לא ישר, וטוב שכך

עקומות עמוד השדרה הצווארי באדם
תמונה של דודי
ד"ר דודי עזרא

עמוד השדרה (Vertebral column) בכללותו כולל ארבעה אזורים עיקריים. לכל אזור יש עקומה טבעית אשר נוצרת במהלך ההתפתחות שלנו. מכאן ניתן להבין כי אין אמת באמירה ״עמוד השדרה ישר״.

המעבר שעשה האדם להולך על שתיים (Bipedal) הוביל למספר שינויים חשובים: הראייה למרחקים ארוכים יותר עם ההזדקפות מן הקרקע, שחרור הגפיים הקדמיות לעבודות שונות ולשימוש בכלים ושינויים בצורת עמוד השדרה. עמוד השדרה של האדם הזקוף אינו ישר, כי אם היה ישר, יכולתו לעמוד בעומסים ובחלוקת עומסים הייתה גרועה.

ובכן כאמור בעמוד השדרה יש ארבע עקומות טבעיות: בעמוד השדרה הצווארי – לורדוזה, שהיא עקומה הפונה עם גופי החוליות קדימה, בעמוד השדרה החזי – קיפוזה, שהיא עקומה הפונה עם גופי החוליות אחורה, בעמוד השדרה המותני – שוב עקומה לורדוטית, ולבסוף בעצם העצה (עצם שמורכבת מחמש חוליות שהתגרמו יחדיו) יש שוב עקומה קיפוטית. קיימת גם עקומה פתולוגית בעמוד השדרה – סקוליוטית, שפירושה שעמוד השדרה, בעיקר החזי, פונה הצידה.

עמוד השדרה הצווארי בכמעט כל היונקים מורכב משבע חוליות. לעמוד השדרה הצווארי יש חשיבות רבה מבחינה אנטומית תפקודית: הוא תומך את מסת הראש, שמהווה יותר מ-5% ממשקל הגוף באדם הבוגר, מאפשר תנועה במגוון רב של סוגי תנועה, מאפשר את טווחי התנועה הגדולים ביותר בעמוד השדרה ואף מגן על חוט השדרה והעצבים היוצאים ממנו. על מנת לתפקד באופן שוטף ועקבי עמוד השדרה הצווארי חייב להיות מצד אחד יציב – סטטי, ועל כך אחראיות החוליות והרצועות (Ligaments) המחברות ביניהן, ומצד שני עליו להיות אקטיבי – לא יציב, ועל כך אמונים השרירים העוטפים אותו.

עם העלייה בגיל עובר הצוואר, ועמו כמובן עמוד השדרה הצווארי כמו כלל האזורים האחרים של עמוד השדרה, שינויים רבים. החוליות עוברות שינויים בחלקיהן החשובים: גובה גופי החוליות, היווצרות אוסטיאופיטים – רקמת עצם עודפת, לעיתים חיבור של החוליות בשל תהליך קלציפקציה של רצועות עמוד השדרה, הצרת תעלת השדרה שבה עובר חוט השדרה והצרת הנקבים שבהם עוברים העורקים החולייתיים (Vertebral arteries), שמספקים שליש מכמות הדם המגיעה למוח.

גם הרקמות הרכות שבעמוד השדרה הצווארי עוברות שינויים: הדיסקים הבין-חולייתיים – הנמצאים בין החוליות – מאבדים מים, קולגן ומרכיבים אחרים, ולכן נשחק הארגון של המבנה הפנימי שלהם ויש ירידה בגובה הדיסקים הבין-חולייתיים. הרצועות המחברות בין החוליות עוברות שינויים מיקרוסקופיים בהרכבן, מה שמחליש אותן, וכמו כן יש תהליך הסתיידות של רצועות עמוד השדרה, כולל הרצועה החשובה שמחברת בין כלל חוליות הצוואר, מהגולגולת ועד לחוליית הצוואר האחרונה.

כלל השינויים עלולים להביא בסופו של דבר לשינויים בעקומה הצווארית הנורמלית ברמות שונות (ראו תרשים). ישור הצוואר – Full alignment, הוא מצב שבו הצוואר עובר שינוי ההופך את העקומה מלורדוטית לישרה, עקומה קיפוטית – העקומה הלורדוטית פשוט נהפכת על פיה לצד השני והופכת לקיפוטית, עקומת עקלתון (Sigmoid) – שבה צורת הצוואר הופכת לשתי עקומות משלובת, לורדוטית וקיפוטית או קיפוטית ולורדוטית. חשוב לציין כי עקומות אלו עלולות להיווצר גם כתוצאה מגנטיקה או תאונות.

איורים: ורדה וקסלר

a – עקומה לורדוטית

b – יישור צווארי

c – עקומה קיפוטית

d1 ו-d2 – עקומת עקלתון

על פי מחקרים אחרונים, האוכלוסייה נחלקת כך:

54% מהאוכלוסייה – בעלי עקומה לורדוטית

33% מהאוכלוסייה – העקומה ישרה

9% מהאוכלוסייה – העקומה קיפוטית

4% מהאוכלוסייה – העקומה סיגמואידית-עקלתונית

במחקרים נמצא שבעלי העקומה הקיפוטית ובעלי העקומה הסיגמואידית נוטים יותר לפתח כאב ותחושת אי נוחות כללית בצוואר.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה