משמר הזיופים

זיופים במחקרים רפואיים
תמונה של בורוכוב
ד"ר אליהו בורוכוב

השבועון האנגלי The Economist פרסם כתבה על זיופים במחקרים רפואיים. לפי הכתבה, מספר לא גדול של "משוגעים לדבר", רובם פרופסורים מבוססים, השקיעו זמן ומאמצים וזיהו אלפים רבים של מאמרים מזויפים – שמכילים רמאות כלשהי – שהתפרסמו בכתבי עת מדעיים בתחומים שונים של מקצוע הרפואה. אם מתייחסים לכל כתבי העת, יחס הזיופים שהתגלו הוא בערך 1 ל-1,000, אבל המשוגעים לדבר מעריכים שמספר הזיופים גדול הרבה יותר. אחד מהם מעריך שכ-2% מן המאמרים מכילים רמאויות מסוגים שונים. קבוצת המשוגעים לדבר הקימה ארגון שנקרא Retraction Watch, שמקיים מאגר מידע של זיופים שנחשפו. הם מצאו כי לעתים קרובות כשחושפים זייפן, מגלים שהוא זייפן סדרתי – כאשר בודקים פרסומים אחרים שלו מגלים זיופים רבים נוספים.

יש רמאויות מכמה סוגים: יש מאמרים המתיימרים לדווח על מחקר קליני שלאמיתו של דבר לא התקיים כלל, ומכריזים על תוצאות מובהקות של טיפול או רפואה. אלה זיופים מזיקים ביותר. למשל מאמר שהתפרסם ב-2018 המליץ לתת זריקה של סטרואיד ליולדות לפני ניתוח קיסרי. הזריקה הייתה אמורה למנוע בעיות נשימה של התינוק, אבל הסתבר שהיא עלולה לגרום נזק מוחי לתינוק. כתוצאה מן החקירה של קבוצת המשוגעים לדבר התברר שההמלצה הייתה מבוססת על מחקר מזויף. כתב העת שבו פורסם המאמר פרסם תיקון שביטל את ההמלצה.

דוגמה נוספת: על סמך מחקר שפרסם ב-2009 רופא מרדים גרמני, חולי לב שעמדו לפני ניתוח באירופה קיבלו Beta Blockers, טיפול שהיה אמור להקטין את הסיכון להתקף לב או אירוע מוח (שבץ). רק אחרי עשר שנים התגלה שהמחקר היה מזויף. רופא אנגלי העריך שבערך 10,000 אנשים נפטרו כתוצאה מן הטיפול השגוי.

סוג אחר של זיופים הוא מאמרים שנכתבים על ידי "מכונות מאמרים". זה זמן מה שקיימות תוכנות שייצרו מאמר על פי דוגמה של מאמר או מספר מאמרים. הרמאי צריך לבחור את הנושא של המאמר ולהגדיר את הדוגמה שאותה הוא רוצה לחקות, והמחשב יעשה עבורו את העבודה. למעשה התוכנות האלה מקילות על הזייפן את עבודת הזיוף, אבל כעיקרון השיטה הזאת של זיוף הייתה קיימת כבר שנים.

סוג שלישי של זיופים הוא פלגיאריזם. הזייפן לוקח מאמר שפרסם חוקר אחר, מעתיק אותו בכמה שינויים קוסמטיים ושולח אותו לפרסום בכתב עת מדעי שמתפרסם על ידי חברה מסחרית תמורת תשלום. כדי להקטין את הסיכוי להיחשף הרמאי צריך להעתיק מאמר שהתפרסם בכתב עת שלא מן השורה הראשונה ולשלוח גם את המאמר המועתק לכתב עת מן השורה השנייה.

יש מספר סיבות לריבוי הזיופים:

ראשית, התמריצים שעומדים בפני החוקרים. יש לחץ גדול על חוקרים לפרסם מאמרים מדעיים. באוניברסיטאות וגם בבתי חולים רבים קידום מותנה ברשימת פרסומים ארוכה, וברבים מהמקומות הוועדות שמחליטות על קידום ומתן קביעות לחוקרים אינן מתייחסות לתוכן המאמרים ולאיכותם אלא רק למספרם. לעומת זאת, אם הזיוף נחשף, במרבית המקרים העונש איננו חמור.

בהקשר זה מעניין להשוות את שיעורי הזיופים בארצות השונות. כמות הזיופים והמאמרים החשודים ככאלה הבאים מסין, גדולה בהרבה מכמות הזיופים שמגיעים מארצות אחרות. המדינה השנייה שהפכה למקור לזיופים היא רוסיה. השלישית היא איראן. נראה שהתמריצים לפרסם בכל מחיר שעומדים לפני החוקרים בארצות האלה, מעוותים במיוחד.

סיבה שנייה לזיופים היא שהסיכוי להיתפס קטן. מרבית העורכים של כתבי העת המדעיים אינם משקיעים מאמצים כדי לבדוק מאמרים שמוצעים להם לפרסום. במקרים רבים הבדיקות שטחיות, וגם אם מדווח להם שמאמר שפורסם אצלם מבוסס על זיוף, הם לא מזדרזים לטפל בעניין ולהודיע שהמחקר נפסל בדיעבד.

כלל אצבע לעוצמת ההרתעה: חומרת העונש אם הזיוף נחשף כפול ההסתברות להיחשף ולהיענש. אם רוצים להקטין את מספר הזיופים צריך גם להחמיר את העונשים, למשל על ידי הגדרה בחקיקה שזיוף מחקר רפואי הוא פשע פלילי, וגם להגביר את המאמצים לגלות זיופים ועל ידי כך למנוע את האסונות שהזיוף עלול לגרום.

ברור שצריך לדרוש מן העורכים לבדוק ביתר אחריות וקפידה את המאמרים שמוצעים להם לפרסום, ולפעול ביתר מרץ ומהירות כאשר מדווחים להם שקיים חשש שמאמר שהתפרסם בכתב העת שלהם מסתמך על מחקר מזויף.

נשווה את המצב בתחום הפיננסי, שגם בו יש בעיה של תמריצים מעוותים למנהלים לנהוג בדרכים שעלולות להזיק לטובת הציבור. בתחום הפיננסי קיימת רגולציה ויש מפקחים שתפקידם לשמור על טובת הציבור. בהקבלה, מן הראוי שתונהג רגולציה על פרסום מחקרים ושיהיה פיקוח שתפקידו יהיה לבדוק שהעורכים ממלאים את תפקידם בקפדנות ובאחריות.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

10 תגובות

  1. ואני לתומי חשבתי שפירסומים מדעיים ברפואה הם מהיממנים במאה אחוז.

  2. מאמר מצויין שראוי להתפרסם במדיה הארצית לפחות (בלי להמעיט חלילה באיכות ותפוצת הפורמט הזה) אני כהדיוט גמור בתחום הרפואה רואה "מחקרים" שונים, משונים ומנוגדים. לדוגמא פרופסור אחד ממליץ על שתיית קפה, השני טוען שזה מסוכן שכן זה ממריץ את זרימת הדם ויכול לגרום ליתר לחץ דם. כך גם לגבי צריכת אלקוהל ועוד משקאות ומזונות.
    אני מתרשם, בלי שיש לי ראיות, ש"מחקרים" אלא ממוננים ע"י חברות בעלי עניין לקידום מכירות עם תוצאות מוכתבות מראש והציבור נשאר מבולבל. סביר להניח שאותו "פרופסור" לא קיים בכלל, או שהוא נתן את שמו בלי לערוך כלל את המחקר.

  3. תודה לד"ר אליהו בורוכוב על מאמר חשוב ביותר, המאיר עיניים בעניין ההתייחסות למאמרים מדעיים מסין ורוסיה. לגבי מאמרים מרוסיה כבר למדנו זאת מזמן. היותר חשוב בימינו הוא ההתייחסות למאמרים מאיראן. אצלנו יש חכמי אסטרטגיה שמספרים לנו שבאיראן האוניברסיטאות "מייצרות" כל שנה עשרות אלפי מהנדסים ו\או מדענים. האם יימצא בעולם המערבי מדען צעיר אחד שיבקש לעשות פוסט דוקטורט באוניברסיטה בטהראן?

  4. כל מי שקשור למחקרים אקדמאים יודע כבר מזמן על איכות המחקרים ברוסיה, וסין, ועוד כמה מדינות

  5. שתי הערות
    א. תגובה לאיטה קילמן – מסםפיק תפוח רקוב אחד כדי לפסול ארגז שלם.
    ב. בכדי להילחם בתופעה המסוכנת הזאת צריך להקים פיקוח על כתבי העת. ארצות הברית יכולה על ידי ארגון ממשלתי כמו ה- FDA לעשות את זה. אולי האיחוד האירופי יכול גם כן. ההיתכנות לא ברורה.

  6. אני לא בענף, אבל אני לא מבין למה ארגונים בינלאומיים לא אוסרים על כתיבה ומחקר בגופים כאלה. צריך פשוט לפסול אותם ומהר מאוד יפסיקו לשתף איתם פעולה

  7. מודאגת
    מסתבר שההפריה עם טעויות וזיוף
    התרופות טבולות בשקרים
    לרופאים אינטרסים אישיים
    מה יהיה?

  8. תשובה לא. השבועון האנגלי שפירסם את הנתונים שאני ציטטתי ,נפוץ בכל העולם, נקווה שיהיה לכך תוצאה. ובינתיים צריך להיות מודאג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן