גול עצמי רפואי

כשמערכת החיסון טועה באבחון
נויטרופיל בולע חיידק תמונה:Volker Brinkmann wikimedia commons

במקרים מסוימים של חבלה קשה לגוף מתחילה קריסת מערכות – הכליות, הכבד, הריאות ואיברים נוספים עלולים להיכנס לאי ספיקה ובהמשך לגרום למותו של הפצוע. גם מערכת החיסון עלולה להשתבש. הנויטרופילים, סוג של תאי דם לבנים שהם אבני היסוד של מערכת החיסון, אמורים לתקוף חיידקים ומזהמים אחרים החודרים כתוצאה מהטראומה. במקום זאת, הם מתחילים לתקוף את כלי הדם הקטנים (הקפילרות) שבהם הם זורמים. כאשר נימי הדם נפגעים מאותם תאי חיסון, כלי הדם אינם אטומים, ואז מתחילה דליפה קפילרית לתוך הרקמות שמובילה לקריסת המערכות. בשנים האחרונות נחקר מנגנון הכשל של התאים הלבנים בעת טראומה קשה.

באתר הפגיעה, למשל בחבלה קשה בבטן בתאונת דרכים או בפציעה במלחמה, משתחררים מתווכים כימיים מהרקמה החבולה. אותם חומרים, המכונים ציטוקינים, גורמים לחשיפת קולטן הידבקות על שטח הפנים של הנויטרופילים. ציטוקינים אחרים המשתחררים מהאזור החבול משפעלים קולטני היצמדות בכלי הדם. הקולטנים שעל התאים הלבנים ואלה שעל תאי הדם מזהים זה את זה בדומה למפתח הנכנס בהתאמה מרבית למנעול. כתוצאה מכך, לאחר מספר שעות הופכים התאים הלבנים ששופעלו באזור הטראומה ל״דביקים״ ו״אגרסיבים״, וכאשר הם מגיעים דרך מחזור הדם למיטה הקפילרית, אותם נימי דם קטנים המצויים בכל הרקמות, מתרחשת היצמדות בין התא הלבן לבין נימי הדם.

התא הלבן המבולבל מזהה את נימי הדם כחיידק פולש ולכן מפריש לתוכם רעלנים. החומרים המופרשים על ידי התא הלבן גורמים להרס התאים, סדקים נפערים בקפילרות ומתחילה זליגה של נוזל מכלי הדם אל הרקמה. אם בודקים את החולה בשלב זה, מבחינים בבצקת קשה בכל איברי הגוף, למשל בצקת בגפיים, בריאות, בכליות, במוח ועוד. זאת במקביל לאי ספיקה רב-מערכתית.

בחיות מעבדה ניתן לעכב את תהליך ההיצמדות שבין הנויטרופיל לבין תאי כלי הדם על ידי נוגדנים ספציפיים החוסמים את ״המפתח״ בתא הלבן או את ״המנעול״ בנימי הדם, וכך מונעים את הדליפה הקפילרית ועוצרים את קריסת המערכות בעת חבלה.

הבנה טובה יותר של מנגנוני הכשל בעת חבלה קשה תאפשר לנו טיפול יעיל יותר בפצועים, ובמקרים מסוימים אף הצלת חיים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

27 תגובות

  1. המנגנון של המלחמה המתרחשת בתוך הגוף מזכיר במידה רבה את מה שקורה בימים אלו בזירה הלאומית. גם אנחנו פוגעים בעצמנו במאמץ לתקוף את האויב.
    בקיצור: הגוף לא תמיד כל כך חכם…

  2. הי גידי
    שמעתי כבר על תופעה שהמערכת החיסונית של הגוף "משתגעת" ותוקפת את הגוף.

    השאלות שלי
    האם התופעה יכולה לקרות סתם ללא שום אירוע מקדים ?

    האם יש סוגי אירועים מקדימים שגורמים לתופעה לקרות , כגון אירוע נפשי דווקא ולא אירוע פיזי ?

    בדוגמא שמוזכרת במאמר , מה אחוז המקרים שזה קורה ? והאם יש מאפיינים לתופעה . גברים/נשים , סוגי פציעה , גיל , מצב בריאותי לפני האירוע וכו'.

    1. הנוגדנים המעכבים את ההצמדות בין התא הלבן לבין כלי הדם עלולים גם לחסום את הנוטרופילים מלהיצמד לחיידקים פולשים ולכן יש מקום עוד למחקר ופיתוח

  3. מלחמה זו אנלוגיה רלוונטית לחבלה בגוף. אכן דומה הדבר לפגיעה מאש כוחותינו שלמרבה הצער עלול לקרות בסערת הקרב. תודה דינה

  4. דניאל, ניתן לדמיין את הנוטרופיל מזהה טעויות בזיהוי ״האויב״ ויש להניח שיש לו מנגנוני בקרה ״ותיקון טעויות״. תודה

  5. כנראה שהגורם הדומיננטי בשפעול המערכת הזו מותנה בעוצמת החבלה. כלומר, אם הנזק לגוף מהטראומה הוא עצום יופרשו ״ציטוקינים״ בריכוזים עצומים ובהתאם יופעלו הנוטרופילים בצורה המשובשת בה הם תוקפים את כלי הדם. כיוון שניתן לצפות בתופעה גם בחיות מורדמות עמוק יש להניח שהמרכיב הנפשי אינו משמעותי. לגבי תגובה לטראומה בזכרים ונקבות..יש היום מידע שיש הבדל בתגובה והוא מותנה בכושר שונה ביכולת יצור ציטוקינים וומתווכים כימים אחרים בין המינים

    1. אולי כאשר הגוף סופג טראומה קשה , מערכות הסינכרון והבקרה בגוף מפסיקות לתפקד ואז כל מערכת בגוף פועלת באופן אוטונומי ולא מסונכרן.
      כנראה שתופעה קיימת לא רק במערכות ביולוגיות.

  6. התהליך ידוע ומוכר בניואנסים כאלה ואחרים מזה שנים.. 
    שרשרת הארועים מתוארת באופן דידקטי וברור. 
    רק נותר להוסיף שתהליך זה מתרחש לא בארוע חבלתי בלבד. ( פציעות מלחמה/תאונות דרכים)
    גם כוויות נרחבות וMajor Surgery נחשבים לטראומה ולכן גם בהם אלול להתרחש תהליך הרסני זה.

  7. התהליך ידוע ומוכר בניואנסים כאלה ואחרים מזה שנים.. 
    שרשרת הארועים מתוארת באופן דידקטי וברור. 
    רק נותר להוסיף שתהליך זה מתרחש לא בארועים חבלתיים בלבד ( פציעות מלחמה/תאונות דרכים) ..
    גם כוויות נרחבות ו Elective Major Surgery נחשבים לטראומה ולכן גם בהם עלול להתרחש תהליך הרסני זה.
    וכבר מחוץ לרפואה.. לגבי מלחמות בכלל : אנו, בני אדם, יוצרים אותן.. והאחריות על כך היא אך ורק שלנו. אין גורמים ״קוסמים״/ אירועי תקלה. רק אנחנו..

  8. התהליך ידוע ומוכר בניואנסים כאלה ואחרים מזה שנים.. 
    שרשרת הארועים מתוארת באופן דידקטי וברור. 
    רק נותר להוסיף שתהליך זה מתרחש לא בארועים חבלתיים בלבד ( פציעות מלחמה/תאונות דרכים) .. גם כוויות נרחבות ו Elective Major Surgery נחשבים לטראומה ולכן גם בהם עלול להתרחש תהליך הרסני זה.
    וכבר מחוץ לרפואה.. לגבי מלחמות בכלל : אנו, בני אדם, יוצרים אותן.. והאחריות על כך היא אך ורק שלנו. אין גורמים ״קוסמים״/ אירועי תקלה. רק אנחנו..

  9. גם אני בדומה לבועז, עסוקה בשאלה
    – האם מצב כזה של התבלבלות של הגוף, באופן שהוא יכול להתקיף את עצמו, עלול לקרות גם בעקבות טראומה נפשית.
    ידוע שמצבי לחץ קשים תורמים את תרומתם למחלות פיזיות, והתשובה שנתת אודות ההרדמה של החיות, לא סיפקה אותי ואולי לא הבנתי.

