מאז שמדינת ישראל החלה ״להפריט עצמה לדעת״, הולך וגובר סחף מסוכן המכרסם ביסודות החיוניים ביותר לאיתנותה ולעמידותה של החברה בישראל.
על פי ״האמנה״ הלא כתובה בין עם לשלטון, מצופה מן האזרחים, לא רק לציית לחוק, לשלם מסים ולהתגייס לצבא, אלא גם לגלות סולידריות, נאמנות ולויאליות. אך במקביל, כל מי שמקבל על עצמו את אותה אחריות, מצפה גם שהשלטונות, לא רק יספקו לו ״סמלי הזדהות״, אלא גם יתמכו בו בנושאים של ביטחון אישי, תעסוקה, קורת גג, חינוך ובריאות.
בנושא שירותי הבריאות בישראל, אנו עדים לשתי תופעות מקבילות מעוררות דאגה: מחד גיסא, מתגלים שירותי הבריאות של הרפואה הציבורית בישראל, בדלות האמצעים העומדים לרשותם, ומאידך גיסא עולה ופורחת רפואה פרטית הנסמכת ונשענת על זו הציבורית.
קיומה של רפואה פרטית עצמאית, שאיננה יונקת משאבים מן הרפואה הציבורית, היא דבר שהדעת יכולה לקבל; אולם בישראל צומח ומתהווה מודל של רפואה ציבורית מזן מסוכן, כזו שמשתמשת בתשתיות ובאמצעים הציבוריים לטובת שירותים פרטיים ואף מנצלת אותם.
לצד המצדדים ברפואה הפרטית המשולבת ברפואה הציבורית פועל "לובי" של שתדלנים ואינטרסנטים המציג שלל נימוקים, כאילו המזור לחוליי הרפואה הציבורית, מצוי בשילוב שלה עם הרפואה הפרטית.
ככל שבוחנים את ההצעות הללו, בין שהן מינוריות או בין שהן גורפות, מסתבר כי שילוב שכזה הנו הרסני לקיומה ולשגשוגה של הרפואה הציבורית; להלן אבחן את טענות המצדדים בשילוב הנ"ל אחת לאחת:
שירותים פרטיים בבתי החולים, במרפאות ובמכונים, יאפשרו ניצול יעיל של האמצעים – זהו ניצול ציני של מיעוט האמצעים במערכת הבריאות הציבורית, במקום לאפשר פעילות מלאה בבתי החולים של חדרי הניתוח, המכונים והמכשור היקר, נאלצת הרפואה הציבורית להשתמש במשאביה שלא באופן אופטימלי.
הטענה, ש"בסך הכול" המערכת הפרטית תשתמש ב"חללי הזמן הפנויים בלאו הכי", חוטאת לאמת ולציבור, כי הרי על הצורך בעוד שעות מנתחים, שעות טיפול, יש לענות בהרחבת השירותים הציבוריים.
בעקבות הכנסת שירותים פרטיים כנ"ל, יוכלו הרופאים הבכירים והמנוסים, להישאר בבית החולים, ולתרום מן הידע שלהם – עצם החשיבה שרופא בשירות הציבורי יכול להחזיק גם במשרות פרטיות, מנוגדת למהות קיומה של הרפואה הציבורית ולשגשוגה.
יש לתגמל את הרופאים בשירות הציבורי באופן ראוי, אך בשום פנים אין לאפשר מצב שבו רופא, בכיר ככל שיהיה, יעסוק במקביל לרפואה הציבורית, גם ברפואה פרטית. מציאות שכזו נגועה בניגודי אינטרסים חריפים, ומתן אפשרות לדואליות שכזו, מכשיל את הרופאים הציבוריים, ומעמיד אותם בדילמות אתיות מתמשכות. רק הפרדה מלאה בין "קליניקה ציבורית" ל"לקליניקה פרטית", תבטיח נטרול של ניגודי האינטרסים.
בהקשר זה יש לעגן את התפיסה, שרופא בשירות הציבורי, הוא "נותן שירות חיוני", וכשם ששופט בבית המשפט, או קצין משמר הגבול, או טייס קרב, לא יכולים להחזיק במקביל גם במשרה פרטית, כך גם הרופא בשירות הציבורי חייב להיות מחויב תעסוקתית רק למקום העסקתו הציבורי.
לכן, יש להרחיב את מושג ה"פול טיימר", ולקבוע שכל רופא בשירות הציבורי, אכן, ממש כל רופא בשירות הציבורי, יקבל שכר הולם ומיטיב, אך יימנע, על פי התקשי"ר לעסוק בפרקטיקה פרטית.
