האומנם פילנתרופיה?

התורמים לבתי החולים זוכים אוטומטית לפריווילגיות
מרכז הלב ע"ש אולגה ולב לבייב. צילום: ד"ר אבישי טייכר pikiwiki israel

המושגים פילנתרופיה (נדבנות) ואלטרואיזם (זולתנות) חופפים לעתים, ומקובלים כתכונות הראויות לציון. פילנתרופיה היא סיוע לנזקקים מתוך אהבת האדם, ואלטרואיזם הוא נדיבות יתרה, הקרבת הנוחות האישית למען האחר, עשיית משהו מתוך העיקרון שטובת הזולת קודמת לטובה הפרטית (מילון רב מילים).

עשירי העם ועתירי הממון נוטים להרים תרומות משמעותיות ביותר לטובת הציבור. כמעט כל מוזיאון, מוסד להשכלה גבוהה ומוסדות ציבוריים אחרים בארץ ובעולם, נהנים ממעשי נדבנות אלה, המסייעים לקידום הגשמי והרוחני שלמענם הוקמו. לעתים רחוקות תרומות אלה ניתנות בעילום שם ומתוך אלטרואיזם מוחלט. שכיח יותר שהן ניתנות בקול תרועה רמה לצרכי בנייה (עם שילוט מתאים) או לרכישת ציוד (עם מדבקה) או מוצגים לתצוגה (עם פתקית מתאימה) או למלגה ע"ש פלוני אלמוני. גם כך הן בהחלט ברוכות. מנקודת מבט סוציאלית הרי זה כסף שבא מהציבור וחוזר אל הציבור. מתי מעט (ולמיטב ידיעתי רק בנכר) מייעדים את כל הונם או את מרביתו למטרות צדקה, מתוך אמונה שצאצאיהם אינם זכאים לממון זה.

לא מעט תרומות ניתנות לבתי חולים. פלח נכבד מגיע מנדבנים בעולם, שלרוב זוכים להוקרה קבועה (או חולפת) בדמות קריאת מבנה, אגף או יחידה על שמם, או על שם בן משפחה שיקר להם. לא מעט תרומות מגיעות מבעלי הממון ("הטייקונים") המקומיים. תרומה משמעותית לבית חולים מזכה באופן אוטומטי את התורם בפריווילגיות שלהן לא זוכים פשוטי העם. הנדבן אינו נזקק לשר"פ או למקורבים כדי להשיג את הטיפול הרפואי שלו הוא עלול להזדקק. כפי שהעיד לא מכבר פרופ' רוטשטיין, מנהל המרכז הרפואי ע"ש שיבא, בנוגע לאשפוזו של מר אלי הורביץ ז"ל, שועי הארץ זוכים לליווי צמוד של אחד מבכירי בית החולים שאליו הם פונים אף אם לא תרמו בפועל, שכן הם תורמים פוטנציאליים. התורם ומקורביו יטופלו על ידי הרופאים הבכירים וינותחו בדרך כלל על ידי מנהל המחלקה, אף אם בעייתם טריוויאלית. בתקופת היותי מנהל מחלקה בבית חולים גדול במרכז הארץ קיבלתי פניות רבות מהנהלת בית החולים (ישירות או באמצעות המזכירות) להקדיש את תשומת לבי האישית לאחד מיקירי המוסד. תופעה זו קיימת בכל בתי החולים ואינה סוד.

איני בא בטענות למוסדות הרפואיים בארץ, שכן עקב מגבלות התקצוב הרפואי יש צורך במימון נוסף אפילו לפעילות השוטפת. קבלת תרומות היא בהחלט אחד האמצעים הלגיטימיים להשגת מטרה זו, ולשם מימושה נאלצים בתי החולים להעניק טיפול מועדף למי שהם חפצים ביקרו. מנהלי בתי החולים נזקקים לכישורים ולקשרים כדי למשוך את התורמים. מסתובבת שמועה שוועדת האיתור באחד מבתי החולים הגדולים בארץ העדיפה לבחור מנהל מוכשר על פני מתחריו בשל יכולתו לגייס סכומי כסף גדולים יותר.

משתמע מכך שחלק ניכר מהתורמים אינם מונעים ממטרות אלטרואיסטיות גרידא. הם מצפים לתמורה על נדיבותם, ולא רק בצורת לוחית הנושאת את שמם. אם כן, לא ייפלא שמרבית התרומות מוענקות לבתי החולים הגדולים הארץ, ואליהם יפנו התורמים בעת שיתעורר צורך רפואי. בתי החולים הקטנים והפריפריים נמצאים בעמדת נחיתות גם בנושא זה. בדומה לפער הכלכלי ההולך ומתרחב בין העשירון העליון לבין העשירונים התחתונים, כך מתרחב גם הפער בין בתי החולים העשירים לעניים. זכותו של התורם לייעד את תרומתו להיכן שיחפוץ, אך חובתה של הממשלה למצוא מנגנון שיתעל חלק מהממון למקומות שבהם הוא נדרש יותר. גב' יעל גרמן, אנא תשומת לבך.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

    1. תודה על המחמאות. העובדה שאני מאמין שרפואה היא נושא חברתי מהמעלה הראשונה, ושיש להתייחס אליה כך, אינה הופכת אותי באופן אוטומטי לסוציאליסט. בנושאים אחרים אני די קפיטליסט ןאני לא חושב שמי מהן היא מילת גנאי.

  1. התורמים יתרמו למערכת הבריאות והיא מצידה תחלק את המשאבים לפי שיקולים לאומיים
    לתורמים יכולים לתת מה שרוצים מבחינתי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גד

אין לי

שיר על חסר

ציור סמלי

חשמל מודרני

מעבר אקטיבי למקורות אנרגיה ירוקים