לחשוב מחוץ לקופסה

בישראל יש למעלה מ-1,000 חולים באי-ספיקת כליות שממתינים בכליון עיניים להשתלת כליה, חלקם ממתינים להשתלה כבר שנים רבות. למרבה הצער יש חולים שלא זכו לתרומת כליה והלכו לעולמם בטרם עת. לפיכך, מחובתה של מדינת ישראל לעשות את כל שביכולתה כדי להכפיל ולשלש את מספר השתלות הכליה.

כשמדובר בתרומת כליה מן החי, ישראל היא בין המובילות בעולם.

כ-1,500 ישראלים החיים בקרבנו כבר תרמו כליה מגופם לטובת אדם אחר. ישראלים אלה הסכימו להיכנס מרצונם לניתוח בהרדמה מלאה שבו נכרתה אחת משתי כליותיהם והושתלה בגופו של אדם החולה באי-ספיקת כליות.

ברוב המקרים התרומה הייתה אלטרואיסטית: התורמים לא ידעו בגופו של מי תושתל הכליה שתרמו. הם החליטו להציל את חייו של אדם שאינם מכירים בהתנדבות וללא תמורה כלשהי. תורמים נדיבים ואמיצים אלה יחיו כמובן את שארית חייהם כשבגופם קיימת כליה אחת בלבד ועל כך הם ראויים להערכה ולהוקרה.

מאחורי הקלעים של גיוס תורמי כליה אלטרואיסטים אלה עומדת עמותת "מתנת חיים" שנוסדה בשנת 2009 על ידי הרב אברהם ישעיהו הבר ז"ל. הבר, שהיה מושתל כליה בעצמו, ראה את סבלם הרב של החולים המחוברים למכונות דיאליזה וממתינים שנים רבות להשתלה, והחליט להקדיש את חייו לשינוי התפיסה לגבי תרומת איברים מן החי ולהצלת חייהם של החולים במחלת כליות.

דומה שהתורם המפורסם ביותר בישראל הוא חבר הכנסת חילי טרופר, אך לאחרונה עלה לכותרות שמו של תורם אחר, העיתונאי ארנון סגל שתבע בפומבי כי הכליה שיתרום תושתל אך ורק בגופו של יהודי. בתגובה לדרישתו הגזענית של סגל תבעו רבים לאסור עליו לתרום, אך זוהי גישה מוטעית. הצלת חיים היא מעל הכול. ארנון סגל יישאר גזען קיצוני ומסוכן גם לאחר שתרם כליה. עדיף לחרוק שיניים ולקבל כל תרומה שמאפשרת להציל את חייו של אדם אחר.

עד כאן באשר לתרומות מן החי, אך מה באשר לתרומות מן המת? כדי לעודד השתלת איברים מגופם של נפטרים הוקמה עמותת "אדי" לקידום השתלות בישראל ע"ש אהוד בן דרור. העמותה מנהלת מאגר של חותמים שמוכנים לתרום איברים לאחר מותם. החתימה מתבצעת באמצעות כרטיס תורם הנקרא "כרטיס אדי", המעיד על רצונו של אדם לתרום מאיבריו לאחר מותו לשם הצלת חייהם של חולים הממתינים להשתלה.

כמיליון אזרחים ישראלים חתומים על כרטיס אדי ומעת לעת מתפרסמות בתקשורת תמונותיהם של "ידוענים" שחתמו על הכרטיס.

ואף על פי כן, ישראל משתרכת מאחור במספרן של התרומות שנלקחו מנפטרים. ברוב מדינות אירופה מספר ההשתלות מן המת (ל-1,000 תושבים) עולה בהרבה על מספר ההשתלות בישראל. במדינות אלה הגישה הפוכה לחלוטין לזו הנוהגת בישראל. הנחת היסוד באירופה היא כי כל אדם מסכים אוטומטית שלאחר מותו ייקחו מגופתו אברים להשתלה. בכפוף להסכמת משפחתו, אבריו יילקחו להשתלה מבלי שחתם על כרטיס כגון כרטיס אדי או על טופס אחר כלשהו.

רק כשאדם אינו רוצה לתרום כליה או איבר אחר מגופו לאחר מותו עליו לחתום מראש על טופס מיוחד שבו הוא מצהיר על כך. גישה מהפכנית זו הגדילה באופן משמעותי את מספר השתלות הכליה.

באירופה חשבו מחוץ לקופסה וכך יש לעשות גם בישראל. תפנית של 180 מעלות בגישה להשתלות תקצר עד מאוד את רשימת ההמתנה הארוכה ותציל חיים.