדות וההתקפים שלקו בהם. חלק מניצולי המחנות חיו חיי מרורים עם דכאון וחרדה שלוו אותם ביום יום. זה שהם לא טיפלו ב ptsd לא מוכיח שלא כדאי לטפל

  4. מידיעה אישית יש רבים בטראומה שנמנעו מלהסגיר את הסוד
    אולי כעת הגישה תשתנה וכל הקשורים לנושא יבינו שאסור להתבייש וחייבים לדווח ולהיות מטופלים בהקדם אפשרי ובמקצועיות

    1. מ:
      אתה צודק. רוב נפגעי הטראומה נהגו להסתיר את הבעיה; בושה, האשמה עצמית, לקחו אחריות על הארוע, חיילים חשו חוסר גבריות ואיבוד כבוד..
      כל מאמר או סדנה או פרויקט שיעלה את המודעות לנושא מבורך ויביא תועלת הן למטופל והן למשפחה ולחברה. תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן