לבחור תנועה ולחקור אותה

בשיעורי החינוך הגופני בבית הספר וכך גם בחוגי ספורט או כושר גופני בשעות הפנאי, לימדו ומלמדים אותנו באמצעות הוראות והדגמות מעוררות קנאה… תפקידנו כמתנועעים להקשיב להוראות ולבצען ולחקות את ההדגמות כמיטב יכולתנו. כדי לקנות את ליבנו משתמשים לעיתים במתקנים, באביזרים ובעזרים כמו מתקני כושר מרשימים, חישוק צבעוני, דלגית או משלבים משחקים ותחרויות.

מטרות המלמדים טובות. הם רוצים להביא אותנו לשליטה אוטומטית בתנועות ובמיומנויות תנועה מכוונות מטרה: "כדי שנשמור על כושר", "כדי שנצליח לרזות", או "כדי שנצליח להשיג תוצאה רצויה – לשחות 20 בריכות". העניין הוא שמטרות אלו מלמדות אותנו שהגוף הוא כלי להשגת מטרות אחרות. לכן אנחנו בוחרים בפעילות גופנית לפי המלצות של אחרים ולא לפי מה שאנחנו זקוקים לו וכתוצאה מכך מתקשים להתמיד.

בהשפעת החינוך המרחיק אותנו מגופנו, נדמה לרבים שמשעמם להקשיב לגוף, ושאין משמעות לבחירה של תנועה ובוודאי לא לחקירתה. האמת שונה: בזמן תנועה, ולו הפשוטה ביותר, השרירים מתאמים את פעולתם בדיוק מעורר התפעלות. שינוי קטן ביותר בזווית התנועה או בקבוצת השרירים היוצרת אותה, משנה את תחושת הגוף, את יעילות הביצוע ואת היכולת לחזור על הביצוע. סיפור הגוף המתנועע שלי עשוי להיות מרתק עבורי – חקירה בלשית ממש. החשוב מכול, סיפור זה עשוי לסייע לנו לבחור בתנועה השומרת על בריאותנו.

בחירת תנועה מתרחשת אחרי שהקשבנו לגופנו וגילינו סיבה לשינוי, חקרנו אפשרויות לשינוי ואז בחרנו תנועה העונה לצרכים שלנו. להלן שתי דוגמאות להקשבה באמצעות חקירה ובחירה. האחת, עוסקת בחיי היום יום והשנייה, בפעילות גופנית.

הדוגמה הראשונה לחקירה ובחירה בחיי היום יום – הפעלת מחשב או טלפון נייד: קרה לכם שהייתם שקועים בטלפון הנייד או במחשב וברגע שקמתם או הנחתם את הנייד בצד חשתם מתח, פרקי ידיים נוקשים, צוואר תפוס ולעיתים אף כאב? אם כן, ערנותכם למתח, לנוקשות ולכאב, מעידה שאתם מקשיבים לגוף במידה מסוימת, או שהגוף זועק ממש בקול רם. יש הקמים מהמחשב ומייד עוברים לעיסוק אחר. מתעלמים מהמתח שהכביד על יישור הגב או מהכאב באצבעות או באחד המפרקים. אם לא התעלמתם, בוודאי שאלתם את עצמכם: מה יהיה בפעם הבאה?

שְבו מול המחשב או עם הטלפון הנייד בידכם:

שימו לב לאופן שבו אתם יושבים: כמה זמן אתם "קפואים באותה תנועה"? האם יש מתח בצוואר? בכתפיים? בגב התחתון? נסו לשחרר את הצוואר על ידי שחרור הראש מטה, שחררו כתפיים על ידי הרמתן והורדתן, ושחררו את הגב התחתון על ידי כיווץ שרירי הבטן והרפייתם ועל ידי קימה והליכה. האם חשתם שחרור?

אם אתם מול המחשב, בִּדקו: היכן העכבר נמצא? באיזה אופן שורש כף היד כפוף? באיזה אופן המרפקים כפופים? אילו חלקים של היד נשענים על השולחן בשעה שהיד אוחזת בעכבר? באילו שרירים יש מתח ובאילו הרפיה? שימו לב מתי אתם חשים שינוי: שנו את מיקום העכבר, את זווית הפתיחה של המרפק, את אופן החזקת העכבר… נסו להפעיל את העכבר ביד השנייה, מה חשתם?

מה תיקחו איתכם מההתנסות הקצרה הזאת לחיי היום יום?

הדוגמה השנייה לחקירה ובחירה בשעת פעילות גופנית – תדירות הנשימה בשחייה; אדגים באמצעות סיפור מתוך הספר "כל בוקר מחדש – פיתוח האינטליגנציה הגופנית-תנועתית" (לנצר ושובל, סטימצקי, 2015).

"כשלמדתי לשחות בילדותי הורו לי שיש לנשוף אוויר במים לאט ולשאוף אוויר בשבריר השנייה שבה הראש יוצא מהמים. בשחיית חתירה, אמרו לי, צריך להוציא את הראש הצידה בכל תנועה שנייה ולשאוף אוויר. שמתי לב, שאם אני נושפת לאורך שתי תנועות בלבד אני לא מספיקה לנשוף את כל האוויר הרצוי כדי לשאוף בחזרה מספיק אוויר צח. היה נדמה לי שכתוצאה מכך אני מתעייפת מהר.

החלטתי לבדוק כמה תנועות חתירה אני יכולה לבצע בלי להרים את הראש לשאיפה. מצאתי שאני מצליחה למעלה מעשר, אבל אז אני מתקשה להחזיר לעצמי את האוויר בשאיפה הקצרה מעל המים. הבנתי שעליי למצוא את היחס הטוב ביותר עבורי. לאחר ניסיונות רבים, במשך ימים רבים, הגעתי למספר תובנות: הראשונה: נשיפה במים במהלך חמש תנועות חתירה מאפשרת לי לשחות ברצף, להרגיש שבהרמת הראש אני שואפת בדיוק את כמות האוויר המתאימה לי לשחייה נוחה וממושכת. השנייה, המספר הלא זוגי מזמן לי הוצאת הראש פעם לשמאל ופעם לימין ובכך התנועה היא סימטרית וכל צד של הגוף מתנסה באותה התנסות.

למרות שנדמה שמצאתי את הפתרון המתאים לי אני מנסה מידי פעם לנשום למשך שלוש נשימות בשחייה לאורך בריכה אחת ולעיתים למשך שבע נשימות בשחייה לאורך אותה בריכה. זה אפשרי, וגם מוסיף גיוון, אך תדירויות אלו לא נותנות לי אותה תחושה הרמונית שנותנות לי החמש".

חשבו על תהליך כזה בפעילות גופנית שאתם אוהבים…

למעשה אין דרך להכיר את תנועת הגוף ללא תהליך חקר. ההתנסות בתהליכי חקר בתנועה מאפשרת לנו להכיר את יכולותינו, מגבלותינו ואת הדרך הנכונה עבורנו לתנועה. ההכרה הזאת יכולה לעזור לנו לשמור על עצמנו מפני פגיעות ולאפשר לנו להתנועע ללא נזק.