מקור מחלת הכולרה

אפתח בשתי שאלות: האם שמעתם אי פעם על ד"ר חבקין? ואם שמעתם עליו, האם יש לכם מושג מה הקשר שלו למחלת הכולרה? כמה מכם, קוראים יקרים, יאמרו: "בוודאי ששמענו עליו ועל הכולרה", אך כמה מכם ימהרו לחפש באנציקלופדיה העתיקה או בוויקיפדיה מי היה ד"ר חבקין?

אני מודה, למרות התואר שלי בביוכימיה ולמרות שעבדתי כשלושים שנה במעבדה רפואית, התוודעתי אליו ואל פועלו רק מקריאת מאמר במוסף שבת של אחד העיתונים. המאמר סקרן אותי מאוד ובעקבותיו פניתי לקרוא הן על מחלת הכולרה והן על ד"ר חבקין. אני רוצה לשתף אתכם בידע שאגרתי במהלך הקריאה.

אלו מביניכם שכבר קראו סדרת מאמרים שלי, זוכרים בוודאי שבמאמרים הראשונים בנושא, ד"ר חבקין כלל אינו מופיע, אלא גיבורים אחרים ובראשם הכולרה. ולאחר הקדמה ארוכה זו אתחיל במשהו שאולי ייראה לכם רחוק מאוד מן הנושא: גילוי הנתיב הימי להודו על ידי וסקו דה גאמה.

חמש שנים עברו מאז המסע של קולומבוס, שביקש להגיע לארץ התבלינים הלא היא הודו, אך כידוע לנו הגיע ליבשת חדשה. גילוי הנתיב הימי לארץ התבלינים היה גם משאת נפשו של מלך פורטוגל ז'וּאַאוֹ השני (1455–1495). לצורך תכנון הדרך, גייס לצוות האסטרונומים שלו את התוכן (האסטרונום) הרב אברהם זַכּוּת, שמצא מקלט בפורטוגל לאחר שגורש מספרד. ההיסטוריה (ואולי זו אגדה) טוענת שבזכות האסטרולאב (מכשיר שבאמצעותו אפשר לקבוע את מרחק האונייה מקו המשווה) של הרב זַכּוּת הגיע וסקו דה גאמה להודו בשנת 1497. במאמר מוסגר אוסיף כי הרב זַכּוּת כבר לא היה באותה עת בפורטוגל ולא זכה להכרה הראויה על תרומתו לגילוי הדרך הימית להודו. המלך ז'וּאַאוֹ מת ועל כיסאו עלה אחיינו מנואל שנשא לאשה את בתם של איזבלה ופרדיננד, והתוצאה הייתה גירוש כל יהודי פורטוגל ובהם גם הרב זַכּוּת.

וסקו דה גאמה הגיע להודו שלוש פעמים, ובשתי הפעמים האחרונות נסע עימו גספר קוריאה שתיעד את המסעות. כשחזר לפורטוגל, כתב גספר קוריאה את הספר "הודו האגדית" על ההיסטוריה של הודו. גספר קוריאה תיאר, בין היתר, את הגעתם לנהר הגנגס ואת המתרחש בסביבות הנהר. מימיו של הנהר מזוהמים מאוד: שפכים מוזרמים אליו לכל אורכו, אפר הגופות המפוזר מעליו והמנחות שהמאמינים מניחים על המים אף הם אינם מוסיפים ניקיון. כל מי שקרא את ספרו הנפלא ז'ול ורן "מסביב לעולם בשמונים יום" בוודאי זוכר את הסיפור על שריפת גופות ופיזור האפר שלהן על הנהר. כל זה קורה גם בימינו ולמרות זאת גם היום התושבים העניים משתמשים במימיו של הנהר לרחצה, לכביסה ואפילו שותים מהם ממש כמו בימים שבהם תיאר גספר קוריאה את הנעשה בסביבות הנהר.

לא פלא אפוא שגספר קוריאה נתקל במחלה הנוראה שהתפרצה באזור, שאותה תיאר בספרו וכך כתב: "נראה כאילו השתלט עליהם הנורא שברעלים. הם הקיאו ללא הפסקה והתייבשו. הם סבלו מעוויתות שרירים ומאי-יכולת להניע את המפרקים…". למחלה הוא קרא "מוריקסי" והסימפטומים שתיאר דומים להפליא לסימפטומים של מחלת הכולרה.

אני מקווה שעכשיו ברור מדוע התחלתי בהיסטוריה של גילוי תת-היבשת ההודית, שעד למסע הימי של וסקו דה גאמה מעטים מאוד הגיעו אליה דרך היבשה. המסע הימי של מגלה הארצות הפורטוגזי פתח את השער להודו, לצבעוניות, לתרבות ולאוצרות התבלינים שבה, אך גם את השער למחלת הכולרה שעד אז לא הייתה ידועה באירופה.

איך הגיעה המחלה לאירופה ולשאר העולם? לא קשה לנחש. וסקו דה גאמה פתח את השער למסחר מהודו, וכך עם הסוחרים ולאחר מכן עם תנועות הצבאות השונים, הגיעה המחלה גם לאירופה ומשם לשאר העולם.

במאמרים הבאים בסדרה לא יופיע עדיין ד"ר חבקין, אך אני מבטיחה כי בעלי הסבלנות יזכו לשמוע בהמשך על המדען היהודי החשוב ששמו נשכח.