אם לא יאפשרו לרופאים בשירות הציבורי לעסוק בפרקטיקה פרטית, יידלדל כוח האדם האיכותי בשירות הבריאות הציבורי ויעבור לפרטי – נהפוך הוא, אם רשויות המדינה יורו על מתן תגמול נאות לסגל הרפואי בשירות הציבורי, יתאפשרו שגשוג וצמיחה של המערכת הציבורית, מבלי שהדבר ימנע מיזמים פרטיים להשקיע מהונם ולהקים על חשבונם גם מערכת פרטית.
ההבדל הוא, שבמקרה כזה, יצטרך הרופא להחליט באיזה מסלול הוא בוחר, והיזם הפרטי יצטרך להשקיע את ההון הנדרש, ללא ניצול של משאבי הציבור.
ככל שהרפואה מתקדמת, מתחדד יותר גם נושא חלוקת המשאבים ואי-השוויון; הרי אין זה מתקבל על הדעת, שנותיר את הפריפריה, למשל, ללא צוותים רפואיים מיומנים בנושאים חיוניים. מדוע שלא יהיו רופאים מומחים מיומנים, וזמינים, לנושא צנתור מוח, במקרים של שבץ מוחי בפריפריה. ברור לכול ששילוב הרפואה הפרטית בתשתית בתי החולים הציבוריים, יכונן עוד ועוד שירותי בריאות פרטיים מעולים באזורי הרווחה, ויזניח את אזורי המצוקה.
תארו לעצמכם קצין משטרה, שבמהלך היום עוסק בהגנה על שלום הציבור, אבל בתום המשמרת שלו, יעסוק בעבודה פרטית, תוך שהוא נעזר בניידת שלו ש"בלאו הכי תהיה מושבתת". או למשל שופט, שאחרי שעות עבודתו ימשיך להשתמש בשירותי בית המשפט לבצע עבודות פרטיות.
רפואה ציבורית חייבת להישאר ציבורית, ללא כל ערבוב בין משאבי הציבור לבין עסקים פרטיים. רפואה ציבורית שתיאלץ להתחרות ברפואה פרטית, היונקת את משאביה, תדלדל, ותהפוך להיות מוגבלת ועלובה.
אם חלילה תתאפשר הכנסה של שירותים ואינטרסים פרטיים לתוך הרפואה הציבורית, נמצא את עצמנו עד מהרה יושבים על חורבנו של שירות ציבורי חיוני זה.
משחר ההיסטוריה ידוע כי אחד ממסלולי ההתעשרות הנפוצים, נסמך על "ניכוס" של משאבי הציבור לטובת אינטרסים פרטיים; מבחינה זו לא השתנה דבר, כי גם כאן יש אינטרס של בעלי עניין להשתלט על התשתיות, על המשאבים ועל הידע של הרפואה הציבורית, לטובת התעשרותן של קבוצות מצומצמות.
וכאן "רגע לפני" פורענות, יש להתקין סייגים ברורים ונוקשים, שימנעו השתלטות על חדרי הניתוח "שלנו", על המכונים "שלנו", וכן, גם על הידע "שלנו".
יש לכונן "אמנה" ברורה ומקיפה, ולפיה יֵדע כל מי שהולך לתחום הרפואה, כי זהו "תחום ציבורי", וככזה, אין בו מקום לערבוב תחומים, אין בו מקום להעדפת מטופל בשל עושרו. שירותי בריאות לאזרחים הנם חלק מהאמנה בין השלטון לעם, וכל ניסיון זוחל לשינוי סדר זה, צריך להימנע בעודו באיבו.
21 תגובות
שילוב של פוליטיקאים שמנצלים את מערכת הבריאות לטובתם האישית ולטובת מקורביהם, ביחד עם רופאים שרדיפת הבצע שלהם כבר בלתי ניתנת לריפוי, יצרה מצב אובדני.
ניתוח חד וברור של תופעת ניסיון ההשתלטות על הרפואה הציבורית, וניצול של משאבי הציבור לטובת האינטרסים של מניפולטורים בעלי הון.
צודק פרופ׳ אפרים כהנא כי זהו ״רגע לפני פורענות״, וטוב יעשה השר ליצמן אם ישים מחסום חד וברור לניסיון נואל זה.
על משרד הבריאות לקבוע גבולות ברורים וסייגים מחמירים לפיתוח רפואה פרטית במנותק לחלוטין מן הרפואה הציבורית.
אסור שמשאבי הציבור יזלגו לטובת בעלי ההון והאינטרסנטים.
כתבה ראויה , הכיוון ראוי ליישום
הנושא של האמנה בין השלטון לאזרחים, ממחיש עד כמה אנו אכן נמצאים ״רגע לפני״ פורענות.
אם ראש המדינה, שרים, חברי כנסת, לא ישימו מחסום לסחף המאיים עלינו, אזי נישאר אם רפואה ציבורית דלילה ומפגרת.
אסור בתכלית האיסור למזג מעשה שעטנז בין הרפואה הפרטית לציבורית.
המאמר חשוב ומבהיר את הצורך בפתרון הקונפליקט בין רפואה ציבורית ופרטית שבסופו של דבר נפגעים ממנו גם החולים וגם הרופאים והמערכת עצמה. המצב הקיים היום הוא אכן בעייתי, גורר ניצול משאבים ציבוריים לטובת הרפואה הפרטית, ומחייב מציאת פתרון ברור לבעיה.
המאמר של פרופ׳ אפרים כהנא, מגדיר בדיוק רב את הדיאגנוזה, ומה צריך לעשות:
״הפרדה מחאה בין הרפואה הפרטית לציבורית״!
משרד הבריאות ומשרד המשפטים חייבים לנסח ברוח זו, נוהל ברור ומוגדר לפיו רופאי השירות הציבורי יועסק בהיקף מלא ובשכר ראוי.
הרפואה הציבורית קרסה מזמן.
.
זיהומים – זהו הכשל "התורן " שהתגלה במערכת בתי החולים מאות חולים מתים מזיהומים בבתי החולים ! הס מלהזכיר את החולים שמתים בגלל טעויות של הסגל הרפואי . התמוטטות החניון – עם כל הצער על הקורבנות – זו "תקלה" נדירה יחסית , אבל כולם "מבינים" ונותנים ביקורת . לגבי הרפואה – לא "מתקוממים" . יפה עשה ד"ר אפרים כהנא שהעלה את הנושא לתודעה הציבורית !
ההתמוטטות כבר קרתה. משלמים יותר ומקבלים פחות. רק העשירים מקבלים רפואה טובה.
הרפואה הציבורית כבר הרוסה!
השופ פנים ואופן לא לערבב בין רפואה פרטית לציבורית
יש יותר מדי מאכערים, שרוצים להתעשר מרפואה פרטית שיונקת את המשאבים הציבוריים.
המאמר של פרופ׳ אפרים כהנא מציג בירוק את המלכודת המחכה לכולנו אם הרפואה הפרטית תשתלט על הציבורית.
חשוב לחזק את הרפואה הציבורית.
חשוב שמקצוע הרפואה יהיה מקצוע מועדף שהשירות בו הוא של פולטיימרים.
אסור לאפשר לסגל הרפואי ״לרקוד בשתי חתונות״.
חייבים למנוע את השתלטות הרפואה הפרטית על הציבורית.
אין דבר יותר מסוכן לבריאות שלנו, מערבוב תחומים בין הרפואה הפרטית לציבורית.
הציבור חייב להתעורר!
החלחול של רפואה פרטית לתוך תשתיות הרפואה הציבורית מסוכן, וימיו אסון על הרפואה הציבורית.
יש יעצור בנחישות את הניסיון להשתלט על התשתיות של הרפואה הציבורית.
מאמר חשוב שהפסקה האחרונה שלו מתמצתת את כל הנושא הערכי והדמוקרטי. כדאי שמקבלי ההחלטות שלנו יעיינו באמנה החברתית של לוק למשל ויבינו את חובתם לציבור.
מאד נכון
ומאד עצוב
צודק פרופ׳ אפרים כהנא שאסור לאפשר זליגה של הרפואה הפרטית לשטחי הרפואה הציבורית.
רוצה הרפואה הפרטית לשגשג, אזי רק על חשבונה, ולא על חשבון התשתיות הציבוריות.
טוב יעשה השר ליצמן אם ישים גבולות חדים וברורים בין הרפואה הציבורית לפרטית.
שתהיה שנה טובה, שנת בריאות ללא ערבוב מסוכן.
בעלי עניין מטען הרפואה הפרטית, מנסים לבצע את ״שוד הרפואה הציבורית״!
יש לעצור אותם ולשים גבולות חדים וברורים.
מי שחפץ לכונן רפואה פרטית, אל לו ״לשתות״ את משאבי הרפואה הציבורית.
בשום פנים ואופן אין לאפשר את טשטוש הגבולות.
פרופ׳ כהנא מבטא היטב ובבהירות את הסיכונים.
הרפואה הציבורית שלנו קרסה מזמן והציבור הוא הסובל.
מקבל שירות רפואי יותר ויותר גרוע.