חומצה אורית והקשר שלה למחלה עם השם המשונה

אני חוששת שהקוראים שקראו את הרשימה הראשונה על השיגדון כבר הספיקו לשכוח במה המדובר, שהרי זמן הרב עבר מאז פרסומה. אני מתנצלת על הפיגור וממליצה לקרוא אותה כדי להיזכר.

כפי שנכתב ברשימה הקודמת, המחלה והסבל הרב שהיא גורמת נובעים מהצטברות חומצה אורית במפרקים. מה מקורה של החומצה האורית? האם היא תוצר טבעי של חילוף החומרים (המטבוליזם) בגוף או שמא היא חומר רעיל כלשהו המגיע אלינו מהסביבה?

אתחיל במה שעלול להראות כסטייה מן הנושא, אבל אל חשש, מיד תראו את הקשר.

בגוף החי מתקיימים כל הזמן תהליכי בנייה ופירוק. תהליכים אלו מאפשרים בקרה טובה – ויסות טוב של תהליכים בגוף. כך לדוגמה ידוע לכולם כי כאשר אדם אוכל פחמימות ואלה מתפרקות בגוף לגלוקוז, מיד הלבלב מפריש לזרם הדם אינסולין כדי לאפשר לגלוקוז, הדרוש לצורכי הפקת אנרגיה, לחדור לתאים. מה קורה עם אותו האינסולין הנמצא בזרם הדם כאשר הגלוקוז הדרוש הוכנס לתאים? אם האינסולין יישאר ברמתו הגבוהה במשך כל הזמן, כל הסוכר בדם יחדור לתאים, נגיע למצב של חסר בגלוקוז ולא יגיע גלוקוז למוח. ברור שדרוש תהליך שיווסת את רמת האינסולין בדם, והוויסות הזה מושג על ידי פירוק האינסולין כשכבר אין בו צורך. הוא נוצר ומופרש מן הלבלב כשהצורך מתעורר מחדש.

ואיך זה קשור לנושא שלנו?

החומר התורשתי הקובע את כל תכונותינו והנמצא בגרעיני התאים שלנו מורכב מחומצות גרעין. היות שאין זה שיעור בביוכימיה, אסתפק בציון שמות התרכובות ולא אתאר את התגובות הכימיות המתארות את יצירתן ופירוקן (כל קורא וקוראת שיתעניינו בפרטים יוכלו לבקש ממני הסבר בתגובות לרשימה זו). חומצות הגרעין אף הן מפורקות ונבנות כל הזמן. כשהצורך עולה, כמו למשל במצב של חלוקת תאים (יצירת שני תאי בת מתא המקור והכפלת החומר התורשתי לשם כך), יש יצירה של חומצות גרעין חדשות, ומהן נוצר החומר התורשתי לתא החדש. כאשר תאים מתים והגרעינים שלהם משחררים את חומצות הגרעין, תהליך הבקרה גורם לפירוקן. אחד התוצרים של פירוק זה הוא החומצה האורית.

האם המקור היחידי לחומצה האורית במחזור הדם שלנו הוא תהליך הוויסות של כמות חומצות הגרעין בגופנו?

כל תא מן החי או מן הצומח שאנו אוכלים מכיל חומצות גרעין. איננו משתמשים בחומצות הגרעין שאנו מקבלים מן המזון כמות שהן, בדיוק כפי שאיננו משתמשים בחלבונים שאנו מקבלים מן המזון בשלמותם. אנחנו מפרקים את התרכובות האלו לאבני בניין ומהן מייצרים את התרכובות הנחוצות לנו בשעת הצורך. המשמעות היא שחומצה אורית נוצרת גם מפירוק המזון שאנו אוכלים.

מה גורלה של החומצה האורית?

החומצה האורית העודפת מופרשת בשתן דרך הכליות. כאשר משתמשים במושג "העודפת", פירושו של דבר שחלק ממנה נשאר במערכת הדם. יש לחומצה האורית תפקיד של אנטיאוקסידנט, כלומר הורסת חומרים מחמצנים המזיקים לתאים. היא גם פועלת בהפעלת המערכת החיסונית בשעת הצורך. אבל…. כפי שכבר אמר שלמה המלך, החכם מכל אדם, "אכול דבש הרבות לא טוב". כמויות גדולות של חומצה אורית מזיקות לגוף וחלק מן הנזק מתבטא במחלה שהיא נושא הרשימה – השיגדון.

מדוע עודפים גדולים של חומצה אורית אינם מופרשים דרך הכליה? מדוע הם גורמים לבעיות? חומצה אורית היא חומר בעל מסיסות מוגבלת. מסלול הפינוי של חומצה אורית כולל פירוק שלה לחומר מסיס יותר המופרש בקלות על ידי הכליה. חומצה אורית שאינה מתפרקת ונמצאת בעודפים גדולים שוקעת באיברים שונים, כולל במפרקים, גורמת שם לדלקות, והן אלו הגורמות לכאבים ולסבל של הלוקה בשיגדון.

אשאל עכשיו שאלה הפוכה לזו ששאלתי לפני מספר משפטים. האם העודפים של חומצה אורית נובעים רק מן המזון שאנו אוכלים?

כפי שקראתם ברשימה הקודמת, בעבר ייחסו את המחלה לאכילת הבשר הבלתי מרוסנת ולשתיית היין המרובה של העשירים. למזון שאנו אוכלים יש השפעה על הופעת המחלה, אבל הוא אינו הסיבה העיקרית. אם לא רק המזון משפיע, מדוע לא קראנו על עניים שלקו בשיגדון? הסיבה כנראה פשוטה, הם סבלו ממחלות רבות כל כך ומחוסר טיפול רפואי, ואיש לא טרח לאבחן מחלה זו אצלם.

הגורם העיקרי לרמה גבוהה של חומצה אורית בדם הוא גורם מטבולי, כלומר גורם הקשור לחילוף החומרים. עודף בתוצר מסוים יכול לנבוע מייצור יתר שלו או מפגם בפירוק שלו או משניהם גם יחד. במקרה של החומצה האורית שתי האפשרויות קיימות. יש בני אדם שלהם עודף ייצור ואחרים שאצלם תהליך הפירוק פגום. ברור שאנשים כאלו רגישים יותר מאחרים לעודפים של חומצה אורית במזון והם אלו העלולים ללקות בהתקפי שיגדון.

האם אפשר להציע לבני אדם אלו פתרון תרופתי או אחר שיקל עליהם?

על כך אספר ברשימה הבאה.