הזאב יאכל את כיפה אדומה

פרשת רופאי הדסה
תמונה של אלון
פרופסור אלון ילין

איני בקיא בכל פרט ופרט בסאגה המתמשכת של רופאי המחלקה להמטואונקולוגיה ילדים בבית חולים הדסה, ואיני בטוח שהיא אמנם הסתיימה. אולם כמה הנחות בסיסיות צריכות להיות מוכרות לכל מי שרוצה להתייחס לעניין זה. אם יש מקצוע ברפואה שאֶל אלו המשרתים בו צריך להתייחס כאל מלאכים, ומיודעיי יעידו שאיני מרבה להשתמש בסופרלטיבים, הרי בדיוק שבשטח הזה מדובר.

אני מכיר שתי מחלקות כאלו בישראל, הצוות הרפואי שבכל אחת מהן מקדיש את עצמו במסירות אין קץ להבראת הילדים שגורלם התאכזר אליהם. טיפול בילד הלוקה במחלה סרטנית אורך חודשים רבים ורובו ככולו נעשה בין כותלי בית החולים. האפשרות לרפואה פרטית בתחום זה מוגבלת ביותר והתמורה העיקרית היא עצם הסיפוק מהחלמת כל מטופל ומטופל. אין ספק שיש גם מידה מסוימת של רדיפת כבוד מקצועית, אך זו בסופו של דבר תורמת לאיכות הטיפול ולשיעורי הריפוי.

בין הנהלת בית חולים הדסה בראשותו של פרופ' רוטשטיין, לבין רופאי המחלקה התעורר סכסוך. ההנהלה ברצונה (הלגיטימי אולי) לקצץ הוצאות, החליטה על איחוד חלקי של מחלקה זו עם היחידה להשתלות מוח עצם במבוגרים. רופאי המחלקה מתנגדים בתוקף לשינוי הצפוי, בטענה שאין הטיפול בילדים דומה לטיפול במבוגרים ומכאן שאיכות הטיפול תיפגע.

אין לי ספק שטענתם צודקת, ולראיה, בבית החולים שיבא, שרופאיו נקראו להציל את המחלקה בהדסה, זהו המצב שנים רבות. נשמעו האשמות שמטרתו העיקרית של פרופ' רוטשטיין היא להגדיל את הנתח של תיירות מרפא בכלל השתלות מוח העצם, ולכן גם הועמדה בראש מחלקת השתלות מוח העצם במבוגרים, רופאה בעלת קשרים בארצות מזרח אירופה. כבר בעבר, אני ואחרים, התרענו שהכנסת תיירות מרפא לבתי חולים ציבוריים פוגעת בחולה הישראלי, אך שיקולים פיננסיים גוברים על ההיגיון הרפואי.

רופאי המחלקה ההמטואונקולוגית ילדים הואשמו בכך שהם נוטשים את משמרתם, וכמוהם כלוחם הנוטש עמדה. זו שטות ממדרגה ראשונה, שכן הצוות הרפואי בשלמותו היה במשא ומתן לעבור לבית חולים אחר בירושלים ולהעניק מכישוריו וממסירותו לילדים הנזקקים במרחק קילומטרים ספורים מהדסה. אולי המצב דווקא דומה לזה שבו מפקד מפקיר את לוחמיו? נראה שפרופ' רוטשטיין, בעזרתו של שר הבריאות, הצליח להלך אימים על הנהלת בית החולים האחר ולעצור את תהליך המעבר. ניסיונותיו של המנהל לתקוע טריז בין רופאי המחלקה בשיטת הפרד ומשול, לא צלח. גם ההיענות המצומצמת של החותמים מקרב רופאי הדסה על מכתבי תמיכה ברוטשטיין, מלמדת על הלך הרוח שם.

נמצא מתווה גאוני – גויס רופא (כנראה מוכשר מאוד) מבית חולים שיבא ועוד רופא ותיק מאוד מארה"ב ובתוספת הרופאה שכבר דובר בה, וכן תגבור ופיקוח על ידי רופאי המחלקה ההמטואונקולוגית מבית החולים בשפלה. בינתיים הרופאים שאיישו את המחלקה בהדסה נותרו ללא תעסוקה ונמנעה מהם היכולת לשרת את אלו שרוצים את שירותיהם. רופאי שיבא, שבקושי עומדים בעומס במחלקת האם שלהם, אמורים עתה לתפעל מחלקה נוספת במרחק 50 ק"מ ולעתים שעתיים נסיעה. בתווך תקועים ההורים האומללים שרק רוצים את טובת ילדיהם, ונראה שתמיכתם הבלתי מסויגת ברופאים מתחילה להתערער.

זאב רוטשטיין התבטא בעבר שרופאים אינם שבויים של בית החולים. אם להערכתם הייעוד שלהם יתגשם בצורה אופטימאלית במוסד רפואי אחר – אם עקב סיבות מקצועיות ואם בגלל יחסי עובד/מעביד – הרי שאין למנוע זאת מהם. אולם מניסיון עבר אני חוזה שבסופו של דבר רוטשטיין יצליח במשימתו ואף אחד לא יציל את כיפה אדומה משיני הזאב.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

    1. לאלו אינטרסנטים התכוונת? אנא שתפי אותנו בנסתר מהעין.

      1. יש שיגידו כי רוטשטיין האיש הנכון בזמן הנכון. יש שילעיזו שליצמן אינו מוכן להודות בטעותו. ויש שיפליגו על גבי תיאוריות קונספירציה למיניהן.

  1. מה שאסור שיקרה זה שהילדים המסכנים יסבלו בגלל מאבק בין הגדולים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אריה

הקרב על הדמוקרטיה

כיצד נתנגד למהלכים האנטי-דמוקרטיים שמתגבשים בישראל