מחקרי תזונה

מחקרי מטא-אנליזה והבעייתיות שבהם
צילום: ממשלת ארה"ב commons.wukumedia.org

מחקרי תזונה הקושרים בין סוג מזון זה או אחר לבין הפחתת או הגברת הסיכון לחלות במחלות, כגון סרטן, מחלות לב וכלי דם וסוכרת, מתפרסמים מדי יום. לעתים זוכה המחקר להדים תקשורתיים רבים ולסיקורים נרחבים. ישנם ממצאים של מחקרים כאלה שהוטמעו חזק כל כך בדעת הציבור, שאין כמעט כל סיכוי להפריך אותם.

אחת הטענות נגד מחקרי תזונה היא שלעתים מחקר אחד סותר ומפריך לחלוטין ממצאים שעלו במחקר קודם. כאשר מתפרסם מאמר כזה, עולה מיד השאלה הציבורית: כיצד ייתכן שבמחקר מדעי עלו ממצאים שגויים? פערים כאלה יוצרים תחושה של חוסר אמון בציבור, ומשמשים קרקע פורייה לכל מיני תיאוריות קונספירציה ומחקרים הממומנים על ידי גופים בעלי אינטרסים. אולם, ברוב המקרים מדובר באמת במחקר מדעי אובייקטיבי לחלוטין וחף מאינטרסים, אשר ממצאיו הוכחו כלא נכונים. איך דבר כזה קורה? בתשובה מגולמות שתי השאלות העולות בעקבות רוב המחקרים בתחום התזונה: כיצד הושגו ממצאי המחקר? וכיצד יש להתייחס לממצאי המחקר?

לרוב, מחקרים שבודקים קשר נסיבתי בין תזונה לבריאות הם מסוג מטא-אנליזה. במחקר כזה דוגמים החוקרים מחקרים מדעיים שפורסמו בתחום ממאגר של מאמרים, בדרך כלל הם מסתמכים על קריטריונים שמסייעים להם להחליט אם המחקר שדגמו "מקצועי" מספיק בשביל להכליל אותו במטא-אנליזה שלהם. השימוש במחקר מסוג מטא-אנליזה הוא תמיד בעייתי. במדע משתמשים בו על מנת לזהות תבניות או טרנדים וכדי להציג את התמונה הכוללת בנוגע לנושא מסוים. מבחינת הציבור יש בהם עניין רב כיוון שהם כביכול סוקרים את כל הידע הקיים ומציגים תשובה מסכמת לנושא המסוים.

לחוקרי תזונה יש כמה דרכים לבצע מחקר. הם יכולים לעקוב אחרי קבוצה גדולה של אנשים לפרק זמן מסוים ולראות מה קרה להם (מחקר עוקבה פרוספקטיבי). הם יכולים לקבץ חולים במחלקה מסוימת, כמו סוכרת מסוג 2, ולראות אילו הרגלים תזונתיים משותפים לקבוצה (מחקר עוקבה רטרוספקטיבי). הם יכולים לבצע מחקר הזנה ולתת לאנשים דיאטה מבוקרת. והכי חשוב, הם יכולים לבצע את המחקר האולטימטיבי: רנדומלי מבוקר כפול סמיות (double blind). במחקר מסוג זה מחלקים את הנבדקים לשתי קבוצות, האחת מקבלת את המזון או את התרופה (טיפול) והאחרת מקבלת את הפלסבו. הן החוקרים והן הנבדקים אינם יודעים מי קיבל מה.

מובן שבכל סוג מחקר יש יתרונות וחסרונות, וקשה מאוד לבצע מחקר רנדומלי מבוקר כאשר רוצים לבחון את יתרונותיו של מזון מסוים על פני אחר (לדוגמה בשר בקר לעומת סלמון). מחקרי הזנה נותנים תוצאות מעולות אך קשים ויקרים לביצוע. מחקרי עוקבה מתפרשים למשך שנים ועשויים להציע קישורים רבים בין תזונה למחלות, אך המסקנות מהם עלולות להיות ממוסכות על ידי גורמים רבים. מטא-אנליזה בעצם "מתגברת" על החסרונות של כל סוגי המחקר משום שהיא משלבת נתונים מכולם כדי לספק את התמונה הכוללת. או לפחות היא אמורה לעשות כן…

מטא-אנליזות דורשות מאמץ גדול באיתור המאמרים המקוריים, בזיקוק תוצאותיהם ובשילובן באופן בעל משמעות. כיוון שמטא-אנליזות נוטות להיות מובנות יחסית, הן מושכות את תשומת לב התקשורת ולכן על החוקרים מוטלת האחריות לנהוג במשנה זהירות ולהבין את נושא המחקר לעומקו ולרוחבו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. כעת הבנתי את השיטות השונות. אבל לנו לא תמיד מסבירים בדיוק איך הגיעו לכוצרות המרעישות.

  2. למה לא לעשות מחקרי תזונה ממש במקום לקחת נתונים ממחקרים שפורסמו ושיש בניהם סתירות?

    1. כיוון שאם בודקים מספר מחקרים שנעשו באופן סביר יש לנו מספר גדול מאוד של נחקרים. מי שעורך את המטא-אנליזה כנראה יודע לבודד את מה שרוצים לחקור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

מלחמה על הבית

מלחמת הקיום של היום דורשת חשיבה מחודשת