לחץ אמתי

יתר לחץ תוך גולגולתי עצמוני – פסידוטומור צרברי – הוא מצב שבו קיים לחץ גבוה בראש העלול לגרום לפגיעה בראייה ולכאבי ראש. המוח וחוט השדרה שרויים בנוזל הנקרא נוזל צרברו ספינלי, ובאופן רגיל  קיים שיווי משקל בין קצב יצירת הנוזל לקצב הניקוז שלו. בתסמונת זו קיימת הפרעה בספיגת נוזל חוט השדרה או בייצורו, וכך נוצר לחץ תוך גולגולתי מוגבר. התסמינים הנפוצים הם כאבי ראש, טשטוש רגעי וחולף בראייה, תחושת רעש או "זמזום" בלתי פוסק בראש, ראייה כפולה. בבדיקת קרקעית העין רואים בצקת, לרוב דו-צדדית, של ראש עצב הראייה (papilledema). שדה הראייה הוא אחד האמצעים החשובים ביותר במעקב ובהחלטה על נחיצות הטיפול בחולים אלו. לשם אבחון התסמונת נדרשות בדיקת הדמיה מוחית תקינה ומדידת לחץ נוזל השדרה ווידוא שהרכבו תקין.

רק גורם אחד הוכח בעבודות מבוקרות כגורם סיכון לתסמונת והוא השמנת יתר. ואכן ירידה במשקל משפרת את התסמינים. סוגים אחדים של תרופות דווחו כחשודים בהיותם זרז או גורם להופעת התסמונת, למשל אנטיביוטיקה ממשפחת הטטרציקלינים (בעיקר מינוציקלין). בחלק מהחולים הביאה הפסקת הטיפול בתרופות אלו לנסיגת המחלה. גורמים נוספים שנמצא קשר ביניהם ובין הופעת התסמונת הם ליתיום, עודף ויטמין A או חוסר בו, הורמון גדילה.

הטיפול נעשה באמצעות תרופות המפחיתות את ייצור נוזל השדרה, תרופות משתנות מסוג דיאמוקס. מרבית החולים מגיבים היטב לטיפול התרופתי, אך באותם מקרים חמורים שבהם לא נצפית תגובה טובה לטיפול, או כאשר יש הידרדרות מהירה בראייה או כאבי ראש אשר אינם ניתנים לשיכוך באמצעות טיפול תרופתי, עולה אפשרות הניתוח. שני סוגי ניתוחים מקובלים כיום. באחד יוצרים פתח במעטפת עצב הראייה, מעין חלון שמאפשר לשחרר את הלחץ מעצב הראייה. בשני מנקזים את נוזל השדרה באמצעות החדרת צינורית מחלל השדרה בגובה עמוד השדרה התחתון לחלל הבטן. זאת במטרה להוריד את הלחץ המוגבר סביב המוח וסביב עצבי הראייה. בעקבות דיווחים על כך שבהדמיות מוחיות ניתן לראות בחולים אלו היצָּרות של הסינוסים הוורידיים המוחיים, נעשו לאחרונה מספר ניסיונות טיפוליים בקבוצות קטנות של חולים אשר עברו צנתור והחדרת תומכן (stenting) לסינוסים הוורידיים הרוחביים. הוכח כי בחולים מסוימים מביאה הפעולה להורדת הלחץ המוחי ולשיפור בתסמיני המחלה ובסימניה. נכון להיום טיפול זה, venous stenting, הוא טיפול ניסיוני בלבד ומשך תקופת המעקב עדיין קצר יחסית.

התסמונת שכיחה בקרב נשים בגיל הפוריות יותר מאשר באוכלוסיות אחרות, אך יכולה להופיע גם בגברים ואף בילדים. אין עלייה בשכיחות התסמונת בהיריון. מבחינת הנזק לעצבי הראייה אין הבדל בפרוגנוזה בין נשים בהיריון לבין נשים שאינן בהיריון. אין כל התוויית-נגד לנשים עם תסמונת זו להיכנס להיריון או ללדת בלידה רגילה.

לסיכום, תסמונת יתר לחץ תוך גולגולתי עצמוני אינה מסוכנת לחיים. החולים סובלים משתי בעיות עיקריות: כאבי ראש חזקים המפריעים לאיכות החיים ופגיעה בתפקודי הראייה. הכרת התסמונת, רמת חשד גבוהה בחולים עם כאבי ראש, בדיקת קרקעית העין ואבחון מהיר מביאים לפרוגנוזה טובה יותר. הדרך הטובה ביותר למנוע הידרדרות במצבו של החולה היא מעקב נוירו-אופתלמולוגי קבוע. על החולים לעבור בדיקות ראייה ובדיקות שדה ראייה תקופתיות כדי לזהות במועד התקפי מחלה, שכן אלה יכולים להופיע גם לאחר תקופות הפוגה ארוכות.

רק בריאות.

 *

פרופסור ענת קסלר, מנהלת היחידה הנוירואופתלמולוגית והמרכז לטיפול ביתר לחץ תוך גולגולתי עצמוני.