סיפורו של החיסון (2)

כיצד מצא ד"ר ג'נר חיסון לאבעבועות השחורות
תמונה ורד יפה
ד"ר יפה ורד

בסופו של המאמר הקודם הבטחתי לספר על ד"ר ג'נר ועל דרכו למציאת החיסון נגד האבעבועות השחורות. ג'נר אדוארד נולד באמצע המאה ה-18 בעיירה כפרית קטנה באנגליה לכומר המקומי. אביו נפטר כשג'נר-אדוארד  היה עדיין ילד ואלמלא תושבי העיירה הקטנה שנטו חסד לאלמנת הכומר ובנה, היה עליו לצאת מייד לעבודה כדי לעזור בפרנסת הבית.

במאה ה-18 רק בני עשירים זכו ללמוד, ואילו ילדי השכבות הנמוכות נאלצו לצאת לעבודה בגיל מוקדם. מזלה של האנושות היה שאנשי העיירה סברו שלא נאה שבן הכומר היתום יצא לעבודה בגיל צעיר והם אפשרו לו ללמוד. אבל גם לדבר טוב זה היה סוף. בגיל 15 היה עליו לחפש לעצמו מקצוע. באותם ימים לא היו בתי ספר מקצועיים ועל צעירים שחפצו במקצוע, היה לעבוד כשוליה אצל אומן, למשל, נפח, נגר או רופא-רוקח. מקצועו של הרופא-רוקח, משך את ליבו של חובב הטבע והוא התקבל כשוליה אצל רופא העיירה, ד"ר לודלאו. כדאי לציין שבעיירות ובכפרים קטנים הרופא שימש גם בתפקיד הרוקח וגם בתפקיד הווטרינר.

על השוליות בדרך כלל הוטלו התפקידים הנחותים ביותר, וגם כאן מזלה של האנושות שיחק לה. ד"ר לודלאו חזר לביתו עייף מיום העבודה, התרווח בכיסאו ועמד לשתות תה מנחה עם רעייתו. הוא לא הספיק אפילו ללגום לגימה אחת מכוס התה ולבית התפרצה משרתת מן החווה הסמוכה. היא הסבירה שהפרה של בעל החווה מתקשה בלידה וכי על הרופא לבוא מייד לעזור. הרופא העייף בחר לשלוח את השוליה וכך הגיע ג'נר-אדוארד לרפת השכנה.

הלידה עברה בשלום וג'נר-אדוארד עמד ברפת ושתה כוס חלב שהוגשה לו. תוך כדי כך הוא שמע את שיחתן של המשרתת והנערה החולבת. הנערה החולבת סיפרה כי בלונדון יש מגפה של אבעבועות שחורות. יש להם קרובים שם והוריה שולחים אותה אליהם כדי לעזור. היא בוודאי לא תחלה, כך אמרה לחברתה, היות והיא כבר חלתה במחלת האבעבועות של הפרות.

רעיון נשתל במוחו של ג'נר-אדוארד "אולי כדאי להדביק בצורה מכוונת בני אדם במחלה של הפרות ואז לא יחלו אבעבועות שחורות?". הוא ידע כי יש כאלו המעבירים מוגלה מחולה לשרטת בעורו של בריא, אך גם ידע כי השיטה מסוכנת ורבים מפתחים לאחר מכן את המחלה. בהיותו שוליה של רופא כפרי הוא ידע כי מחלת האבעבועות של הפרות אינה מחלה קשה כשאנשים נדבקים בה, אך לא ידע כי היא מונעת הידבקות באבעבועות שחורות.

לא אלאה אתכם בכל התלאות שעברו על הרעיון של ג'נר-אדוארד . ברור כי בתחילת הדרך הרעיון נפסל כי בעליו היה רק שוליה. אבל גם לאחר שסיים את התמחותו בבית חולים לונדוני והיה לרופא ידוע, לא הצליח לשכנע איש כי כדאי לבדוק את הרעיון.

התהליך שהציע ד"ר ג'נר היה פשוט: העברת מוגלה מפצעים של אדם שנדבק באבעבועות של פרות לשרטת בבשרו של אדם בריא. הוא ניסה את התהליך על ילד בן שמונה שהוריו היו צריכים לשלוח אותו ללונדון ולאחר מכן על עצמו ועל בני משפחתו, כולל בנו התינוק שהיה בן עשרה חודשים. כל אלו שעברו את התהליך ונחשפו למחלה, לא נדבקו בה. לתהליך קרא וקסינציה (וקס = פרה בלטינית) וכך נקרא החיסון גם בימינו אלו. בעיתוני לונדון של אותם ימים הופיעו קריקטורות לעגניות שהראו אדם שחוסן ופניו הפכו לפני פרה.

חשוב לציין כי בימיו של ד"ר ג'נר טרם הכירו את הווירוסים ולא ידעו דבר על מערכת החיסון ועל דרך פעולתה. התהליך שפיתח התבסס כולו על ניסוי ללא הכרת הבסיס התיאורטי, ולשמחת האנושות זה הצליח.

רק לאחר המצאת המיקרוסקופ האלקטרוני בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 הצליחו המדענים לראות וירוסים, אך גם הרבה לפני כן נלחמו בהם ובהצלחה על ידי חיסונים. במאמר הבא אכתוב על לואי פסטר ומלחמתו בכלבת.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. איך פעם בלי ידע ובלי אמצעים פיתחו חיסונים. כיום אנחנו כבר הרבה יותר משוכללים. וזה המזל שלנו.

    1. לאותם אנשים שפתחו חיסונים ותרופות שונות בימים קדומים, היתה יכולת התבוננות והסקת מסקנות מעולה וכך הצליחו ללא ידע מוקדם. אכן זה המזל של האנושות שהיו אנשים כאלו.

    1. יש מחלות נגדן החסון הוא לכל החיים דוגמת שעלת וחצבת. יש מחלות שהחסון נגדן פוקע כעבור כעשרים שנה דוגמת אדמת. כל מחלה שאדם חולה בה ואינו מתחסן על ידי כך לכל החיים אלא למספר חודשים, דוגמת שפעת, יש להתחסן נגדה כל שנה. שפעת מהווה בעיה גם בגלל שבכל שנה מופיעים זנים שונים של הוירוס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

כדורסל בסל

גאווה לאומית

גיא גודס מונה למאמן נבחרת ישראל