מדע, בדיה או מדע בדיוני?

על הקפאת מתים (קריוניקה)
תמונה של אלון
פרופסור אלון ילין

הרשת געשה לאחרונה מסיפורה של נערה שדרשה מהוריה שיקפיאו את גופתה לאחר מותה, בתקווה שבעתיד יימצא מזור למחלתה. התקווה שבעוד כמה עשרות או מאות שנים יימצאו דרכי ריפוי למחלות שבימינו הן חשוכות מרפא, בהחלט יש לה על מה להתבסס. אולם האם באמת אפשר להקפיא גופה ולהפשיר אותה באופן שיחזיר אותה לחיים? זו שאלה אחרת לגמרי.

ההתעניינות בתהליכי קירור הגוף החלה מהתבוננות בחיות הנכנסות למצב של "תרדמת חורף" (Hibernation). ישנן חיות, כמו הדובים, שאצלן טמפרטורת הגוף יורדת רק במידה קלה, ומסייעת להן לעבור את החודשים הקרים. חיות אחרות, כמו סנאי הקוטב, נכנסות לתרדמה שבה חום הגוף הוא רק מעט מעל °C0. בטמפרטורה כזו קצב חילוף החומרים יורד לפחות מ-5% וכמות השומן האגורה בגוף מספקת לקיום תהליכים בסיסיים לתקופה ארוכה. מעניין לדעת שאצל בני אדם נקבע בחוק שאין להכריז על מוות כל עוד טמפרטורת הגוף נמוכה מ-°C 32.

יכולת זו הועתקה על ידי מנתחי הלב, הנוהגים לקרר את גוף המנותח כדי להאריך את פרק הזמן שבו אפשר בבטחה להפחית את כמות הדם המגיעה לרקמות. מדובר במה שמכונה היפותרמיה קלה (°C 28°-C 34). בניתוחים מורכבים יותר ניתן לקרר יותר (°C 20°-C 28) ובניתוחים שבהם נדרשת עצירה מוחלטת של זרימת הדם בגוף משתמשים בטכניקה של היפותרמיה עמוקה (°C 14°-C 20). ניסוי מעניין נערך בימים אלה במרכז הרפואי של אוניברסיטת פיטסבורג בארה"ב. במסגרת הניסוי, בניתוחי טראומה שבהם יש דמם מסיבי, המנתחים מנסים להוריד את חום הגוף ל-°C 10 כדי להאריך את משך הזמן שבו הרקמות יכולות לסבול ממחסור בדם ובחמצן, ולאפשר תיקון של האיברים הפגועים.

עד כה הדיון ניסוב סביב קירור הגוף החי, בעוד הכתבה הסנסציונית דנה בהקפאת גופות. מדובר בנושאים השונים זה מזה בתכלית השינוי. הקפאה אצל בעלי חיים מפותחים היא עובדה קיימת. כבר שנים רבות נהוג להקפיא ביציות או עוברים לצורכי הפריה חוץ-גופית. המונח "עוברים" הוא במידה רבה הגזמה פרועה, כי מדובר על מספר בודד של תאים שנוצרו בתהליך החלוקה לאחר הפריית ביצית על ידי תא זרע. עוברים כאלה ניתן להפשיר ולשתול אותם ברחם האישה בהצלחה מרובה. העוברים נשמרים בטמפרטורה של °C 196(-), כלומר כ-°C 200 פחות מאשר בתרדמת חורף קיצונית. לאחרונה פותחה שיטה לשימור בהקפאה של חלקי שחלה אצל נשים החולות בסרטן. רקמות אלו הושתלו לאחר הפשרתן ונקלטו, ומספר לא מבוטל של נשים הצליח להרות. שימור רקמות, בעיקר סרטניות, נהוג כ-20 שנים ונעשה בטמפרטורה של °C 80(-). בכל המקרים האלה מדובר על תאים או על רקמה אחידה פחות או יותר.

גוף האדם הוא מערכת מורכבת ביותר, הכוללת רקמות שונות ואיברים רבים הנמצאים זה עם זה בקשרים הדדיים דרך המערכת העצבית ומערכת כלי הדם, ועל הכול מפקח המוח. מרבית משקל הגוף מורכב ממים ואלה, במהלך תהליך ההקפאה הרגיל, קופאים וגורמים לנזקים בלתי הפיכים. כדי להתגבר על בעיה זו, מפתחי הקריוניקה (הקפאת גופות = Cryonics) מוסיפים חומרים לדם או מחליפים את הדם בנוזל המונע את קפיאת המים. לדבריהם שימוש בשיטה זו מונע את הנזק לרקמות ויאפשר בעתיד להפשיר את הגופה ולהחזירה לחיים. דא עקא, שתהליך כזה של הפשרה עדיין לא פותח, וכתוצאה אין בידינו שום עדות שתהליך ההקפאה המשמש בקריוניקה אמנם יכול למנוע נזקים. לשם הבהרה, שום בעל חיים (מעבר לתולעת קטנטנה ופשוטה) לא עבר את התהליך כולו.

יש גם פגם בסיסי בשיטה. כמעט כל ההקפאות בוצעו אצל אנשים שמתו מוות קליני, קרי לבם הפסיק לפעום. במצב זה, זרימת הדם פוסקת וחמצן אינו מגיע לרקמות. תוך דקות ספורות מתחילים תהליכי הרס בלתי הפיכים בתוך התאים. ידוע לנו היטב שלאחר דום לב, תוך כמה דקות (6–7) לכל היותר נוצרת פגיעה מוחית אנושה שלא מאפשרת חזרה של המוח לתפקוד, אלא אם מתבצעת החייאה אפקטיבית המצליחה לקיים את זרימת הדם. מכאן שהמתנה למוות קליני כדי להתחיל בתהליכי הקריוניקה, נוגדת את ההיגיון. ההבטחה המעורפלת שבעתיד ניתן יהיה אולי לאושש את המוח הפגוע, אין לה שום בסיס. ניתן אולי לשמר את יתר חלקי הגוף לאחר מוות מוחי, אולם פעולה זו חסרת טעם שכן המוח הוא מהותו של האדם ובלעדיו הגוף הוא מכל ריק.

אז אנו למדים שאם תהליך ההקפאה ישתכלל ויפעל באופן שמונע נזקים, ואם תומצא שיטה להפשרה בטוחה, הרי המועמדים היחידים לתהליך יהיו מי שיתנדבו להקפיא את גופם בעודם בחיים, בדומה למה שרואים לעתים בסרטי מדע בדיוני הדורשים מסעות ארוכים בחלל. מישהו מתנדב? ועדיין לא הזכרנו כלל את הבעיות החברתיות והפסיכולוגיות של אדם שיתעורר אי שם בעתיד, לתוך עולם בלתי מוכר ללא שום קרוב או מכר מחייו הנוכחיים.

בשלב הזה של הידע הרפואי, נראה לי שמדובר בשיטה של אנשים חכמים להוציא כסף מאנשים טיפשים, או כאלה שמתאווים לחיי נצח.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

16 תגובות

  1. אני לא מבין בתחום אבל כמו כולם הסתדרנתי מאוד. ראיתי שגופי רפואה ומחקר רציניים פועלים בתחום. זה גם בטח תחת פיקוח.

    1. סליחה שלא הגבתי בעת האישור. ייתכן וחלק מהדמויות העוסקות בנושא (בעיקר בצד המדעי) הן רציניות, אך לא כך בצד היישומי (נראה לך הגיוני לשמר ראש בלבד כי זה עולה פחות ממון?). ובוודאי שאין כל פיקוח ובקרה שהרי מדובר בגויות ולא באנשים חולים, וכידוע כל אחד רשאי לצוות מה יעשה בגופתו המתה!!!!!

  2. במקום שמדענים המעוניינים בהארכת חיים יבזבזו זמן מחקר ומשאבים עצומים על טכנולוגיות שאין שום עדות להצלחתן, אפילו להיפך כפי שכותב המאמר מעיד, מוטב, לדעתי להשקיע בריפוי "מחלת הזקנה" או סינדרום הזקנה כמו שמציעים למשל Aubrey de Grey ו Michael Rae בספרם Ending Aging או בגישת הסינגולריות להארכת החיים כפי שמציע Ray Kurzweil בכתביו ובהרצאותיו הרבים בתחום (תעשו גוגל)

    1. אף אחד לא מעוניין לבזבז את חיי הנצח שלו בהשגת חלקי חילוף… צריך למצוא דרך להוציא את מערכת העצבים, או לפחות את החלק שאחראי לתודעה ולהשתילו בגוף משובט

  3. למה משרד הבריאות למשל בארצות שזה קים לא מפרסמות חוות דעת מקצועית. שאנשים ידעו אם יש להם באמת סיכוי לחזור לחיים. זאת לא אמונה זאת ביולוגיה ואפשר לדבר בצורה מדעית ולקבוע.

  4. מקרה אחד: מורידים את הטמפרטורה של הגוף, אבל האדם עוד לא מת
    מקרה שני האדם עוד לא מת אבל מקפיאים אותו למות ומקוים למצוא תרופה ולרפא אותו
    מקרה שלישי וזה הכי הסוי: אדם מת ממחלה. מקפיאים אותו אחרי שמת. איך יש סיכוי שיחזירו לו את החיים

  5. אבל הרבה דברים שהיום נראים מאד טבעיים נראו בהתחלת הדרך הזויים. כמו למשל הניווט של וויז דרך לןוינים.

  6. אני חושב שכל מוות הוא טרגדיה. למדנו לקבל את זה, את מעגל החיים וכל זה, אבל לבני אדם יש הזדמנות להתעלות על מגבלות הטבע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שאול אייזנברג

רומן שהצליח

ההצלחה של רובי קין בעונה הראשונה במכבי תל אביב

תמונה של שי

יום הדין

ישראל זקוקה לחזון מדיני אמיץ ולאסטרטגיה לאומית

תמונה של אבי

המתרץ

טיפולוגיה של שחקני ברידג' (5)

דילוג לתוכן