אלצהיימר – מחלה לזקנים בלבד?

ההתמודדות עם אלצהיימר בגיל צעיר
ענבר לבקוביץ

מחלת האלצהיימר אינה מופיעה רק בגיל מבוגר. בעקבות דיווחים קליניים מתרבים המחקרים על מקרי אלצהיימר בגילי 65 ומטה, ומחקרים אלו מעידים כי בני 65 ומטה מהווים כ-5%–30% מהסובלים מאלצהיימר. מתוך כ-5 מיליון אמריקנים הסובלים ממחלת האלצהיימר, כ-200,000 צעירים נפגעו ממנה, כולל דיווחים על צעירים בשנות ה-40 וה-50 לחייהם. שכיחותה של המחלה עולה בחדות עם הגיל – בגיל 65 יסבלו מהמחלה כ-1%–2% מהאוכלוסייה, אולם השכיחות מכפילה עצמה כל חמש שנים, ובגיל 80 יכולה להגיע עד 20%.

מחלת אלצהיימר היא מחלה ניוונית ופרוגרסיבית של המוח המאופיינת בקשיים רב-תחומיים, בירידה בזיכרון, בהפרעות התנהגות ובכשל בתפקודי היום-יום. אלצהיימר הוא הסוג השכיח ביותר של דמנציה ומהווה כ-50%–80% ממקרי הדמנציה. התסמינים לאלצהיימר בקרב צעירים כוללים שינויים התנהגותיים, קוגניטיביים, נוירולוגיים ופסיכיאטריים. אין תסמין יחיד שמעיד בוודאות על קיום המחלה, קיימת שונות רבה בין החולים. יתרה מכך, חלק מהתסמינים מופיעים בשלבים מסוימים ולאחר מכן חולפים, ואחרים נשארים לאורך כל שלבי המחלה. למרות השונות קיימים תסמינים שכיחים בקרב חולי אלצהיימר צעירים: ירידה קוגניטיבית, בעיקר בזיכרון לטווח קצר, דיכאון וחרדה, הלוצינציות ודלוזיות, קשיים בריכוז, התנהגות תוקפנית וקושי שפתי.

בגיל זה תהליך האבחון עלול להיות ארוך, מתיש ומתסכל, מכיוון שבגיל צעיר הופעת המחלה אינה צפויה. פעמים רבות מיוחסים תסמיני המחלה לבעיות בריאותיות אחרות, לבעיות נפשיות, ללחץ בעבודה ועוד. לרוב מתקבלת האבחנה רק כשהאדם עובר הערכה מקיפה במרפאת זיכרון. לרופאים אין הסבר להתפרצות האלצהיימר בגיל צעיר. עם זאת, חוקרים מצאו מטען גנטי הקשור להתפרצות המחלה במאות אחדות של משפחות ברחבי העולם; במשפחות אלו הופיעה המחלה בגילי 30–50. מחקרים נוספים מחזקים ממצאים אלו ומצביעים על שיעור של 0.1% בעלי מטען גנטי הקשור במחלה בין צעירים הסובלים מאלצהיימר. מחקרים נוספים דרושים לבחינת סוגייה זו.

המחלה משפיעה באופן ישיר על שגרת חייהם של כל בני המשפחה – עומס פיזי, נפשי וכלכלי רב מוטל עליהם, ובני הזוג והילדים מתמודדים עם שינויים ועם אתגרים רבים. מבחינה כלכלית המשפחה נאלצת לערוך שינויים והתאמות בגלל אובדן כפול – אובדן הכנסתו של החולה ולעתים קרובות גם אובדן הכנסתו של בן הזוג שנאלץ להיעדר ימים רבים מעבודתו, וכן הפסדים כלכליים עקב הוצאות רפואיות. בדומה לטיפול בחולי אלצהיימר מבוגרים, גם בקרב חולים צעירים המטפלים העיקריים – לרוב בני הזוג – מדווחים על קשיים פיזיים ונפשיים, על רמות דחק גבוהות, על חרדה ודיכאון, על שחיקה מתמשכת ועל השפעה על חיי המשפחה, על העבודה, על איכות החיים, על שעות הפנאי ועל החיים החברתיים. מטפלים עיקריים מבכים את אובדן החרות, השינוי המשמעותי בחייהם. כפי שמתארים זאת רבים מהם: "אני כלוא בביתי".

לצעירים החולים באלצהיימר יש משפחות, קריירה, ולעתים הם עצמם משמשים כמטפלים עיקריים עבור הוריהם הקשישים. החולה עצמו נאלץ להתמודד עם חוסר עצמאות שאינו רגיל אליו – למשל אובדן יכולת הנהיגה, עם הפסד מקום עבודתו, עם ערעור תחושת היצרנות, המשמעות, והדימוי העצמי ועם שינוי חלוקת התפקידים והאחריות במשפחה (הורות, ניהול כספים וכדומה). נוסף לכך, לעתים החולה ובני המשפחה מתמודדים עם הבושה ועם התווית השלילית הנלוות למחלה.

מחלת אלצהיימר היא מחלה קשה ביותר הן לחולה הן למשפחתו. ייתכן שזיהוי מוקדם וטיפול תרופתי ספציפי יוכלו להאט את התקדמות המחלה. התערבות פסיכוסוציאלית לחולה ולבני המשפחה תוכל לסייע בקבלת תמיכה, בהסתגלות למצב החדש, בקבלת החלטות ובהתמודדות עם חוסר הוודאות, עם הלחץ הנפשי ועם החששות שהמחלה מעוררת.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

3 תגובות

  1. יוסף שלום,
    תודה לתגובתך.
    חלק מורכבות הבעיה הינה חוסר מודעות.
    מודעות תוכל לסייע באבחון מהיר ויעיל ובטיפול הולם.

  2. facebook.com/groups/Altzhiimer1/

    רפואה שלמה ליקירינו ומציאת תרופה במהרה! אמן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך