הקשר בין שמן זרעי רימונים למחלות מוח ניווניות

איגוד האלצהיימר הבין-לאומי מדווח כי עד שנת 2030 יוכפל מספר חולי השיטיון (דמנציה) ויגיע לכ-70 מיליון איש ברחבי העולם. עוד מעלה הדו"ח כי עלות הטיפול הגלובלית בחולים עומדת היום על 600 מיליארד דולרים – 70% מהם באירופה המערבית וצפון אמריקה בלבד.

בישראל חיים כיום כ-120 אלף חולי שיטיון; בקרב בני 60 שכיחות השיטיון היא 1%, ושכיחות זו מוכפלת בכל חמש שנים עם העלייה בגיל, עד ל-30% בקרב בני 85–90 ומעל גיל 90 – כשני שלישים מהאוכלוסייה. נתון מדאיג זה הפך למוחשי ככל שהתמיד מדע הרפואה לפתור בעיות שכיחות – כמו תזונה, כולסטרול, סוכרת, בעיות לחץ דם, היגיינה ועוד – וכך עלתה תוחלת החיים ונוצרה מציאות דמוגרפית חדשה.

בשני העשורים האחרונים מתגייסים טובי חוקרי המוח כדי לאתר סיבות למחלות שיטיון לסוגיהן ודרכי התמודדות איתן, בהבנה שפתרון דחוף והכרחי לפחות כניסיון להציל חיי אדם ולהאריך את תוחלת החיים של המין האנושי. אם כך מה הוא הזרז להתפרצות מחלת מוח ניוונית? האם יש דרך להימנע מלהיכלל בסטטיסטיקה?

את כל החולים במחלות מוח ניווניות ניתן לחלק בחלוקה גסה לבעלי מוטציה גנטית הגורמת לאחת ממחלות אלה, שגורלם ידוע מראש, ולאלה שאינם בעלי מוטציה מובהקת ומחלם מתפרצת באופן ספונטני, תחת הכותרת "מחלות מוח ניווניות המתחילות בגיל מבוגר". ההבדל בין בעלי מוטציה ומי שאינו נשא הינו בגיל התפרצות המחלה, ומעבר לכך – בהיבט הפסיכולוגי, שכן הנשאים חיים תחת איום התפרצות המחלה, המלווה את חייהם כשעון חול.

מה בעצם משמעות הדבר? ניתן דוגמה לאחת ממחלות אלה, קרויצפלד-יאקוב תורשתי. אישה צעירה, בת 30 לערך, בתחילת חייה. לא מזמן סיימה את לימודיה והחלה לפתח קריירה, נישאה, הקימה משפחה, אולי כבר נולד ילד. ובמהלך העשייה הנמרצת ושגרת היום-יום, לפתע מתגלה מחלה אצל אביה. הוא אינו מבוגר במיוחד, בן 50 או 60, ועדיין מאופיין בעשייה אינטנסיבית, תכניות לעתיד, מטרות שלא מימש, אך המחלה כבר הופיעה והיא צוברת תאוצה.

בהתחלה החולה לא זוכר פרטים קטנים או מדבר באופן משובש. לעיתים הולך לאיבוד בדרך שגרתית מוכרת וידועה, מאבד שיווי משקל… משהו קורה. משהו מקנן. החולה פונה לרופא משפחה ומשם לנוירולוג, ובין התורים השונים לבדיקות CT או MRI, מצבו ממשיך להידרדר והשליטה נשמטת מידיו. והנה האב האהוב כבר אינו באמת אתנו, גם אם הוא עדיין בחיים. זה סיפור עצוב ומזעזע, אבל הוא רק בתחילתו.

באמצע כל הטירוף מגיעות שאלות הרופא המומחה: אתם ממוצא לובי-טוניסאי? ולאחריהן הבדיקה התורשתית. כך נודע לבחורה שלנו, עדיין בת 30, ולכל המשפחה שהמחלה תורשתית. שקיימת מוטציה שגורמת לחלבון חשוב במוח ששמו PrP לשנות את צורתו, ובמקום להתפרק כשהוא מסיים את תפקידו הוא מתחמצן ונאגר בתאי המוח בצורת צברים הנקראים אמילואידים.

תופעת לוואי להצטברות החלבונים הפגומים בצברים אלה היא היווצרות רדיקלים חופשיים הרסניים, הפוגעים באיכות תאי המוח. תהליך משולב זה – העדר פירוק החלבון, הצטברותו בצברים, יצירת רדיקלים חופשיים ופגיעה באיכות תאי המוח – יוצר לבסוף תהליך של השמדה והרס מואץ של תאי המוח. תהליכים דומים לאלה שתוארו במחלת קרויצפלד-יאקוב מככבים במחלות מוח ניווניות אחרות, כמו אלצהיימר ופרקינסון.

חיפוש התרופה או הטיפול למחלות אלה התבסס על הניסיון למצוא נוגדנים או מולקולות אחרות שיפרקו את צברי החלבונים המקולקלים ויעלימו אותם, אך כל החוקרים שנקטו אסטרטגיה מחקרית זו הגיעו למבוי סתום. במעבדה שלנו בהדסה החלטנו לתקוף את הנושא מכיוון אחר. אם אין ביכולתנו לנקות את תאי המוח מצברי חלבונים פגומים הרסניים ובכך לרפא את החולה, אולי נוכל לחזק את עמידות התאים, וכך להאריך את תוחלת החיים של התאים ולשפר את תפקודם גם בתנאים קשים אלה, בנוכחות צברי "הזבל הביולוגי" וכל אותם רדיקליים חופשיים מחמצנים הרסניים.

לצורך כך החלטנו לחקור את השפעות נוגדי החמצון דווקא על תאי המוח, באמצעות עכברי מעבדה שהושתלה בהם המוטציה הלובית של חלבון ה-PrP. הנחת המחקר הייתה שנוגדי חמצון חזקים שביכולתם להגיע למוח יגנו על התאים ויפצו על הנזק. דרישה נוספת שהצבנו למחקר היא שהתכשיר יהיה בטוח לחלוטין מתופעות לוואי, במטרה להציע אותו לנשאים צעירים כאמצעי מניעה שיוכלו לצרוך לאורך שנים ללא סיכון.

לשם כך נבחר מיצוי שמן רימונים, המכיל מרכיב ייחודי – חומצה פוניסית – בריכוז גבוה ביותר. חומצה פוניסית היא חומצה שומנית בלתי רוויה מסוג אומגה 5 הנחשבת לנוגד חמצון מהחזקים בטבע. מיוחסות לה גם תכונות אנטי-סרטניות. נוגדי חמצון ידועים ביכולתם להגן מפני הרס של תאי הגוף והמוח, תהליך הפוגם בבריאותנו ובתפקודנו, למשל במיומנויות חשיבה וזיכרון, בהתמצאות במרחב ובערנות. בדרך כלל נוגדי החמצון שאנו צורכים מהמזון או בתוספים אינם משפיעים כמצופה, אם בשל פירוקם במערכת העיכול אם בשל מינון נמוך מדי.

יחד עם המעבדה של פרופ' מגדסי מהמרכז לננוטכנולוגיה של האוניברסיטה העברית הצלחנו לייצר תוסף טבעי הניתן לבליעה. בהגעתו לקיבה השמן מתמוסס למיקרו-טיפות, והטיפות הקטנטנות יכולות לחמוק מגורלם של שמנים בדרך כלל – פירוק בכבד – ולהגיע למחזור הדם ובאמצעותו אל מערכת העצבים המרכזית ולמוח.

כבר בניסוי הראשון היה ברור שהתוסף מצליח לשמר את חיות המעבדה בחיים זמן רב יותר מטיפול פלסבו. בבדיקות מעבדה נוספות מצאנו שהתוסף, שניתן לו השם "GranaGard", אכן מונע את חמצון תאי המוח ואת מותם. הוא משחרר את התאים ממרכיבי האמילואיד שונים, ופעילותו כנראה קשורה למערכת יצירת אנרגיה בתאים. בבדיקות ביוכימיות התגלה שטיפות השמן המיקרוסקופיות אכן מגיעות למוח ולמערכת העצבים המרכזית במינון הולם והוכחה האפקטיביות שלהן. במערכת העצבים החומצה הפוניסית הופכת ל-CLA – חומר ששומר על תאי המוח ומעכב יצירה של חלבוני אלצהיימר ושיטיון פתולוגיים. בניסיונות נוספים מצאנו שהתוסף יעיל גם במודל עכבר עם טרשת נפוצה, מחלה שאחד מגורמיה החשובים הוא חמצון שומנים.

לאחר שהתוסף קיבל את אישור משרד הבריאות, ולאור התוצאות המעודדות, התחלנו צוות המעבדה ואני לצרוך את התוסף כדי להבין את השפעותיו. במהרה הצטרפו אלינו נשאי מוטציות מבין משפחות החולים, ומהם למדנו דברים נוספים על התוסף: הוא ממריץ בעדינות גם מבחינה שכלית וגם מבחינה גופנית ומסייע קוגנטיבית. כל דיווח של הנסיינים מחזיר אותנו למעבדה לבניית ניסוי נוסף, בהבנה שאפשר לחזק את התא ולהאריך את תוחלת חייו וייתכן שזהו פתרון ביניים לנשאים ואמצעי לשיפור מצבם של חולים במחלות שיטיון, עד למציאת תרופה מלאה למחלה.

בימים אלה משיקה חברת גרנליקס ביו טכנולוגיות בע"מ (Granalix Bio Technologies LTD, granalix.com) את התוסף GranaGard, פרי מחקרינו. אנחנו מתכננים כמה ניסיונות קליניים במחלות שונות, ובראשם כמובן נשאי וחולי מחלת קרויצפלד-יאקוב האכזרית. כולנו מקווים שנוכל להציל את דור החולים הבא.