רדו מהשירות הפרטי

שר"פ ייצור מעמדות בקרב חולים וגם בקרב אנשי רפואה
חדר ניתוח
he.wikipedia.org

כשאני שוקל את כל יתרונות השר"פ מול חסרונותיו, עמדתי האידיאולוגית היא נגד. עם זאת, אם הוא היה מיושם, הרי שבמסגרת מקצועי ככירורג הייתי שואף לקחת בו חלק גדול ככל שיינתן לי, כדי למקסם את הכנסותיי.

בדומה לדעות הנשמעות בעניין מחירי הדיור, גם בנושא השר"פ כל המעורבים (רשימה חלקית: משרד הבריאות ומשרד האוצר, קופות החולים, חברות ביטוח, בתי חולים, הסתדרות הרופאים) מדברים מתוך פוזיציה. אין ספק שכל אחד צודק מנקודת המבט הספציפית שלו, ומתעלם מההיבטים האחרים. הנושא נדון עד לזרא, ואין כל צורך לחזור על עמדות הצדדים השונים.

משבר בית חולים הדסה המית, או לפחות הכניס לתרדמת, את שאלת השר"פ. קשה להאמין שבאווירה הציבורית שנוצרה יעז מישהו ברצינות לנסות ולקדם את הנושא. אך בכל זאת הייתי רוצה להתייחס אליו מנקודת מבט של רופא כירורג בבית חולים ציבורי.

אין עוררין ששר"פ עשוי להגדיל את הכנסות בתי החולים הציבוריים, בתנאי כמובן שיתנהל באורח מקצועי, כפי שגם ברור שהוא יגדיל את ההוצאה הלאומית לבריאות. מכאן שלמנהלי בתי החולים יש אינטרס צר לתמוך בקידום השר"פ. נשמעת גם הטענה ששר"פ ימנע מבכירי הרופאים לנטוש את בתי החולים הציבוריים ולעבור למערכת הפרטית. אני חושב שטענה זו משוללת כל יסוד. ראשית, בעבר כבר היה נהוג שר"פ בכמה בתי חולים, וכשזה הופסק בהוראת המדינה, לא נצפתה שום נטישה המונית של רופאים לטובת המערכת הפרטית. שנית, היכולת של מרבית רופאים לקיים פרקטיקה פרטית פורייה קשורה למעמדם בבית חולים ציבורי. אני יכול להביא דוגמאות רבות של רופאים שבעוזבם את המערכת הציבורית חוו נפילה חדה בהיקף העבודה הפרטית שלהם. בל נשכח ש"בכירי הרופאים" מעוניינים לעסוק גם בניהול, במחקר ובהוראה, אפשרויות הניתנות להם רק במסגרת הרפואה הציבורית.

שוחחתי עם לא מעט רופאים "טלנטים", ורובם היו מוכנים להתחייב לעבודה בלבדית בבית החולים הציבורי תמורת הכנסה שהיא מחצית ופחות מאשר בפרקטיקה הפרטית. בערוץ 2 של הטלוויזיה ב-16.2.14, שמענו את פרופ' אהוד רענני, מנתח הלב המפורסם, רומז בבירור לאפשרות זו. נושא "הפול טיימר" (התחייבות ליום עבודה מלא בבית החולים בלבד) כבר הוזכר בעבר, וכדאי לדעתי לבחון את יישומו באורח רציני.

הדיונים הציבוריים על נושא השר"פ נגעו גם בנקודת האי-שוויון. כמעט וודאי שייווצרו שני מעמדות של חולים: חולי השר"פ מצד אחד והחולים הרגילים מצד שני. חולה המשלם מכיסו (או מכיס הביטוח הפרטי שלו) יצפה להעדפות שיכללו כמובן הקדמת תורים ובחירת מנתח. יתרה מזו, יש לצפות שמרבית הרופאים המטפלים יעניקו יחס מועדף לחולי השר"פ גם לאחר הניתוח או הפעולה שעבורה שילמו להם.

נושא שלא עלה כמעט לדיון הוא המעמדיות החדשה שתיווצר בקרב הרופאים ובקרב הצוות המטפל. ממהות השר"פ נגזר המצב שמיעוט הרופאים יזכה למירב ההכנסות. עובדה זו תגביר ביתר שאת את המגמה שקיימת כבר עתה של נהירת רופאים למקצועות "מכניסים", ותעמיק עוד יותר את המחסור ברופאים במקצועות "במצוקה". מכיוון שעבודת הרופא היא עבודת צוות – הרופא נעזר במנתחים זוטרים, בצוות סיעודי ומנהלי של חדר ניתוח ובמערכות תמיכה אחרות של בית החולים – לא ירחק היום שבו אנשי צוות אחרים ידרשו את חלקם בליטרת הבשר. מדוע ייגרע חלקם של כל אלה: אחות חדר הניתוח; האחות במחלקה; הקרדיולוג המייעץ; הפתולוג המטפל בתכשיר הניתוחי; הרדיולוג המפענח את בדיקות הדימות; המומחה למחלות זיהומיות שתרומתו נדרשת לעתים; רופא טיפול נמרץ שעלול להיות מעורב בטיפול? ועוד כהנה וכהנה. מדוע שכל אלה ימשיכו לשרת את המרכיב הפרטי במערכת הציבורית תמורת שכר נמוך, בעוד אליטה דקה של עמיתיהם מתפיחה את חשבונות הבנק שלה. קנאה הוא יצר חזק, והרגעתו תדרוש משאבים כפי שקרה בהדסה.

רדו מהשר"פ. עדיף לפעול לחיזוק הרפואה הראשונית בקהילה, ולהשוות את הרפואה בפריפריה לזו של המרכז. חשוב להעניק רמה גבוהה של מצרך יסוד זה לכל תושבי ישראל.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

  1. מסכימה עם רוב הדברים שכתבת למעט הטלנטים שהיו מכונים לעבודה בלבדית בבתי החולים.אני חייה את העולם עליו אתה מדבר מחזיתות שונות ,וכאחת המעורה בעולם הפארמה על צדדיו היפים יותר והפחות,אני חייבת לציין שהפיתוי בדרך אל העושר הולך ומתעצם ולצערי השעות שהיו מותוות על פי חוק לרפואה הציבורית מוצאות ,לא אחת ,את דרכן לרפואה הפרטית ולהכנסה שבצידה.
    נחמד יהיה לדעת ולחוות שישראל לא מכוונת למערכת בריאות קפיטליסטית ,במוצהר ובמסווה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך