האם מחלות הנפש הן באמת מחלות?

פרופ' תומאס סאס (Thomas Szász, 1920-2012) היה פרופסור לפסיכיאטריה אשר במשך כל חייו האקדמיים טען, חזר וטען, שהביטוי "מחלת נפש" הוא מטפורה גרועה לכינוי התנהגות מפריעה, כאילו הייתה מחלה פיזית של מערכת העצבים או של המוח, ושמעולם לא נמצא סימן למחלה כזו בגוף האדם. הוא טען למעשה שהשימוש במטפורה הזאת איננו שימוש מדעי אלא שימוש פוליטי.

חמישים שנה אחרי פרסום ספרו "המיתוס של מחלת הנפש" (ו-41 שנים אחרי פרסום ספרו "ייצור תעשייתי של השיגעון: מחקר משווה בין האינקוויזיציה והתנועה לבריאות הנפש"), סאס כתב מאמר שכותרתו "חמישים שנה אחרי המיתוס של מחלת הנפש" כמבוא חדש למהדורה חדשה של הספר הראשון. במאמר מוצגות עדויות על האופן שבו המיתוס נשאר תקוע ומושרש בחברה המערבית למעלה מיובל שנים. הוא טען שאפילו שייקספיר, ביצירתו האלמותית "מקבת", ביטא במפורש את הבעייתיות בזיהוי הפרעה התנהגותית (של ליידי מקבת) כמתאימה לטיפולו המקצועי של רופא.

מובן שטענותיו של סאס נתקלו בהתנגדות של גורמים רבים בחברה בימינו, התנגדות שסאס תיאר כ"רפלקס סמלווייס" הנובע מהצורך החברתי להכחיש אמיתות מביכות. ואולם טענתו של סאס פשוטה – אם ניקח את ההגדרה הרשמית למהותה של מחלה, נבין שמחלה היא תופעה פיזית שעדויות לעצם קיומה חייבות להיות פיזיקליות, גם אם לפעמים קשה לזהות אותן. כמובן, יש הטוענים שהגדרת מחלה כפגיעה גופנית היא ארכאית, אלא שהם אינם מספקים הצעות לחידוש ההגדרה הפתולוגית שהתקבלה כבסיס המדעי לרפואה מאז סוף המאה ה-19.

אני מציע לקוראים המתעניינים לאתר את המאמר הזה – Fifty Years After The Myth of Mental Illness – כדי להשלים את הפרטים החסרים במאמרי הנוכחי. לפחות כך גם תוכלו לבסס את דעתכם ואת תגובותיכם על קריאה ישירה של טקסט שכתב סאס ולא על דעות (לפעמים לא מדויקות) שכתבו אחרים על אודותיו ועל "מחלות הנפש".

אתרגם קטע קצר ממאמרו: "כך מבוססת הטענה שמחלות הנפש הן מחלות גופניות. גוף האדם הוא מכונה ביולוגית, המורכבת מחלקים, הנקראים איברים, כגון הכליות, הריאות והכבד. לכל איבר יש "תפקוד טבעי" וכאשר אחד מהם נפגם יש לנו מחלה. אם נגדיר בעיות אנושיות כתסמינים של מחלות המוח, ואם יש לנו הכוח לכפות הגדרה זו על כל החברה בשלמותה, אז קיימות מחלות של המוח, אפילו כאשר אין עדות המאושרת כעדות רפואית למחלת מוח. וכך אנו יכולים לטפל במחלות מנטליות כאילו היו מחלות של המוח".

הוא המשיך וטען שבעצם שינוי התפיסה של מחלות הנפש לתפיסתן כמחלות גופניות הוצאו העיסוק והטיפול במחלות המנטליות מידי הפילוסופים ואנשי הדת והועברו לאחריות המדינה ומערכות הבריאות. האמונה שמחלות הנפש נגרמות מכשלים גופניים היא צמצום של תפיסת האדם ותפקודו למערכת של איברים בעלי "תפקוד טבעי".

סאס סיים את מאמרו זה במילים הבאות: "קודם, כאשר המדינה והכנסייה היו בעלות ברית, בני האדם קיבלו הצדקות תיאולוגיות לכפייה בברכת המדינה. היום, כאשר הרפואה והמדינה הן בעלות ברית, בני אדם מקבלים הצדקות רפואיות לכפייה בברכת המדינה. כך, לפני כמאתיים שנה, הפסיכיאטריה הפכה לזרוע מנגנון הכפייה של המדינה. וזאת הסיבה שכל הרפואה מאיימת בשינוי מתרפיה פרסונלית לעריצות פוליטית".

חשוב לציין שגם אם תימצא עדות ממשית לפגיעה באחד מחלקי המוח הקשורה בצמידות להתנהגות מפריעה של הפגוע, עדות זאת לא תספיק כדי לערער על תפיסתו של סאס שמהותה תפיסה חברתית ולא רפואית. במילים שלו: "צמידות זו איננה מפריכה את טענתי שמחלה מנטלית היא מטפורה. היא מאשרת אותה: הרופא שמגלה שהאדם המסוים שאובחן כחולה בנפשו סובל ממחלה במוחו, מגלה שהמטופל אובחן לא נכון; המטופל לא חלה בשכלו אלא הייתה לו מחלה גופנית שלא אובחנה. שגיאת האבחון של הרופא איננה הוכחה שהמונח "מחלת נפש" (או "מחלה מנטלית") מתייחס אל מחלקה של מחלות מוח".

ואזכיר לכם את הבעיות הכרוכות במושג הגרימה שדנתי בהן בהתייחסות לכמה תחומים, ובדיון בלוגיקה של יחסים בין-תחומיים, אם רוצים אמנם לגלות קשר לוגי כלשהו בין תופעות גופניות לתופעות מנטליות. בסופו של דבר, אי אפשר להתעלם מהעובדה שקיימות תופעות גופניות וקיימות תופעות מנטליות. חלק מהתופעות הנקראות "מחלות נפש" הן תופעות מנטליות הקיימות במציאות האנושית (כגון תופעות הפרנויה הבלתי נשלטת) שאי אפשר להתעלם מהן, אולם ללא פיתוח מקיף של מדע השכל כמדע של התופעות השכליות, לא נוכל להבין אותן או לטפל בהן כראוי.