אפשר היה גם אחרת

מאמר זה (נכתב בסוף מאי 2020) נסמך בעיקרו על מידע שנלקח מדוחות של גופים ממשלתיים וציבוריים, מכתבות שפורסמו בתקשורת ומראיונות שנערכו עם אנשי מקצוע.

מימי המגפה השחורה, הדבר והכולרה ועד לימי השפעת הספרדית, ההתמודדות המקובלת עם מגפות למיניהן הייתה באמצעות סגר. עם פרוץ הקורונה מרבית מדינות העולם לא היו ערוכות לטיפול במגפה, ולכן הן הטילו סגר כללי וממושך שהביא אותן לידי משבר כלכלי. טייוון ומדינות אחדות בדרום-מזרח אסיה, שהתמודדו בראשית שנות האלפיים עם מגפת הסארס, נערכו מראש לתרחיש של מגפה.

בדוח שפרסם מבקר המדינה לאחר מלחמת לבנון השנייה, צוין שאירועי חירום בעיתות שגרה פורצים ללא התרעה מוקדמת. מכאן שנדרשת מוכנות לתרחיש חירום שהוגדר על ידי הממשלה כאחד מאלו: מלחמה, אסון טבע, מגפה, אסון רב נפגעים ופיגוע טרור רחב היקף.

ישראל, שלא נערכה לתרחיש של מגפה, צלחה את הגל הראשון בעיקר בזכות סגר כללי, אך הוא הביא אותה לידי משבר כלכלי, חברתי ורפואי עמוק. טייוון לעומתה, בזכות ההיערכות, צלחה את המגפה במחיר של סגרים נקודתיים מבלי להיקלע למשבר כלכלי משמעותי.

לפי הערכות של בנק ישראל, משרד האוצר והלמ"ס, בהמשכה של שנת 2020 תיקלע ישראל למשבר כלכלי בגין התכווצות התמ"ג ועלייה משמעותית בשיעורי הגירעון התקציבי, החוב מהתמ"ג והאבטלה.

להלן אבקש להשוות את ההיערכות לתרחיש של מגפה בישראל ובטייוון ואת אופן הטיפול במגפת הקורונה בשתי המדינות.

ההיערכות והמוכנות למגפה בישראל: ישראל נדרשה מאז הקמתה להיערכות לתרחישי חירום, מתוך כך הוכנו גם תוכניות להתמודדות עם תרחיש של מגפה. הוקמה רשות חירום לאומית (רח"ל) שתשמש כגוף המטה הלאומי ולצידה פיקוד העורף – הגוף הביצועי האופרטיבי. תרגיל שנערך בשנת 2018 על ידי רח"ל ושמסקנותיו נמסרו לראש הממשלה, הצביע על כשלים חמורים בהיערכות לתרחיש של מגפה.

ההיערכות והמוכנות למגפה בטייוון: בשנת 2003, בעקבות מגפת ה-SARS, הוקם במדינה המונה כ-24 מיליון תושבים מרכז שליטה ריכוזי בעל סמכות בלעדית ואחריות להתמודדות עם מגפות עתידיות. מרכז השליטה הוסמך לנטר, לתכלל ולנהל מידע שאמור להישלף ממאגרי המידע הממשלתיים והציבוריים. בבניית התשתית נעזר מרכז השליטה במודלים מתמטיים.

על מרכז השליטה הוטלה המשימה להתקין מערכת התרעה שתאפשר לקבוע את מידת המסוכנות של נוסעים המגיעים מחו"ל. כמו כן הותקנה מערכת האמורה לאפשר לכל בתי החולים, המרפאות ובתי המרקחת גישה מלאה להיסטוריית הטיסות של הנוסעים.

ניהול המגפה על ידי ראש הממשלה: נתניהו היה מודע לחוסר המוכנות וההיערכות לתרחיש של מגפה, מודעות שנגזרה מדוחות ביקורת ומעקב של מבקר המדינה, מדיוני התקציב וממסקנות מתרגילים שנערכו. לדוגמה, לאחר אסון השריפה בכרמל קבע מבקר המדינה שראש הממשלה ושלושה שרים נוספים נושאים באחריות לליקויים ולכשלים, מאחר שהיו מודעים בשנים שקדמו לאסון למצבו החמור של מערך הכבאות וההצלה. את המשבר הנוכחי ניהל נתניהו בסיוע מנכ"ל משרד הבריאות וראש המל"ל. המדיניות של משרד הבריאות שירתה את ראש הממשלה שהתריע במהלך המשבר על כך שמערכת הבריאות עלולה להתמודד עם מאות אלפי נדבקים ואלפי מתים ומונשמים.

ראש הממשלה סגר אומנם את השמיים, אך התיר טיסות מארה"ב. לפי דוחות של אמ"ן ואוניברסיטת תל אביב לנשאים שהגיעו מניו יורק (בעיקר תלמידי ישיבות) היה חלק בהפצת הנגיף.

נתניהו השווה את נתוני המגפה בישראל לנתונים הקשים שהיו מנת חלקן של איטליה, ספרד, צרפת ובריטניה שהמגפה לא הוגדרה על ידן כאיום קרוב, ובחר להתעלם ממדינות שצלחו את המגפה עם מספר קטן של מתים ונדבקים, כגון מדינות דרום-מזרח אסיה, מדינות אירופיות אחדות וכן מדינות וישויות ערביות הגובלות עם ישראל, חלקן במחיר כלכלי קשה בשל הסגר הכללי שהטילו. מן הראוי היה לערוך את ההשוואה בין ישראל לבין טייוון, ששתיהן חיות בצל איום ביולוגי ולשתיהן אין גבולות פתוחים.

ניהול המגפה על ידי משרד הבריאות: התוכניות להתמודדות עם תרחיש של מגפה לא הופעלו. רח"ל והזרועות של משרד הבריאות – האגף לשעת חירום, רשות האשפוז העליונה וצוות הטיפול במגפות – לא היו מעורבות בניהול המשבר. פיקוד העורף עורב במידה חלקית.

המשרד שהוא במהותו גוף רגולטורי קיבל החלטות ללא מסד של נתונים, ערך בדיקות מצומצמות שחלקן אבד ותוצאות חלק מהן התקבלו באיחור, וערך חקירות אפידמיולוגיות מצומצמות שלא אפשרו לקטוע את שרשרת ההידבקות.

מרבית הנשאים נשלחו לבידוד ביתי מבלי לוודא שתנאי הבידוד יעילים ועשויים למנוע את הדבקת בני המשפחה ואת המעגלים הקרובים והרחוקים של בני המשפחה.

תקופה ארוכה פעלו המוסדות הגריאטריים בתת-תקצוב, ללא ציוד וללא נהלים האמורים להגן על הדיירים. משרד הבריאות סירב לתעדף בדיקות לדיירים, ורק לאחר תקופה ארוכה הסכים לערוך בדיקות לכל הדיירים ואנשי צוות בכל מוסד שהתגלה בו נשא.

מרכז השליטה שהוקם בסוף חודש מרס על ידי המוסד ואמ"ן כדי לסייע למשרד הבריאות הוציא בסוף חודש מאי דוח מסכם ובו נמתחה ביקורת על משרד הבריאות בנוגע להיערכות ולניהול המשבר. ועדת הקורונה של הכנסת מתחה אף היא ביקורת חריפה על ניהול המשבר.

ניהול המשבר בטייוון: ב-20 בינואר 2020 הודיעה סין כי הנגיף מדבק. באותו יום נכנס מרכז השליטה לפעולה. בשלב ראשון הוחלט להגביל את הטיסות מסין. בשלב שני נאסרו הטיסות מסין ולסין והוחלט לבודד את כל מי שהגיע מסין. בשלב מאוחר יותר הוחלט לסגור את השמיים.

נוסעים שביקשו להיכנס לטייוון נדרשו לסרוק קוד QR ולמלא טופס דיגיטלי הכולל פרטים על נסיעתם, דבר שאפשר מעקב אחר נשאים פוטנציאלים ובידודם. מרכז השליטה החל לנטר, לתכלל ולנהל את המידע שנלקח ממאגרי מידע ממשלתיים וציבוריים. לכל בתי החולים, המרפאות ובתי המרקחת הותרה גישה חופשית להיסטוריית הטיסות של המטופלים.

על בסיס המידע שנצבר יצרה המשטרה קשר טלפוני פעמיים ביום עם המבודדים, ובכל מקרה של הפרת ההנחיות קוימה אכיפה זריזה ואפקטיבית, לרבות הטלת קנסות כבדים. בעזרת אפליקציות שפותחו הצליחה טייוון לאזן בין הצורך להילחם בנגיף לבין הצורך להימנע מקבלת סיוע מקהילת המודיעין, שהיה עלול לפגוע בחופש הפרט ובזכויותיו.

הרשויות ערכו כמעט מדי יום מסיבת עיתונאים ובה סיפקו נתונים עדכניים והפריכו שמועות. הדובר המקצועי היה סגן הנשיא, רופא ואפידמיולוג במקצועו.

הבדיקות, החקירות האפידמיולוגיות, המעקב אחר הנשאים והאכיפה המשטרתית היעילה אפשרו להסתפק בסגרים נקודתיים ובבידוד. נכון לסוף מאי 2020 צלחה טייוון את המגפה במחיר של מאות בודדות של נדבקים ועשרות מתים וללא פגיעה כלכלית משמעותית.