מערכת מיחזור או מערכת הנצלה?

תפקיד הכליות בגוף (3)
תמונת יפה ורד
ד"ר יפה ורד

בשני המאמרים הראשונים בסדרה זו תיארתי את תפקיד הכליות והסברתי על תהליך פינוי הפסולת המתרחש בכליות. במאמר זה אסביר על תהליך המיחזור שמתרחש בכליות. לרוב, כאשר אנחנו מדברים על מיחזור, אנחנו מתכוונים לכך שהפסולת שאנחנו זורקים לפח המיחזור או מחזירים לסופרמרקט, תפורק, תיטחן או תיגרס ומתוצרים אלו יוכנו מוצרים חדשים. כך למשל הנייר שאנו זורקים מוצא את דרכו למפעלי הנייר ושם הוא עובר תהליכים שונים המאפשרים לייצר ממנו נייר עיתון, תבניות ביצים, קרטונים לאריזה וכו'. את בקבוקי וכלי הפלסטיק האחרים גורסים והם משמשים כחומר מילוי בסלילת כבישים. פסולת פלסטיק אחרת הופכת בחזרה לבקבוקים, לכיסאות וכו'. לפני כשבוע ראיתי בקבוק של מי עדן שעליו היה כתוב ש-30% (אם איני טועה) ממנו, יוצרו מפלסטיק ממוחזר.

האם תהליכים כאלו מתרחשים גם בגוף האדם? התשובה לשאלה זו היא חיובית. המזון הנכנס לגוף מפורק כולו במערכת העיכול ובאברים שונים ומשמש לנו לצורך ייצור של חומרים הנחוצים לגוף ולצורך אספקת אנרגיה הדרושה לפעולות הגוף. לדוגמה: כל חלבון שאנו אוכלים מפורק לחומצות אמינו ומהן מיוצרים החלבונים הדרושים לנו הן לבנייה והן לצורך תפקוד הגוף.

האם מה שקורה בכליה הוא מיחזור? הן בעברית והן באנגלית מדברים על המיחזור (recycling) המתרחש בכליה. האם זה באמת נכון? האם לכליה נכנסים חומרים מסוימים, הופכים לאחרים ומוחזרים לגוף? התשובה היא שלילית. המילה המתארת טוב יותר את תפקיד הכליה היא "הנצלה". הכליה אינה מאפשרת לנו לבזבז חומרים חיוניים שאינם עודפים ומחזירה אותם למערכת הדם. אפשר להשתמש במילה "מיחזור", גם אם אינה מתארת את המתרחש בכליה בתנאי שיודעים מה היא באמת עושה.

כפי שכבר סיפרתי במאמר הקודם, הכליות מפנות את הפסולת מן הגוף, אבל בנוזל העובר דרך הכליות נמצאים לא רק חומרי פסולת, אלא גם חומרים נחוצים לגוף כגון גלוקוז, מתכות שונות וכמובן המים עצמם. הגוף אינו יכול להרשות לעצמו לאבד כל כך הרבה חומרים חיוניים ולכן יש צורך בהנצלה. החזרת החומרים הללו מתרחשת בצורה פסיבית, על ידי מעבר חזרה לדם דרך הקרומים, וכאשר זה בלתי אפשרי, היא מתרחשת בצורה אקטיבית על ידי משאבות המחזירות אותם לדם. התהליך האקטיבי דורש אנרגיה.

תהליך הסינון, הטיהור וההנצלה של הכליה הוא תהליך דו-שלבי ואפשר לדמות אותו לתהליך טיהור המים על ידי בוץ ואדמות חרסית. כאשר מים מחלחלים דרך אדמת הביצה או החרסית, חלקיקים גדולים אינם עוברים ונשארים על פני האדמה. בצורה דומה חלבונים אינם עוברים את קרומי תאי הכליה ומוחזרים לדם. אדמות חרסית מסוימות סופחות מזהמים שונים ואינן מאפשרות להם להגיע למי התהום. בצורה דומה תאי הכליה אינם מאפשרים לחומרים מסוימים לעבור דרכם וכך הם מוחזרים לדם. יהיו בין הקוראים שיתהו "מה פתאום בצורה דומה? הרי כשמדובר באדמות החרסית הן מונעות ממזהמים לעבור, ואילו תאי הכליה מונעים מחומרים נחוצים לעבור לנוזל המופרש". והתשובה היא שהעיקרון דומה בשני המקרים: חומרים אינם יכולים לעבור לנוזל.

אבל שלב זה של סינון אינו מספיק כדי להגיע למים מטוהרים. כדי לקבל מי שתייה יש צורך בתהליך טיהור המכוון ספציפית להרחיק חומרים מזיקים מן המים. ובכליה? גם בכליה מתקיים התהליך הכפול –תחילה סינון גס ולאחריו מערכת סלקטיבית המרחיקה מהדם או מחזירה לדם חומרים ספציפיים.

במהלך הרחקת חומרי הפסולת שנוצרו בתהליך חילוף החומרים בגוף, עוברות דרך הכליה כמויות גדולות של מים המכילים גלוקוז ומינרלים שונים כמומסים. אלמלא יכולת ההנצלה של הכליה התהליך היה עלול לגרום לאיבוד גדול של מים, מינרלים וגלוקוז שהגוף זקוק להם. תארו לעצמכם שהכליה לא הייתה מנצילה את המים. אילו זה היה קורה היינו צריכים לשתות כמויות אדירות של מים ולא היינו יכולים להסתפק בליטר וחצי עד שניים ליום. כמו כן היה עלינו לצרוך הרבה יותר פחמימות ומינרלים.

ואיך מתרחשת אותה הנצלה?

בשלב הראשון של הסינון על ידי הכליה, מולקולות קטנות כמו גלוקוז, מינרלים ומים עוברות מן הדם לנוזל שבתאי הכליה. מולקולות גדולות כגון חלבונים, אינן יכולות לעבור דרך מסננת זו וחוזרות מייד למחזור הדם. מערכת הסינון השנייה מחזירה את רוב המים למחזור הדם באמצעות תהליך שנקרא אוסמוזה. אוסמוזה היא מעבר של ממס או מומס ממקום שבו ריכוזו גבוה (למשל המים בתאי הכליה לאחר הסינון הראשוני) למקום שבו ריכוזו נמוך יותר (כמו למשל המים בדם). ריכוז נמדד ביחידות של כמות (גרם למשל) לנפח (ליטר למשל). זהו תהליך פסיבי שאינו דורש השקעת אנרגיה. היות שבשלב זה ריכוז המינרלים והגלוקוז בנוזל הנמצא בתאי הכליה (הנפרונים) נמוך מזה שבדם, לא יתרחש תהליך של אוסמוזה, ולצורך החזרתם לדם יש צורך ב"משאבות" הצורכות אנרגיה לפעולתן.

לאחר תהליך זה, נשארים בנפרון מעט מים שבהם מומסים חומרי פסולת והם עוברים לצינורות המוליכים אותם לשלפוחית השתן ומשם בסופו של דבר למערכת הביוב.

לסיכום, התהליכים שלהם אני קוראת תהליכי "הנצלה" מבצעים למעשה רגולציה של המלחים ושל החומציות בגוף. עודפי נתרן וחומצה מופרשים ואילו אשלגן מוחזר בחזרה למחזור הדם; ורגולציה של כמות הנוזלים בגוף. עודפי נוזלים מופרשים בשתן ואינם נאגרים בגוף.

ועתה לכמה עובדות על שתן:

שתן נורמלי הוא בעל צבע קש או צהוב בהיר מאוד.

שתן בצבע דבש מרמז בדרך כלל על שתייה בלתי מספקת.

שתן כהה יותר בצבע חום עלול לרמוז על בעיית כבד או על דהידרציה חמורה.

צבע ורדרד או אדום יכול לרמוז על נוכחות דם בשתן. אבל אל תדאגו אם צבע השתן שלכם ורוד ואפילו ורוד כהה, אם אכלתם סלק.

העובדות שציינתי לעיל על מראה השתן הן הקדמה למאמר הבא שבו אספר על בדיקות תפקודי הכליה (דם ושתן) וכמו כן אספר לכם על מעשה שקרה בעת עבודתי בבית החולים הקשור לנושא של תפקודי כליה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

12 תגובות

  1. בכל פעם שאני קוראת מאמר כזה אני מבינה שני דברים. קודם כל שלא מלמדים אותנו כמעט כלום בקשר לגופנו ובריאותנו. אבל אני גם הבנתי שאני כמו כל האחרים בכלל לא סקרנים ומתנהגים בחוסר אחריות ולא משלימים לפחות מינימום מתוך החסר. אז תטדה לכם שאתם עושים לנו תיקון קטן.

    1. אני שמחה שאני מצליחה ולו במעט להוסיף לידע הכללי על גופנו וכמו כן גם בנושאים אחרים. אני מקווה שמאמר הסיום בסדרה אף הוא יוסיף ידע

  2. את בוודאי צודקת. היות והכליות אחראיות לפינוי פסולת כולל חומצה אורית, תפקוד לקוי שלהן יכול לגרום לגאוט (פודגרה) אן כפי שהיא נקראת בעברית צינית. אך זו לא הסיבה היחידה למחלה זו. חומצה אורית היא תוצר פרוק של חומצות גרעין (דנא ורנא) ולכן אכילה מופרזת של מוצרים המכילים גרעיני תאים שבהם מצויות חומצות הגרעין (כגון כבד ושאר חלקי פנים) עלולה לגרום להופעת המחלה. בעבר המחלה הופיעה בעיקר אצל עשירים ואצילים היות ורק הם יכלו להרשות לעצמם מוצרי בשר שונים. אני ממליצה לקרוא את ספר הילדים "הלורד הקטן" הנקרא גם "הלורד פונטלרוי הקטן" מאת פרנסיס הודג'ס ברנט.

  3. למדתי שבגופנו יש מערכות הנצלה, כלומר כמו מחזור. לא חשבתי על זה אף פעם

    1. הנצלה ומיחזור אינן אותו הדבר. בפעולות מחזור של בקבוקי פלסטיק טוחנים אותם ולעתים גם מתיכים כדי להכין מהן מילוי לכביש או כסאות פלסטיק. התהליך שהכליה מבצעת הוא החזרה לשימוש של חומרים שהגיעו לכליה מבלי לשנות אותם.

    1. המילה הנצלה הוכנסה לשמוש על ידי האקדמיה ללשון העברית בשנת 1994 ומובנה לפי האקדמיה:
      כללי (תשנ"ד, 1994)
      הַנְצָלָה תיקון פריטי אפסניה שנפגמו בייצור כדי להחזירם לשימוש לפי דרישות המפרט הטכני
      salvaging
      המילה הוכנסה לשמוש כתרגום למילה האנגלית salvaging .
      אני השתמשתי בה במובן מעט שונה: החזרה לגוף לצורך שמוש של חומרים שהגיעו לכליה וזאת כמובן מבלי לשנותם.

    1. זו שאלה מאד מענינת למרות שהיא בכוון אחר ולא בכוון העיסוקים הרגילים שלי. את התשובה לשאלה איני יודעת אבל אפשר למצוא קשר בין כליות לבין יסורים נפשיים כבר בספר תהילים:
      מספר תהלים ט"ז ז' : "אֲבָרֵךְ אֶת יְהוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי"
      כנראה מי שטבע לראשונה את הביטוי "מוסר כליות" הוא הסופר אברהם מאפו (מסופרי ההשכלה, חי בין השנים 1808-1867). בספרו "חוזי חזיונות" על שבתאי צבי כתב:
      "ואנוכי אפחד יומם, אף לילות ייסרוני כליותי. הה! מוסר כליות, מוסר שדי! קול אלוהים הוא, המתהלך בהלך נפשי".
      פרץ סמולנסקין כתב בספרו "התועה בדרכי החיים" בשנת 1869 – עמוד 21 "יסרוני בלי חמלה, עד כי לא לעתים רחוקות נגזלה שנתי מעיני מהמון מוסר כליות".
      לעניות דעתי שהיא בהחלט לא מקצועית במקרה הזה, סופרים אלו הפכו את ה"יסורים" שבספר תהילים ל"מוסר" אולי בגלל הדמיון המילוי.

    1. תודה לך. אני שמחה שאת מוצאת ענין במאמרונים הקצרים שלי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של בורוכוב

סכנת נעילה

על הסכנה שבנעילת מכשירים ממרחב הסייבר