מביך וגורם לחוסר אונים, אולם לרוב המקרים יש פתרון

אי נקיטת צואה (דליפת צואה)
,raho nhhmd
תמונה: freesvg.org

תופעת ״בריחת צואה״ מביכה ומצערת והסובלים מעדיפים להסתירה במקום להבינה ולטפל בה. קיימת דליפת צואה פסיבית, שבה לא מרגישים שדולף, וקיימת דליפה מוחשת, שבה חשים את תחילתה אך לא מספיקים להתאפק. הראשונה היא ביטוי להפרעה בסוגר הפנימי של פי הטבעת והשנייה של הסוגר החיצוני. מחלקים את הפגיעה לעצבית או שרירית. העצבית יכולה לנבוע מבעיה מוחית (כמו אירוע מוחי או טרשת נפוצה), שדרתית (כמו חבלה בגב או פריצת דיסק), או לעצב הפריפרי (נזק בתאונה, בניתוח או בשל סוכרת).

הפגיעה השרירית יכולה להיות בכל מעטפת שרירי רצפת האגן או מבודדת לסוגר החיצון או הפנימי. הסיבות השכיחות לפגיעה שרירית הן חבלה בעת לידה (שכיח יותר בלידת ואקום או מלקחיים, תינוק גדול מעל 3.500 גרם, לידה ראשונה או לידה חפוזה), פגיעה בעת ניתוח באזור, מחלת שרירים ניוונית.

מי שסובל מהתופעה כדאי שיאזור אומץ ויפנה לפרוקטולוג. הרופא מראיין את המטופל, בודק אותו במישוש השרירים ואיתור המיקום, משלים את הבדיקה בעזרת אנוסקופ ואז מפנה לעוד הערכה לאיתור מדויק של הפגיעה: אולטרה סאונד אנלי או MRI, כדי לזהות אם הנזק הוא שרירי ומה מיקומו המדויק, בדיקה תפקודית – מנומטריה – איתור השריר שמפיק פחות לחץ סגירה. ויש אלקטרומיוגרפיה והולכה עצבית – שאומרת מה יכולת השריר או העצב להשתקם.

בהתאם לממצאים כך יכוון הטיפול. אם הבעיה היא עצבית הטיפול יהיה לבעיה הנוירולוגית, למשל אם יש פריצת דיסק נטפל בפיזיותרפיה או ניתוח גב. אם הבעיה היא בשרירי הסוגר האנלי ניתן להסתייע בפיזיותרפיה של רצפת האגן – יש מטפלים יעודיים שמדריכים כיצד לחזק ולהדק את השריר המוחלש. אם התרגול לא עוזר אפשר לנתח ולהדק מחדש את השריר הקרוע. לעיתים נדירות הקרע השרירי גדול מאוד, ואז אפשר לסובב שריר דק מהרגל – שריר שאינו שימושי להליכה או לפעילות תנועתית רגילה – ולהשתילו לאזור הקרע בפי הטבעת. במצבי קיצון נדירים, אם קיים נזק עצבי או חסר עצום של שריר, ניתן להשתיל טבעת סיליקון לאטימה ולהתרוקנות בשליטה עצמית.

התופעה אכן גורמת למבוכה ולחוסר אונים, אך למרבית הסובלים ניתן למצוא פתרון.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

21 תגובות

  1. כל הכבוד למי שיש אומץ ונכונות לכתוב על נושאים כאלה, שהם מאוד חשובים מבחינה בריאותית. לעורר מודעות. כל הזנחה עלולה להיות קטלנית.

    1. פלוני היקר-
      אכן התופעה הרבה יותר שכיחה ממה שנדמה לנו. הרוב נוטים להתבייש ולהסתיר. כשזה מופיע בצעירות לאחר לידה או בקשישים בשל חולשת שרירים או סכרת, מודעות ופניה בזמן לרופא משפרת איכות חיים ומונעת התדרדרות. תודה על הבנתך

  2. נושא חשוב, בעיקר למבוגרים שבינינו. חשוב להתמודד באומץ עם הנושאים המביכים הללו. תודה על הכתבה

  3. חלק ניכר מהסובלים מהבעיה האמורה מתביישים לחשוף אותה בכל הרמות. כאילו שהם עשו משהו רע. וכך מוחמרת הבעיה באופן קיצוני מחוסר טיפול

    1. ר.מ-
      בדיוק. הכתבה נועדה כדי להגביר מודעות ולהתגבר על בושה. תודה

  4. הבהרות שרוב המקרים הללו ניתנים לפתרון, חשוב להדגיש. זה יביא להתגברות על הבושה ופניה לרופאים המומחים.

    1. יאיר פלד-
      נכון. הכתבה לא סקרה את כל הגורמים כמו: גידול ברקטום שעלול ללחוץ ולהוות טריגר לדליפה. או דלקת במעי שעלולה לגרום להפרשת יתר ושבוש דלקתי של המערכת. ולכן הפצת הנושא המביך והעלאת המודעות גם יאיצו את האבחנה והטיפול. תודה לך

  5. וודאי מבוכה עצומה וחשש מתי זה יקרה.
    טוב שיש פיתרונים.
    שאלתי – האם יש גם טיפול לילדים?

    1. אורה-
      בילדים יכולות להיות סיבות נוספות לירידה בשליטה כמו סדק אנלי הגורם לכאב עז בעת פעולת המעי ואז באופן משני גם עלולה להיות בריחת צואה. בפעוטים יש מצב מולד שבו פי הטבעת אינו ממוקם במרכז השרירים של רצפת האגן. לפעמים בשל הפרעה מטבולית או הורמונלית נוצרות בילדים אבני צואה שמשבשות את פעילות השרירים הטבעתיים. בילדים לפעמים קימת סיבה נפשית כמו לידה של אח או חרדה בגן ועוד. מומלץ להבדק ע״י כירורג ילדים עם נסיון בתחום ואמצעי בדיקה המתואמים לגיל. תודה

  6. מידע חשוב, תודה גידי , האם בגיל 89 יש מה להגיע לפרוקטולוג לעניין שכזה? או שזה כבר גיל שמסתפקים בחיתולים ? ,,,

    1. הדר-
      אם היא יחסית צלולה כדאי להגיע לפרוקטולוג. למשל, בקשישים בשל הפרעה בהתרוקנות יכולים להצטבר ברקטום ״אבני צואה״ שהן אלו שגורמות לאי שליטה. הפיתרון קל ובר השגה גם בגיל זה. לפעמים השרירים הטבעתיים מוחלשים ואם היא משתפת פעולה ניתן ללמדה לתרגל ולחזק את הסוגרים. תודה

  7. לפעמים זה מדהים שאנשים מבוגרים מסתירים בעיות מפני רופאים מה שיכול לעלות להם במחיר בריאותי כבד, ולעיתים אפילו תוך סיכון החיים

    1. א.-
      ההכחשה והבושה בעיקר גורעים מאיכות חייהם ולכן מודעות והתיחסות לנושא יכולים לשפר משמעותית את איכות חייהם. תודה

  8. סליחה על השאלה
    יש הבדל והפרדה בין סגרים של שתי לגרים של צואה?

      1. סליחה על השיבוש. רציתי לדעת אם יש הבדל והאם הם נפרדים הסגרים של השתן והסגרים של הצואה

        1. מ-
          יתכנו מצבים בהם יש רק דליפת שתן ואז הברור יהיה לשלפוחית השתן ועצבובה(למשל צניחת השלפוחית או סכרת). ברור כזה מתבצע ע״י אורוגניקולוג. אם האי שליטה גם של השתן וגם של הצואה הברור יהיה לשתי המערכות. פגיעה עצבית בכל רמה(מוחית, שדרתית, ושל העצב המקומי) עלולה לגרום לאי שליטה כפולה. לעיתים נדירות כשיש נזק מעורב הניתוח יתבצע ע״י צוות משותף אורוגניקולוג עם פרוקטולוג.

  9. חלק מחינוך הילדים צריך להיות שאין סיבה להתבייש מרופא או רופאה. אפשר להשיג זאת בקלות.

    1. אילת גזית-
      (הדור החדש שכחו מהי בושה ויש ללמדם לפעמים להתבייש😂).
      נכון! חינוך למודעות גופנית ואיך להתגבר על מבוכה בהחלט יאיץ פניה לרופא. תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אריה

פסוקו של יום

שימוש באמירות מחץ כדי להסביר את המצב שנקלענו אליו

דילוג לתוכן