המדריך המקוצר לחולה סוכרת סוג 1 וסוג 2

אובחנת כחולה סוכרת סוג 1 או סוג 2? מזל טוב, הצטרפת לאוכלוסייה ענקית הולכת וגדלה של חולי סוכרת בכל העולם. מדובר באחת המחלות הכרוניות הנפוצות אך גם הסבוכות ביותר.

ודאי מיהרת לחפש מידע באינטרנט וקראת על המחלה. מצד אחד המידע הרב שמצוי באתרים שונים יכול להועיל, אבל מצד שני, כל המידע הזה יכול גם לבלבל.

במאמר זה אבקש לעשות סדר בבלגן, ולהסביר כמה מושגי יסוד.

התהליך המטבולי – גוף האדם זקוק לסוכר או לגלוקוז בדם כמו דלק למנוע. מערכת העצבים והמוח מייצרים אנרגיה אך ורק מגלוקוז (המוח משתמש ב-140 גרם גלוקוז בכל יום), ולכן הגוף לא יכול להרשות לעצמו מצב של אפס סוכר בדם. לפיכך, לגוף יש מנגנון פיקוח השומר על רמת גלוקוז תקינה בכל שעות היממה. כאשר מדברים על רמות סוכר בדם מתייחסים לכך.

איך הגוף משתמש בגלוקוז? הסוכר חייב להגיע לכל תא ותא בגוף באמצעות הורמון האינסולין. כשרמת הסוכר בדם עולה, הלבלב מפריש את הורמון האינסולין. האינסולין הוא כמו מפתח למכלי הדלק שבתאי הגוף, ובלעדיו הגוף אינו יכול להשתמש בדלק שזורם בדם.

כאשר הגלוקוז נכנס לתאים, רמתו בדם יורדת. לכן במצב נורמלי יש בדם שלנו כל הזמן גם סוכר וגם אינסולין.

מה קורה בסוכרת?

סוכרת סוג 1 – תאי הלבלב נפגעו או הושמדו על ידי המערכת החיסונית, והגוף מפסיק לייצר אינסולין לחלוטין.

סוכרת סוג 2 – היא למעשה תנגודת אינסולין – התאים אינם מגיבים כראוי לאינסולין, ורמת הסוכר נשארת גבוהה, אך הלבלב מנסה להפריש עוד ועוד אינסולין בניסיון להוריד אותה. רמות הסוכר בדם עולות, וכך גם רמות האינסולין.

סוכרת כפולה DD – ייצור מופחת של אינסולין עקב שחיקה של תאי הבטא בלבלב – בשלב מתקדם של סוכרת סוג 2, אחרי שנים של פעילות מאומצת של הלבלב עקב תנגודת לאינסולין, הגוף מפסיק לייצר אינסולין ומנגד גם פחות מגיב לאינסולין, ולכן נאלצים לעבור לטיפול בזריקות אינסולין במינון הולך וגובר.

בשל הסיבוכים והסיכונים הנגרמים עקב מחלת הסוכרת, חשוב מאוד שיהיה מעקב מצד החולה, מצד משפחתו ומצד הרופא המטפל. המעקב אחר מצבם של חולי הסוכרת נעשה מאז ומתמיד דרך רמת הסוכר בדם.

למעשה, היום יודעים שהסוכר הוא סמן אחד בלבד, ואינו מצביע על שורש הבעיה. כך, למשל, בסוכרת סוג 1 הסוכר גבוה בשל חוסר באינסולין, ואילו בסוכרת סוג 2 רמות האינסולין בדם בדרך כלל גבוהות, אך יעילותו נמוכה.

בסוכרת מסוג 1 ידוע שחובה לתת אינסולין, שכן הגוף אינו מייצר אותו. לעומת זאת בסוכרת מסוג 2 הגוף כבר מייצר עודף אינסולין, ולכן הדרך היחידה הינה שילוב של שינוי התזונה, פעילות גופנית ותרופות.

שני מצבים מסוכנים במחלת הסוכרת:

היפרגליקמיה – מצב של עודף סוכר בדם שבמקרים קיצוניים יכול להביא לאובדן הכרה ואף למוות.

היפוגליקמיה – ירידה מוגזמת של רמת הסוכר בדם – שנגרמת כתוצאה מכמות יתר של אינסולין, אם כחלק מהטיפול או אם בהפרשת יתר של אינסולין בגוף – מאופיינת בהזעת יתר, רעד, בלבול ואף אובדן הכרה.

האם עודף סוכר באמת מסוכן?

בואו נשבור מיתוס – ערכים גבוהים של סוכר עד לרמה של 180 מ"ג/ד"ל לאורך זמן אינם גורמים לפגיעה נראית משמעותית בבריאות החולה. בחולי סוכרת סוג 2 אשר טופלו באינסולין הנזק עלה על התועלת, משום שבסוכרת סוג 2 תנגודת התאים לאינסולין בעצם גורמת להגברת ייצור האינסולין על ידי תאי הבטא בלבלב (אז למה בעצם להוסיף אינסולין בהזרקה?!). במשך שנים אף המליצו לא לטפל ברמות סוכר שעד 180 מ"ג/ד"ל.

בשנת 1993, בעקבות מחקר מקיף ביותר, החלו להמליץ על טיפול אינטנסיבי באינסולין בחולי סוכרת 1, טיפול שניתן 3–5 פעמים ביום, לעומת פעם ביום. בתחילה התרשמו כי הטיפול הוריד תחלואות נלוות רבות כגון מחלות עיניים, כליות ועצבים. אולם תופעות הלוואי של הטיפול היו אירועי היפוגליקמיה רבים מסכני חיים.

לאחר כמה שנים הסתבר כי הנזק לטווח ארוך עלה על התועלת – המטופלים החלו לסבול מהשמנת יתר ומתסמונת מטבולית שמאפיינת סוכרת סוג 2, זו המאופיינת ברמות אינסולין גבוהות. למעשה החוקרים הבינו, שהבעיה העיקרית היא השילוב בין רמות סוכר גבוהות לבין רמות אינסולין גבוהות.

בסוכרת סוג 1 חולים שנהנו במשך 10 שנים מהטבה בזכות האינסולין המוזרק, החלו לפתח עם הזמן סינדרום מטבולי כולל טרשת עורקים ונזק לכלי הדם, שעיקרו תנגודת אינסולין, תופעה דומה לזו של סוכרת 2. זוהי סוכרת כפולה.

לכן כיום מדד המוגלובין מסוכרר A1CH ברמה של 7.6%, הגם שנחשב גבוה, עדיין לא מהווה פרמטר לכך שמצב הפציינט רע. חשובים המדדים הנלווים – יחס היקף שומן בטני להיקף ירכיים, ערכי לחץ דם ושומני הדם שמצביעים על עוצמת הסינדרום המטבולי והתנגודת לאינסולין.

זה לא הסוכר! זה האינסולין.

כיום מובן כי יש לייחס חשיבות גדולה לא רק לסוכר בדם אלא לשרידות המערכת המטבולית ואיזונה. יש להפחית הן ברמות הגלוקוז והן ברמות האינסולין בדם.

המפתח לאריכות ימים עם מחלת הסוכרת הינו רמות אינסולין יומיות נמוכות, שמאפשרות משקל גוף נמוך יותר, לחץ דם נמוך ורמות כולסטרול נמוכות.

אז מה עושים?

גם כאשר נוטלים תרופות, ההמלצות בדבר הפחתה בפחמימות והגברת פעילות גופנית הינן חשובות ויש ליישמן. אחרת, יהיה צורך להגביר את הטיפול ברמות הסוכר הגבוהות על ידי העלאת רמות אינסולין, שבסופו של דבר עלולות לגרום לתנגודת לאינסולין שתחייב מתן אינסולין במינונים הולכים וגוברים, הידרדרות ל"סינדרום המטבולי" ונזק לכלי הדם. במצב זה הטיפול עלול להגיע למבוי סתום.

איך משמרים רמות אינסולין נמוכות? על קצה המזלג: תזונה דלת פחמימות, מזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך וכן פעילות גופנית, ורפואה משלימה להפחתת לחץ נפשי, אך על כך אפרט בהרחבה במאמרים הבאים.

בישראל פותח ונחקר מיצוי צמחי על ידי חברת אסכרית (נרשם כפטנט בישראל ובאירופה, ופטנט בתהליך בארה"ב) – "אסכרקס".

במהלך המחקר טופלו באסכרקס 119 חולים, ובנוסף נוסה ב-19 חולים שצרכו אינסולין, 6 מהם סוכרתיים מסוג 1 – שבהם הופחתו רמות האינסולין המוזרק ב-30%. בקרב החולים בסוכרת סוג 2 נמצא כי חלקם "נגמלו" מהתלות בזריקות האינסולין וחזרו לקחת תרופות דרך הפה בתוספת לאסכרקס, ובקרב היתר הייתה ירידה בכמות האינסולין המוזרק והטבה קלינית במדדים אחרים (תפקוד כלי דם, מחלות נלוות וכו').

במאמר הבא אסביר איך שורדים שנים ארוכות עם סוכרת סוג 1.

*

כותב המאמר הנו מייסד חברת אסכרית