הסוד של מחלת הפלגרה

ויטמינים (6)
תמונה ורד יפה

בוודאי שמתם לב כי הפעם לא כתבתי את שם הוויטמין שאני מתכוונת לכתוב עליו. העניין בוויטמין המסוים שעליו אדבר בהמשך, נולד כתוצאה מן המחלה החמורה המתפתחת כאשר הוא חסר במזון. אבל אני מקדימה את המאוחר.

"את זה כבר שמענו כשכתבת על ויטמין C. מה החידוש?" אתם בוודאי חושבים לעצמכם, וחלקכם אולי מבינים שלא הייתי מתחילה בסיפור שאווירת מסתורין שורה סביבו אם ההיסטוריה שלו הייתה דומה לזו של ויטמין C.

אתחיל בסיפור על מחלה הנקראת פלגרה (Pellagra). נתקלתי בשמה כשכתבתי את סדרת המאמרים על ויטמין C ומיד נזכרתי בסדרת ההרצאות המעניינת בנושא תזונה ששמעתי מפי פרופ' גוגנהיים המנוח במסגרת לימודי הביוכימיה. ההיתקלות האקראית הזאת שוב הסיטה אותי מן הסדר האלפא-ביתי של הוויטמינים, וכך שוב נדחה הסיפור על ויטמין A, שהיה צריך להיות הראשון בסדרה. התחלתי להתענין בהיסטוריה של המחלה, וחשבתי שסיפור זה יהיה חומר מצוין לסדרת מאמרים באתר וכמו כן לסדרת הסיפורים שאני כותבת לנכדי בסדרה שקראתי לה "סבתא מספרת מדע".

"נו טוב, אז במה שונה סיפורה של הפלגרה מסיפורה של הצפדינה?" אומר הקורא לעצמו. כפי שסיפרתי לכם, הצפדינה הייתה ידועה כבר בימי קדם. סיפרתי על חיילי הצבא הרומאי שאכלו את העשב הצומח בצידי הדרכים כדי להימנע מן המחלה ועל מגלי היבשות הגדולים שמלחיהם נפלו חלל למחלה בהמוניהם. פלגרה, לעומת זאת, היא מחלה חדשה יחסית.

פלגרה הופיעה באיטליה באמצע המאה ה-18 ובמדינות הדרום של ארצות הברית בתחילת המאה ה-20. בין 1906, אז תוארה לראשונה בארצות הברית, לבין 1940 דווח על כ-3 מיליון מקרים ו-100,000 מקרי מוות במדינות הדרום. בתקופת גילויי הארצות הגדולים, הצפדינה נודעה כמחלתם של יורדי הים. בארצות הברית הייתה פלגרה מחלתם של חקלאים עניים במדינות הדרום, של ילדים בבתי יתומים ושל מאושפזים במוסדות לילדים מפגרים וחולי נפש. באירופה היא הייתה מחלתם של העניים. מה המשותף לאלו שלקו במחלה משני עברי האוקיינוס?

לפני שאשיב על השאלה אספר על ד"ר יוסף גולדברגר, רופא יהודי ממוצא הונגרי שהדביר את המחלה, אך למרות כל מאמציו לא הצליח לפענח את סודה עד סוף ימיו. ד"ר גולדברגר היגר עם הוריו כנער ממולדתו הונגריה לניו יורק. שאיפתו הייתה ללמוד הנדסה, אך למזלנו הוא לא התקבל ועבר ללימודי רפואה. לאחר תום לימודיו התקבל לעבודה בשירות הבריאות הציבורי (PHS) ותפקידו היה לבדוק את בריאותם של מהגרים לארצות הברית באליס איילנד הידוע לשמצה. עד מהרה עבר לעסוק כחוקר באפידמיולוגיה (מדע המגיפות).

ד"ר גולדברגר חקר את הקדחת הצהובה והתפשטותה באמצעות יתושים ומחלות מידבקות אחרות. העבודה הייתה קשה ומסוכנת. הוא נדבק בכל מחלה שחקר. בשל המוניטין שלו כחוקר מחלות מידבקות ביקשו ממנו הממונים עליו לחקור את מחלת הפלגרה וכמובן למצוא פתרון. רופאי ומדעני אותה תקופה היו משוכנעים כי מחלה זו, כמו רבות אחרות, היא מחלה מידבקת הנגרמת על ידי חיידקים או טפילים.

להפתעת כל הממסד הרפואי של אותם ימים, המומחה בה"א הידיעה למחלות מידבקות הגיע למסקנה כי פלגרה אינה מחלה מידבקת. כיצד הגיע למסקנה ואיך הצליח להוכיח זאת? כיצד פתאום הופיעה לה מחלה חדשה? על כך אספר במאמר הבא.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

    1. תודה על התגובה. הכוונה במאמרים כולם היא באמת להרחיב את ההשכלה הכללית בתחום

    1. אף עבורי ההיסטוריה של הגילויים השונים בביוכימיה היא ממש רצף של ספורי מתח.

    1. דווקא במקרה של מחלות הנגרמות מחסרים תזונתיים אין צורך לדאוג. פשוט צריך לאכול את מה שמכיל ויטמינים ועל כך דובר לגבי ויטמין C וידובר גם בהמשך

    1. זו אכן המטרה, להביא מידע חשוב בצורה מענינת (אני מקווה) ובהירה לאנשים שאינם בעלי מקצוע

  1. את כותבת מדהים וכל כך בשפה מובנת! אין ספק שאת צריכה להיות מרצה וסופרת! תודה רבה !!!!

    1. תודה. מחמאות תמיד נעים לקבל. כמו כן המחמאות מהוות תמריץ להמשך הכתיבה
      את חטאי אזכיר היום: אני כותבת (כבר כתבתי ששה) ספורים לנכדי במסגרת סדרה שקראתי לה "סבתא מספרת מדע"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך