"ויקם מלך חדש"

בסוף ינואר 2015 הלך לעולמו המלך עבדאללה בן-עבד אל-עזיז בגיל 90, לאחר ששלט בממלכה ביד רמה כמעט 20 שנה (רשמית הוא הפך למלך ב-2005 עם מות אחיו פהד, אך למעשה בשל מחלת פהד שימש כמלך בפועל מאז 1996). ירש אותו אחיו-למחצה סלמאן, "הצעיר", שהיה כמעט בן 80. תהליך עלייתם של מלכים חדשים לשלטון בערב הסעודית תמיד שיקף את רצון המשפחה המלכותית להציג קבל עם ועולם מצג של יציבות והמשכיות. במאמר זה ובבא אחריו אנסה להראות כי כבר בחודשים הראשונים לשלטונו של סלמאן השתנו סדרי עולם בממלכה, הן בסוגיה הקרדינלית של שיטת הירושה המלכותית והן במדיניות החוץ הסעודית. המכנה המשותף לכל השינויים הוא שלוש מילים שיקדימו את תיאור כל אחד מהם – "לראשונה בתולדות הממלכה". מאמר זה יוקדש לתפניות הרבות שהתחוללו בתוך בית המלוכה.

עם עלותו לכס המלוכה קיבל המלך סלמאן "בירושה" את יורש העצר – אחיו-למחצה הנסיך מוקרין, מינוי שנעשה על ידי קודמו המלך עבדאללה. מוקרין היה אחרון בניו של מייסד הממלכה עבד אל-עזיז, שמאז מותו בשנת 1953 עבר השלטון בין בניו – אח אחד ירש את משנהו. אך לאחר שלושה חודשים בלבד הדיח המלך את מוקרין ממעמדו כיורש עצר. לראשונה בתולדות הממלכה העביר מלך מכהן את יורש העצר (שהוא אחד מאחיו) מכהונתו.

מהלך זה טמן בחובו תקדים נוסף שנבע מזהותו של יורש העצר החדש. השאלה שהעסיקה תמיד את ה"סעודולוגים" הייתה מה יקרה לאחר שדור בניו של המייסד יעבור מן העולם – על-פי איזו שיטה ולפי איזה מפתח יעבור השלטון אל בני דור הנכדים? השאלה הייתה אמורה לצוץ רק בעתיד, עם מותו של יורש העצר מוקרין. אך בהדחת מוקרין טרף המלך סלמאן את כל הקלפים כשבמקומו מינה ליורש עצר את שר הפנים מוחמד, בן-אחיו (המלא) נאיף. במהלך זה קבע המלך סלמאן, לראשונה בתולדות הממלכה, מי יהיה המלך הראשון מדור הנכדים.

העברת השלטון בירושה בין הבנים במשך למעלה מ-60 שנה (1953–2015) שיקפה מערכת עדינה של איזונים בין הענפים השונים של בית המלוכה. החלוקה לענפים נעשתה על-פי ההשתייכות השבטית של נשותיו של האב-המייסד עבד אל-עזיז, כלומר אמותיהם של הבנים. את הענף החזק ביותר ייצגו לא פחות משבעה אחים מלאים בנים לחסה סודיירי, האהובה שבין 22 (לפחות) נשותיו של עבד אל-עזיז. שניים מהם הגיעו לכס המלוכה – פהד (1982–2005) וסלמאן, המלך הנוכחי. שניים אחרים שימשו כיורשי עצר – סולטאן (שר ההגנה הוותיק בעולם – 48 שנים) ונאיף (שר הפנים הוותיק בעולם – 37 שנים). מטבע הדברים, ענפים אחרים בבית המלוכה יצרו קואליציות שונות, כמשקל נגד לעוצמה של הענף הסודיירי. בכל 60 השנים נשמר האיזון, כך שעם מותו של מלך החליף אותו יורש עצר שהשתייך לענף אחר, ומעולם לא קרה ששני מלכים עוקבים היו בני אותו ענף. והנה, עם הדחתו של מוקרין ומינוי האחיין המלא מוחמד בן-נאיף ליורש עצר, שבר המלך סלמאן את המסורת: אם סדר ירושה זה יתממש, הרי שלראשונה בתולדות הממלכה, המלך (סלמאן) ויורשו (אחיינו מוחמד) יהיו בני אותו ענף – הסודיירי.

אך המלך סלמאן לא הסתפק בכך. במהלך משלים הוא מינה את בנו הצעיר מוחמד ל"סגן יורש עצר". לראשונה בתולדות הממלכה הציב מלך סעודי מכהן את בנו במדרג הירושה. יש להדגיש כי במקרה זה מוחמד איננו "סתם" סגן יורש העצר. הנסיך בן ה-30 הוא שר ההגנה של הממלכה (הצעיר ביותר בעולם); הוא מופקד על חברת הנפט הלאומית ארמקו; הוא שולט בחברת ההשקעות הלאומית של הממלכה; ומאחורי הקלעים הוא מכוון גם את המדיניות הכלכלית שלה. היה זה מהלך חסר תקדים: שום מלך סעודי לא "העז" להציב את בנו במעמד כל שהוא במדרג הירושה.

סדר הירושה שקבע המלך סלמאן, אם אכן יתממש, יוצר תקדים נוסף: לראשונה בתולדות הממלכה יהיו שלושה מלכים עוקבים בני אותו ענף – הסודיירי: המלך הנוכחי סלמאן, אחריו אחיינו מוחמד ולאחריו בנו מוחמד. מהלכים אלה של סלמאן הציפו שאלה נושנה ש"סעודולוגים" רבים התחבטו בה במהלך השנים: מי קובע את סדר הירושה בממלכה? תמיד נהוג היה לחשוב שקיים גוף מצומצם ולא רשמי בתוך המשפחה המלכותית המורכב מ"זקני השבט" שהוא הפוסק העליון בנושא, ושהחלטותיו אינן נקבעות על-פי הכרעת רוב אלא בדרך כלל מתוך קונצנזוס. אם אכן כך הוא, קשה להאמין שגוף כזה, האמון על שמירת איזון עדין בין ענפי המשפחה השונים, היה יוצר מצב קיצוני כל כך של שלושה מלכים עוקבים המשתייכים לענף אחד. לפיכך נראה שהמינויים של המלך סלמאן היו בבחינת "קביעת עובדות בשטח", ללא מיסוד וקיבוע רשמיים של איזו שהיא "שיטת ירושה" חדשה. האם, לראשונה בתולדות הממלכה, נוצר כאן תקדים שעל-פיו סדר הירושה נקבע על ידי מלך מכהן ולא בהחלטה קולקטיבית של צמרת המשפחה המלכותית?

יתר על כן, כל המהלכים של המלך סלמאן שתוארו לעיל יצאו אל הפועל כבר לפני כמעט שנה, בסוף אפריל 2015. מאז ועד היום התרבו הידיעות והשמועות בבירה ריאד שהמהפך הגדול עדיין לפנינו. עובדה היא כי יורש העצר מוחמד בן-נאיף שמר בכל השנה שחלפה על פרופיל נמוך. לאור גילו המתקדם של המלך (מעל 80) ומצבו הבריאותי (ככל הנראה סובל משיטיון), בולטת עוד יותר דמותו המרכזית של סגן יורש העצר, בנו בן ה-30 של המלך סלמאן, כמוציא והמביא בכל ענייני הממלכה. בתפקידו כשר ההגנה ביקר הנסיך מוחמד בחודשים האחרונים ברוסיה, צרפת, מצרים, ירדן, ארצות הברית ובמפקדת נאט"ו בבריסל. הוא גם עומד מאחורי הקואליציה הצבאית שיזמה את המהלך הצבאי בתימן בשנה האחרונה. והוא גם זה שאחראי על העמקת המעורבות הסעודית במלחמה בסוריה. אין פלא אפוא שמשקיפים רבים צופים שהממלכה עומדת לפני חילופי גברי מטלטלים – שבעתיד הקרוב ידיח המלך סלמאן את יורש העצר, אחיינו מוחמד, וימנה תחתיו את בנו מוחמד ליורש עצר יחידי. אם תרחיש זה יתממש, לראשונה בתולדות הממלכה יהיה יורש העצר בנו של המלך המכהן.

במקביל, בשבועות האחרונים נפוץ תרחיש שני, קיצוני עוד יותר: המלך סלמאן יפרוש מסיבות בריאותיות, יעקוף את יורש העצר וימנה את סגן יורש העצר, בנו מוחמד, למלך תחתיו. אם תרחיש זה יתממש, לראשונה בתולדות הממלכה יירש בן את אביו כמלך. זה איננו רק חילוף בין-דורי, אלא שינוי מהותי בשיטת הירושה: במקום ירושה "רוחבית" בין ענפים שונים בתוך בית המלוכה, תעבור משרת המלך באופן "אנכי" מאב לבנו; כלומר יהיו שני מלכים עוקבים שהם לא רק בני אותו ענף אלא אב ובנו. תמיד היה ברור שיום אחד יגיע דור הבנים לקצו, אך ההנחה הייתה שהעיקרון השליט יעמוד בתוקפו והמלוכה תעבור בין נסיכים המשתייכים לענפים השונים של המשפחה המלכותית ולא תתקבע בתוך ענף אחד בלבד. אם כן מה שקורה עכשיו הוא לא פחות ממהפך היסטורי.

ולבסוף, בעבר כל יורשי העצר היו בגיל מתקדם. מינוי נסיך בגיל 56 ליורש עצר נחשב עדיין לסביר; אך כעת, לראשונה בתולדות הממלכה, מונה לסגן יורש עצר נסיך בן 30, שבמונחים סעודיים נחשב ל"ילד". מינוי כזה עומד בסתירה למסורת הסעודית של מתן כבוד ועדיפות לזקני המשפחה.

לסיכום, הדחות ומינויים שנראים לצופה ההדיוט כלא יותר מ"כיסאות מוזיקליים" מעידים על שינויים היסטוריים שמתחוללים בתוך שושלת בית סעוד. אין ספק שהצבת שני יורשי עצר עוקבים נועדה מלכתחילה לשגר מסר מרגיע של יציבות והמשכיות. אך בדיעבד היא הולידה מהלכים שמשמעותם השתלטות הענף הסודיירי על הממלכה, תופעה שמפרה את מאזן הכוחות העדין בין ענפי משפחת המלוכה. בהתאם למסורת הסעודית שאין מכבסים את הכביסה המלוכלכת בפומבי, לא שמענו על התמרמרות ותסיסה בקרב הענפים האחרים. אך סביר להניח ששבירת הכלים בסדר הירושה היא גחלת לוחשת שתגרום לזעזועים ואי-יציבות הולכים וגוברים מבית.

בעבר היה נהוג לומר שכל ענפי המשפחה פועלים מתוך קונצנזוס בידיעה ש"אם לא נהיה תלויים זה בזה, נהיה תלויים זה לצד זה". האם דור הנכדים יצליח לשמור על האחדות והסולידריות שאפיינה כל כך את אבותיהם?