מנהלים, אבל לא לנצח

הגבלת הקדנציה של מנהלי מחלקות ומנהלי בתי חולים
תמונה של אלון
פרופסור אלון ילין

ייתכן שאם אמשיך לכתוב כאן מאמרי דעה, אהיה נתון בסכנת סילוק מההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י). בעבר כתבתי שאין מניעה למנות אדם שאינו רופא למשרת מנכ"ל משרד הבריאות. הר"י חשבה אחרת והפסידה בבג"ץ. גם בעניין הנוכחי פסק בית הדין האזורי לעבודה בניגוד לעמדת הר"י.

ההצעה העומדת על הפרק היא הגבלת הקדנציה של מנהלי המחלקות ומנהלי בתי החולים הממשלתיים לתקופה קצובה מראש – שש שנים עם אפשרות להארכה אחת בלבד לשש שנים נוספות. הנימוקים בעד די ברורים וכוללים שתי סוגיות עיקריות. הראשונה, מניעת קידומם של רופאים אחרים במערכת, והשנייה, סטגנציה בתפקיד שמביאה בעקבותיה התעניינות בשטחים שמחוץ למערכת. הטעם העיקרי שכנגד הוא ההפליה לרעה של נושאי תפקידים אלו לעומת הרופאים האחרים במערכת הבריאות הממשלתית, וההרעה הכלכלית שתחול במצבם לאחר סיום התפקיד.

משרות בעלות חשיבות דומה במערכת הציבורית ובמערכת הפרטית מוגבלות, לרוב, לפרקי זמן קצרים יותר, והתחלופה מהירה בהרבה מאשר במערכת הבריאות. כמו בכל משרה בכירה יש צורך בריענון ניהולי ובדפוסי מחשבה חדשים כדי לקדם את הנושאים שבליבת ההתעסקות המקצועית.

תיאורטית, ניתן היה לקצר עוד יותר את תקופת הקדנציה המדוברת, בדומה למקובל בתחומים אחרים, אך מכיוון שניהול מחלקה, ובוודאי ניהול בית חולים, כרוך באג'נדה ובתכנית מורכבת לטווח לא קצר, הרי שתקופה של שש שנים מספקת בקושי. באשר למנהלי בתי חולים, טווח של שמונה שנים נראה לי מתאים יותר. בתום תקופה זו יהיה על המנהלים להתמודד בתחרות אמתית מול מועמדים אחרים, דבר שידחוף אותם למצוינות ולעמידה בסטנדרטים הגבוהים ביותר בקדנציה הראשונה שלהם.

מנהל מחלקה הוא תפקיד נחשק מאוד בישראל, אך לעתים מטעמים לא נכונים. זהו תפקיד רב יוקרה שפותח דלת רחבה לרפואה פרטית מתגמלת ביותר. בעיני הציבור, מנהל מחלקה, ובוודאי אם הוא פרופסור, נחשב לסמכות בתחומו. לא אחת קורה שבחלוף השנים מנהל מחלקה כזה, שתרם רבות לקידום הרפואה הציבורית, מתחיל לדאוג לביתו וחלק לא קטן ממרצו גולש אל מחוץ למוסד הציבורי.

במחלקות גדולות ורב-תחומיות כמו קרדיולוגיה, נשים ויולדות, אורתופדיה וכירורגיה כללית, זו איוולת להניח שמנהל מחלקה הוא הסמכות המקצועית העליונה בכל התחומים הנכללים בשטח המקצועי שתחת ניהולו. אולי הדבר נכון בנוגע למחלקות המורכבות משלושה או ארבעה רופאים בכירים. במחלקות גדולות (חטיבות, או מערכים) דווקא מנהלי יחידות עשויים להיות הסמכות המקצועית העליונה בשטח עיסוקם המצומצם.

מנהל מחלקה גדולה הוא תפקיד מורכב מאין כמוהו. הוא כולל מידה לא מעטה של אדמיניסטרציה, יכולת לנהל מחקרים, כישרון הוראה, התמצאות כלכלית וראייה גלובלית של מקצועו. לניהול בתי חולים דרושים כישורים נרחבים הרבה יותר ובהם גם היכולת לגייס תרומות. לדעתי, וכבר הבעתי אותה בעבר, מנהלי מחלקות ובתי חולים צריכים להקדיש 100% מזמנם לניהול שאותו ביקשו לעצמם (שום אפשרות לקליניקה פרטית או להכנסות מעיסוקים אחרים!). זו שליחות ולא רק תפקיד. משכך, הם צריכים להיות מתוגמלים כיאות (והרבה) כל עוד הם נושאים בתפקידם הרם.

אין צורך לדאוג לעתידם. ראשית, עומדת בפני מנהלי המחלקות האפשרות "לרדת" לדרגת מנהל יחידה ולנהל במקביל (כל עוד זה לגיטימי) קליניקה פרטית ענפה. תעמוד בפניהם גם האפשרות לניהול מחלקה בבית חולים אחר, שהרי גם שם משך הקדנציה של המנהלים יהיה מוגבל בזמן. גם מנהלי בתי חולים יוכלו לבחור באחד משני הערוצים הללו, או לחלופין לתור אחר משרות מתאימות בשוק הפרטי או הציבורי שמחוץ לבתי החולים.

הגיעה העת שבתי חולים שלמים ומחלקות לא יהיו נחלתם הפרטית של מעטים.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

8 תגובות

  1. אפילו באקדמיה שהיא שמרנית מטבעה. אחרת מגיעים להתאבנות ולהשחתת מידות. אין סיבה שלא יהיה גם בענף שלנו. תומך בפרופסור ילין.

  2. לא בקלות כל בעלי האינטרסים הישירים והעקיפים יוותרו על הממלכות שלהם

  3. בצהל מזיזים קצינים בכירים מהר מידי. במערכת הבריאות בקושי מזיזים.צריך לדעת איך להפיק המירב מהבכיר בלי לגרום להתאבנות.

  4. הביצועים והיכולת של כל עובד או מנהל מגיל מסוים והלאה. צריך שיוכלו להעסיקו אם הוא תורם חיובית. ואם לא תורם אפשר וצריך להוציא אותו מהארגון גם אם גילו צעיר. שלא לדבר על אלה שמקלקלים.

  5. אומר מה שצריך ואת האמת הלא יפה. אבל רוב הזמן רוב הרופאים שותקים כי מפחדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גדעון

הזהו ניצחון?

מתי שחרור חטופים על ידי תשלום כופר נחשב "ניצחון?"

דילוג לתוכן