תולעים יכולות גם להועיל

זיהומים טפיליים יכולים להאריך את תוחלת החיים
ליאור מבורך

זיהומים טפיליים במערכת העיכול, הנגרמים על ידי תולעי ההלמינת'ס, הם בין הזיהומים הנפוצים ביותר בבני אדם החיים במדינות מתפתחות, באזורים טרופיים ותת-טרופיים. במדינות אלו, שבהן מערכת אספקת המים ומתקני התברואה לוקים בחסר, הזיהומים הללו היו ידועים עד כה כגורמי תחלואה ותמותה. הדבקה בבני אדם נגרמת לרוב בעקבות מגע עם חול שזוהם בצואה של אדם או חיה נגועים בטפיל. הלמינת'ס הן תולעים רבות-תאים, שלהן ארבעה מינים: תולעים עגולות, תולעים שטוחות, קוצניות ראש ושרשורים. לרוב הן לא מסוגלות להתרבות במערכת העיכול. הנפוצות ביותר מביניהן המדביקות את מערכת העיכול של האדם, הן תולעים עגולות ותולעים שטוחות.

עד כה האמינו שזיהום בהלמינת'ס הוא הגורם להיחלשותה של המערכת החיסונית, אומנם לא באופן ישיר, אך כן כתוצר עקיף של ההשפעות הכרוניות הנגרמות על ידן, בעקבות השפעתן על הבריאות והסטטוס התזונתי של הנשא. כמו כן, נמצא שהן פוגמות בהתפתחותם הפיזית והמנטלית של ילדים. אך הטיעון שהלמינת'ס גורמות לתחלואה ולתמותה יועמד בספק בהמשך.

נמצאה שקיימת אינטראקציה משולשת בין טפילי המעיים, המיקרוביוטה (מיקרוארגניזמים, בעיקר חיידקים, החיים במערכת העיכול) והמערכת החיסונית, המאפשרת קיומה של מערכת אקולוגית מורכבת למען השגת הומאוסטאזיס. המיקרוביוטה בגופנו חיונית על מנת לספק אבני בניין תזונתיות, שאותן הגוף לא מסוגל לייצר בעצמו, כמו גם ויסות תחלופת תאי האפיתל, הרקמה המצפה את כל המשטחים החיצוניים של הגוף, והדרכת המערכת החיסונית המולדת. זיהום טפילי בהלמינת'ס קושר לשינוי משמעותי בהרכב המיקרוביוטה במערכת העיכול, ואלו בתמורה משפיעים על המערכת החיסונית, כמו גם ההלמינת'ס עצמן. במחקר שבוצע על חזירים נמצא שינוי בהרכב המיקרוביוטה, אשר הופיע רק לאחר 21 יום מרגע ההדבקה בטפיל, מה שמעיד על כך שקיים שינוי בהרכב המיקרוביוטה גם ללא זיהום פעיל בטפיל.

ניתן לראות הפחתה ניכרת במחלות אוטואימוניות ובאלרגיות באוכלוסיות במדינות מתפתחות, לעומת מדינות מפותחות. תופעה זו נקשרה לתדירות הזיהום בהלמינת'ס, והיא נקראת "השערת ההיגיינה". השערה זו גורסת, כי זיהום בטפיל ההלמינת'ס מיטיב עם המערכת החיסונית של הנשא על ידי בקרת מחלות אוטואימוניות. בכמה מחקרים שבחנו טיפול בהלמינת'ס על מטופלים הסובלים מאסתמה וממחלות אוטואימוניות, הוצגו תוצאות מבטיחות.

אך לטיפול מסוג זה קיימות גם תופעות לוואי לא רצויות, כמו למשל האפשרות לחדירת בקטריות הנישאות על ידי הטפיל וחדירתן לתאי האפיתל במעי או אף החמרת התגובה החיסונית והחמרת האלרגיה. כדי לפתור בעיה זו, הועלתה השערה שהטפיל צריך להיות זר למערכת החיסונית של האדם, על מנת שזו תפתח תגובה דלקתית חריפה כנגדו. לעומת זאת, אם זהו טפיל שחי בסימביוזה עם האדם טרם התפתחות התברואה, מונח הידוע בשם "חברים ותיקים אמיתיים", המערכת החיסונית תהיה יותר "סבלנית" בתגובתה, ותאפשר לנגיף להתקיים במערכת העיכול, ללא החמרה בתהליכים הדלקתיים – מה שיהפוך את הטיפול בנגיף ליעיל יותר.

תהליך ההזדקנות הוא הגורם העיקרי לריבוי תחלואה, והוא האחראי על הופעה משותפת של כמה פתולוגיות כרוניות, שהן המחלות העיקריות המשויכות לגיל המאוחר. ישנם גורמים רבים המאיצים את תהליך ההזדקנות, אך הבולט ביניהם הוא התהליך הדלקתי – קיימת דלקת מערכתית בעוצמה נמוכה, אשר מחמירה עם הגיל, ללא קשר להימצאות פתוגנים. מצב כרוני זה הוא התורם להתפתחות פתולוגיות מגוונות המופיעות בגיל המאוחר, כגון מחלות קרדיווסקולריות, דמנציה, סרטן, מחלת ריאות חסימתית כרונית, אוסטאופורוזיס, ניוון מקולרי הקשור לגיל ואף החמרה בתסמינים בעקבות הדבקות בנגיף הסארס-קוביד-2.

אחת הסיבות להיווצרות מצב דלקתי נמוך-דרג הוא ערעור האיזון בין המיקרוביוטה, המערכת החיסונית וטפילי המעיים. בהיעדרם של טפילי המעיים, המערכת החיסונית נכנסת למצב פתולוגי של פעילות יתר. דיסביוזה (שינוי באוכלוסיית חיידקי המעיים ושיווי המשקל ביניהם) זו בשלביה הראשונים תתבטא דרך מחלות אוטואימוניות, כגון אסתמה, אקזמה, מחלות מעי דלקתיות (כמו קרוהן וקוליטיס), זאבת, פסוריאזיס וסוכרת סוג 1, ובשלביה המשניים תתבטא דרך מחלות כגון סוכרת סוג 2, דלקת מפרקים שגרונית וטרשת עורקים. עבור אלו, כפי שהוזכר קודם, טיפול הדבקתי בהלמינת'ס כבר נמצא כיעיל.

הבעיה שעולה היא האם טיפול בהלמינת'ס, שבהיעדרן נחשדת הופעתן של המחלות הכרוניות הנגרמות עקב מצב דלקתי נמוך-דרג המופיעות בגיל המאוחר, אכן יעזור בהפחתת התסמינים. לשם מדידת יעילות הטיפול בהלמינת'ס יש לראות שיפור במקור לדלקת (כמו תסמונת המעי הדולף, עודף שומן בטני וזיהומים כרוניים), במתווכי הדלקת (כמו ציטוקינים פרו-דלקתיים, מערכת חיסונית מולדת או נרכשת) וברקמות המטרה (כמו מפרקים, רקמת אנדותל, אפיתל ונוירונים).

ואכן, במחקר שבוצע בארגנטינה, נמצא שזיהום מקרי בהלמינת'ס, לא רק גרם להפחתה בציטוקינים דלקתיים אלא גם גרם להקלה בתסמינים של החולים בטרשת נפוצה, וטיפול בגורם הטפילי העלים את ההשפעות החיוביות הללו. כמו כן, נמצא שהדבקה בתולעים סטרונגילידה ופילריאל מפחיתה ציטוקינים פרו-דלקתיים כגון IL-6 ו- TNF-α, כמו גם חלבוני CRP.

גליקופרוטאין ES-62, המופרש על ידי תולעת עגולה מסוג Acanthocheilonema viteae, היא תרכובת המאפשרת לחקות את האימונו-מודולציה, המתרחשת באופן טבעי בעת הדבקת הטפיל. שינוי זה מאפשר הגנה מפני כמה פתולוגיות שונות. נמצא שמתן הגליקופרוטאין ES-62, על בסיס שבועי, לעכברים שהואכלו בדיאטה עתירת קלוריות המאיצה את הליכי ההזדקנות, משפר את בריאותם של אלו בני ה"גיל המאוחר" ומאריך את חייהם. מתן ES-62 מנע החמרת חדירות רקמת המעי (תופעה הנצפית באנשים הצורכים דיאטה עתירת קלוריות), על ידי מניעת דיסביוזה. מניעת חדירות זו של המעי, מונעת מאנטיגנים זרים לחדור אל מערכת הדם ובכך מונעת אקטיבציה של המערכת החיסונית.

נוסף על כך, הלמינת'ס גורמים להפרשת הציטוקין IL-22, שתפקידו לשמור על תקינותה של רקמת המעי. ממצא מעניין נוסף הראה שמתן ES-62 גרם למניעת היפרטרופיה של תאי שומן בטני, תופעה הידועה כמשמרת תהליכים דלקתיים כרוניים. כמו כן, נמצא שטיפול בתולעים עגולות בעכברים, מפחית מצבורי שומן על ידי הפחתת ספיגת גלוקוז במעי – מה שמעיד על כך שטיפול בהלמינת'ס יעיל גם במניעת השמנה. לבסוף, נמצא שטיפול בהלמינת'ס יעיל גם בהגנה מפני מחלות כרוניות, כגון דלקת מפרקים שגרונית, סוכרת סוג 2, טרשת עורקים, מחלת ריאות חסימתית כרונית וסרטן.

לסיכום, ניתן לראות, באופן מפתיע, שטיפול בהלמינת'ס לא יעיל רק כנגד אלרגיות ומחלות אוטואימוניות, אלא אף כנגד מחלות כרוניות המלוות בתהליכים דלקתיים כרוניים. בזכות הפחתת תהליכים דלקתיים נמוכי-דרג אלו, ניתן למנוע את האצת ההליכים הקשורים בהזדקנות, ובכך, למעשה, להאריך חיים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יונתן

מסתכלים קדימה

כיצד להגדיל את הסיכוי לבחירת מסלול מקצועי מיטבי