  10. לאורך הקריאה לא יכולתי להשתחרר מהרגשה שהגוף בעקבות הטראומה מנסה להתאבד.
    האם זה מופרך או יש בזה משהו

  11. הסבר פילוסופי(לא מדעי) טוען שאם החיה נחשפה לחבלה אדירה..היא תהיה לעומס עצום על העדר ותמשוך אויבים למחנה. סיכויי ההחלמה אפסיים ולכן הגוף מפעיל מנגנון של ״השמדה עצמית״. קימת תופעה ברמת התא הבודד המכונה ״אפופוטוזיס״ בה התא בשל פגיעה קשה משמיד את עצמו.

  12. אמת התופעה היא אכן חלק מSIRS(systemic inflammatory response syndrome) ומשמעותה תגובה דלקתית סיסטמית כתוצאה מטרומה קשה וכפי שציינת גם כוויות, ניתוח גדול, אלח דם, חבלת מעיכה ודימום מסיבי. הערתך בנוגע למלחמה..אינה התחום שלי. תודה

  13. תגובה ראויה ועניינית של רופא המכבד את מעמדו ואת עצם השעה.
    להערה של רופאה שקצת התבלבלה…

  14. הבילבול של התאים הלבנים בעת חבלה כנראה אינו מותנה במצב הנפשי והוכחה לכך נעוצה בעובדה שניתן להפיק את התגובה הזו בחיות מורדמות דבר המנטרל את המרכיב הנפשי. קימות מחלות המוגדרות "אוטו-אימוניות" כמו דלקת מפרקים, דלקת כלי דם ולעיתים דלקת במעי שבהן מערכת החיסון אכן תוקפת את האיברים. שם המנגנון מעט שונה ויתכן שלמרכיב הנפשי יש משקל.

  15. הערה מרגשת. אכן מבחינה תאורטית "אבולוציונית" אך לא מדעית ניתן לראות את התופעה כמנגנון השמדה עצמי בעת טראומה הרסנית. ראה תשובה מ"ס 14

  16. מודה בשמה של ד"ר רחל גלעד למחמאה. אודה לך על תגובה למאמר. תודה

    1. מסכימה "שהמחמאה" אינה במקומה, מוזמן למסור בשמי לדר' גלעד את התנצלותי, תודה.

  17. כיום ישנו תחום מחקר חדש יחסית ברפואה פסיכונוירואימונולוגיה המסביר את הקשר בין המח, מערכת העצבים ומערכת החיסון. בשנים האחרונת נעשו לא מעט מחקרים, שמהם ניתן להקיש גם על הקשר בין גוף לנפש, אבל אחד המחקרים המעניינים הוא של המדענית דר' מיה לויטה, שמביאה דוגמא של הוצאת לימפוציטים מגוף החולה, חשיפתם מחוץ לגוף למוליך דופומין, שידוע שמגביר ומשפר את פעילותם של הלימפוציטים ואז הם מוחזרים לגוף החולה, ובכך משפרים את סיכוייהם לנוע מהר יותר ולהיכנס לאברים כדי לתקוף ביתר יעילות תאים סרטניים, וירוסים או חיידקים. לדבריה: הקשר הדו סיטרי בין המוליכים העצביים לבין מערכת החיסון מביאות תקווה להגברת הכוח ההרתעתי וההתקפי של מערכת החיסון ולטיפול בבעיה ההפוכה של מחלות אוטואימוניות שבהן מערכת החיסון עובדת ביתר מרץ והגוף תוקף את עצמו.

  18. ואם כבר דר' לויטה זו האנלוגיה שלה לעולם הלחימה – " זה כמו יחידה לוחמת שצריכה ללחום בשטח האויב, המפקד עושה שיחת מוטיבציה עם הלוחמים (מחוץ לגוף החולה) ואז שולחים אותם לשדה הקרב (בחזרה לגוף החולה), וכעת הלוחמים עיקשים יותר, עזי לב יותר ולכן הרבה יותר יעילים במיגור האויב"

  19. האם זה יכול לעזור גם מול אבולה \ מרבורג \ …? נשמע דומה להשפעה שלהם.

  20. מחקר מרתק. תמיד קוויתי שאימון המח עשוי להפעיל/לדכא את מערכת החיסון לפי הצורך. תודה

  21. וירוס האבולה נצמד וחודר לתאים הלבנים במנגנון הצמדות דומה. יתכן שחסימת ההצמדות תהווה חלק מהטיפול. תודה על הקישור המענין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של קימל

אולי אנחנו טועים?

חמאס והג'יהאד האסלאמי מנהלים את המערכה מעל לראשינו