פול אהרליך ותרומתו העצומה למדע ולאנושות

בפרק הקודם בסדרת מאמרים זו סיפרתי כי מערכת החיסון שלנו מגינה עלינו באמצעות תאי ה-B ותאי ה-T שלה. תאי B הם התאים שמפרישים את הנוגדנים שנקשרים לפולש הזר, משתקים אותו ומופרשים יחד איתו. תאי T מפרישים רעלנים שהורגים את הפולש הזר. כיצד התברר מנגנון זה ומי המדענים העומדים מאחורי גילויו?

בשנת 1908 קיבלו שני מדענים יהודים פרס נובל על תרומתם למדע האימונולוגיה: פול אהרליך ואיליה מצ'ניקוף. אהרליך הוא זה שגילה את הפרשת הנוגדנים על ידי תאי ה-B ומצ'ניקוף את פעילותם של תאי ה-T. אף שלא כל חלקי התאוריה שלהם מקובלים היום, זה הבסיס התאורטי למדע האימונולוגיה של ימינו.

מאמר זה אקדיש לפול אהרליך. אהרליך ידוע לעולם לא בזכות תרומתו לאימונולוגיה, אלא בגלל מציאת תרופה למחלה האיומה חשוכת המרפא עד לימיו – סיפיליס (עגבת). באופן דומה העולם זוכר את אלברט איינשטיין בשל תורת היחסות, אך את פרס נובל הוא קיבל על ההסבר שנתן לאפקט הפוטואלקטרי (לצערי, במסגרת מאמר זה לא אוכל להסביר את האפקט ומה תרם הסברו של איינשטיין למדע).

אהרליך נולד ב-1854 בפרוסיה בעיר קטנה הסמוכה לברסלאו (כיום וורצלב בפולין). הוא היה בן למשפחה יהודית שעסקה בתעשייה אבל גם במדע, בן דודו קרל וייגרט היה פתולוג ידוע. כמו רבים מן המדענים בני זמנו, הוא עסק בתחומים רבים ובכולם תרומתו הייתה עצומה. אֶמְנֶה כאן רק כמה מגילוייו המדעיים כדי שתוכלו להתרשם:

הוא פיתח את הטכניקה לצביעת חיידקים (שבה משתמשים עד היום),שהביאה לזיהוי החיידק מחולל השחפת.

הוא הניח את הבסיס למדע ההמטולוגיה על ידי מיון תאי הדם השונים. המטולוגיה עוסקת במערכת תאי הדם, באיברים וברקמות המייצרים אותם, במנגנון קרישת הדם ובממאירויות השייכות למערכת זו. ההמטולוגיה עוסקת גם בתהליכי ייצור תאי מערכת הדם ומערכת הלימפה, תפקודם ומחלותיהם.

את פרסומו הגדול קנה אהרליך בכך שהניח את הבסיס לכימותרפיה, כלומר לטיפול במחלה באמצעות תרכובות כימיות שלהן מטרות ביולוגיות ספציפיות ושאינן תוקפות את כל בעל החיים המכיל את גורם המחלה. אהרליך היה הראשון שטיפל במחלה תוך שימוש בחומרים כימיים. הוא היה זה שהגה את הרעיון שניתן לעצב טיפול רפואי כך שמטרתו תהיה הגורם הספציפי של המחלה. כיום כאשר אנחנו אומרים את המילה כימותרפיה, מייד אנו חושבים על התרופות שנועדו להילחם בסרטן, אבל הפירוש המילולי הוא ריפוי בעזרת חומרים כימיים.

הוא פיתח את התרופה נגד עגבת (סלבארסן) שאותה כינה תרכובת 606. התרכובת הכילה ארסן מספר 606 שאותה ניסה כתרופה. כל 605 התרכובות הקודמות אומנם הרגו את החיידק אך היו רעילות למקבל אותן. אהרליך היה מועמד לקבלת פרס נובל בשנת 1913 עבור פיתוח חשוב זה.

הוא הניח את הבסיס להבנה שלנו את מערכת החיסון ועל כך קיבל פרס נובל בשנת 1908. התזה שלו (המקובלת עד היום) הייתה כי כחלק ממערכת ההגנה שלנו, מערכת החיסון, מייצרת קולטנים על התא הנצמדים לחומרים המזיקים: חיידקים, וירוסים או טוקסינים ומנטרלים אותם. בשפה שלנו היום אנו קוראים לקולטנים אלו המשתחררים לדם – נוגדנים. יחד עם אמיל פון ברינג פיתח שיטה של טיפול פסיבי על ידי הזרקת נוגדנים. הם עוררו נוגדנים נגד הטוקסין (הרעלן המופרש על ידי החיידק) של חיידק הדִּיפְתֶרְיָה ((Diphtheria (בעברית: קָרֶמֶת או אַסְכָּרָה, מחלה שתוקפת בדרך כלל את דרכי הנשימה) אצל סוסים והזריקו אותם (התהליך מעט מורכב יותר ולא אפרט אותו כאן), כחיסון נגד המחלה. כיום אין משתמשים בחיסון פסיבי זה אלא בחיסון אקטיבי: מכינים מהטוקסין חומר לא רעיל – טוקסואיד שאותו מזריקים. הוא אינו יכול להזיק אך הוא מעורר את התגובה החיסונית של הגוף.

במשפט האחרון עניתי חלקית על השאלה שהעליתי במאמר הקודם בסדרה: "מה הוא בעצם החיסון שניתן לנו כדי למנוע מחלות וכיצד הוא פועל?"

התשובה לחלקה הראשון של השאלה כבר ניתנה למעשה על ידי לואי פסטר: הזרקת וירוס מוחלש בתור חיסון. הוא לא יכול היה לראות או לבודד וירוסים, אך הבין שיש מחולל מחלה קטן מחיידק. הוא הבחין כי גורם מחלת הכלבת שאותו גידל על חוט שדרה של כלב, נחלש בחשיפה לחמצן. הוא הזריק את הווירוס המוחלש לכלבים שהודבקו בווירוס והם לא חלו. תוכלו לקרוא את הסיפור המפורט בפרק השלישי של סדרה זו.

החיסון של לואי פסטר היה וירוס מוחלש, אך גם הזרקת וירוס מומת, כמו בחיסון נגד שיתוק ילדים שפיתח פרופ' יונה סאלק או טוקסואיד, היא אסטרטגיית חיסון מקובלת.

וכיצד פועל החיסון? החיסון מחקה את גורם המחלה. הוא מעורר את התגובה החיסונית של הגוף.

לכמה זמן מועיל החיסון, האם הוא מגן עלינו מפני חשיפה נוספת כמו המחלה עצמה? על כך ועל איליה מצ'ניקוף שקיבל פרס נובל יחד עם פול אהרליך, אכתוב במאמר הבא.