להסיט את גלי הענק

שובה של התנגשות הציביליזציות
תמונה של קובי
ד"ר קובי מיכאל

בימים אלו מצביע לוח השנה על חמש שנות טלטלה של המרחב הערבי במזרח התיכון. מה שהתחיל כתקווה גדולה לשינוי, מה שנדמה היה בעיני רבים כתחילתו של "אביב עמים" חדש ומה שכמעט והצליח לתקף את תזת פרנסיס פוקויאמה בנוגע ל"קץ ההיסטוריה", במובן של קריסת האידאולוגיות הדכאניות והתבססות הגמונית של הליברליזם הדמוקרטי, הפך לאימת הסדר האזורי והעולמי החדש. קץ ההיסטוריה התחלף ב"התנגשות הציביליזציות" במובן המטריד והמסוכן של המושג. האור הגדול שהפציע, הפך לעלטה סגרירית שהסיגה את המרחב אל ימי הג'אהליה השבטית האלימה והמדממת, ימי מלחמות השבטים והקזת הדם.

בתוך אוקיאנוס הדמים הסוער הזה – כשאירופה סופגת את גלי ההדף של הסדר המתפורר בדמות גלי טרור והגירה המאיימים על צביונה ועל ביטחונה, כשרוסיה מבקשת לחדש ימיה כמעצמה ומקיזה את דמה במה שהכרנו פעם כסוריה וכשארה"ב מגששת את דרכה ומחפשת אחר האסטרטגיה הרלוונטית, שיש בה כדי לייצב סדר אזורי ולשמר את מעמדה כמעצמה המובילה – ניצבת ישראל כאי בודד של שפיות ויציבות. אלא שגלי ענק מאיימים על האי הקטן הזה בלב האוקיאנוס הרוגש, ונדמה שכדי להבטיח את שרידותו במרחב לא ניתן יהיה להמשיך ולהגביה את סוללות העפר המבקשות להגן מפני הגלים הגובהים.

ישראל ניצבת בפני אחד הצמתים האסטרטגיים המורכבים ביותר שהכירה מאז נוסדה. לצד קיפאון בתהליך המדיני עם הפלסטינים וחולשתם הגוברת מבית, חולשה המאיימת על יציבות הישות הפלסטינית ומשמשת כתשתית להתמשכותו של גל טרור, מוצאת עצמה ישראל מול האיום המשמעותי ביותר מבחינתה – איראן. זו האחרונה יוצאת ממעגל הבידוד ומחזקת את פוטנציאל ההגמוניה האזורית שלה בהעמקת מעורבותה בזירה הסורית ובהעצמת שלוחיה במרחב, בדגש על חיזבאללה. ירדן, שותפתה האסטרטגית של ישראל ממזרח, מוצאת עצמה מאוימת על ידי זרם הפליטים השוטף אותה ועל ידי המדינה האסלאמית. השותפה האסטרטגית מצרים נאבקת בנאמני המדינה האסלאמית בחצי האי סיני, נאנקת תחת עול כלכלי ונתונה בסד של לחצים פוליטיים ואי-יציבות מבית. בחזית רמת הגולן נמשך המאמץ, בהכוונה איראנית, לביסוסה של חזית טרור נוספת נגד ישראל. מאפייני הפעולה הרשתית של המדינה האסלאמית והאידאולוגיה הג'יהאדיסטית מחלחלים גם אל ישראל, ואף שמדובר רק בשוליים, יש בכך כדי להשפיע על מרקם היחסים המורכב שבין הרוב היהודי למיעוט הערבי בישראל.

מול הציר השיעי והציר הג'יהאדיסטי הרדיקאלי מתייצב ציר סוני, המובל על ידי מחנה המדינות הערביות הפרגמטיות (סעודיה, מצרים והמונרכיות הערביות) ועל ידי טורקיה, אלא שבמחנה הזה מתגלים בקיעים בשל גישתה הדואלית של טורקיה וריכוז מאמציה מול הכורדים, הנאבקים בציר השיעי והג'יהאדיסטי, לצד מאמצים סמליים ומוגבלים שלה מול המדינה האסלאמית ואיראן. במקביל לציר הסוני ולצדו פועל הציר הבין-לאומי בהובלת ארה"ב, שמצליח להסב נזקים מצטברים למדינה האסלאמית, אך ממשיך לפעול באופן מוגבל ומסויג יחסית תוך הקפדה על הימנעות ממעורבות צבאית עמוקה יותר לצד טיפוח מעמדה של איראן כמעצמה אזורית, וזאת בשל הניסיון להבטיח את מימושו של הסכם הגרעין עמה. התוצאה היא שבעיני הקהילה הבין-לאומית, איראן הופכת לחלק מפתרון הבעיה האזורית, להבדיל מכך שבפועל היא פועלת כחלק מהבעיה עצמה. התוצאה היא מלחמה בסדר גודל ובמשמעויות של מלחמת עולם, כשהשחקנים בעלי העוצמה המשמעותית יותר מגבילים את עצמם לכללי המלחמה המוגבלת. בתנאים אלו עלינו לצפות לאי-יציבות גוברת ולמציאות כאוטית, שהשלכותיה הביטחוניות והאחרות, בדמות משברים הומניטאריים קשים וגלי הגירה ופליטים, ימשיכו להטיל צל כבד ומאיים על הזירה האזורית והגלובלית ובכלל זה על ישראל.

מאחר שהסדר המדינתי שהכרנו כבר איננו, ומכיוון שהסיכוי לאחות את השברים ולהחזיר את המערכת לסדר הקודם כבר לא קיים, ישראל צריכה להיערך למציאות של סדר מסוג אחר. ההערכה היא שהמערכת האזורית תתארגן על בסיס מבנים פוליטיים שהם אלטרנטיביים למבנה הפוליטי של מדינת הלאום. סביר להניח שבתהליך מתמשך ומדמם, יתגבשו ישויות פוליטיות קוהרנטיות יותר המבוססות על שיוכים אתניים, שבטיים, דתיים ואזוריים. הישויות החדשות הללו עשויות להיות משוחררות מאג'נדות היסטוריות שהכרנו, ולכן הן סוג של תקווה אסטרטגית חדשה לישראל בדמות שיתופי פעולה ואפילו יחסי ידידות אפשריים. דוגמה בולטת לכך היא המיעוט הכורדי הגדול.

לפיכך, נכון יהיה מבחינת ישראל לאתר ולטפח את הפוטנציאל האסטרטגי הטמון באיום המשותף לה ולמחנה המדינות הערביות הפרגמטיות מחד גיסא, ובסיכוי להתגבשותן של ישויות אלטרנטיביות מאידך גיסא. גיבוש הבנות עם הממשל האמריקני החדש באופן שיאפשר את בניית הקואליציות המתאימות לשם כך, לצד יצירתיות ותעוזה אסטרטגית, עשויים לאפשר לישראל לפתח את שיתופי הפעולה עם המחנה הערבי הפרגמטי בהובלת סעודיה ולייצב בני ברית פוטנציאליים בחזית הסורית הדרומית, שירחיקו את שלוחיה של איראן ויצמצמו את יכולת ההיזק שלהם לישראל (ולירדן כשותפה אסטרטגית של ישראל למאמץ זה). כך גם בנוגע להעמקה ומיסוד של הקשר עם האוטונומיה הכורדית ועם שחקנים דומים אחרים במרחב הסורי המשתנה ובכלל. במובן זה, מאמצים מסוג זה יהיו בבחינת הסטת זרמי העומק והגלים המאיימים של האוקיאנוס הסוער מעבר לסוללות העפר המוגבהות, שעלולות להיפרץ אם גלי הענק לא יוסטו ממסלולם.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. בהתנהגות הממשלה אנחנו מונעים אפשרות שהמדינות המתונות יתחברו עמנו

  2. חזק ואמץ. מסכים עם כל מילה שכתבת. התחלות של פעילויות בתחומים שעליהם כתבת כבר מתבצעות. ולא רק זה. יחסים עם רוסיה משופרים. הטורקים רוצים לחזור. יש סיכוי סביר שהאיראנים מתמתנים. אבינו שבשמים עובד הפעם בשבילנו שעות נוספות.

  3. לא פוליטירקה
    לא שמאל וימין
    אלא ניתוח אמיתי ורציני ללא הטיה

  4. איך מסתדרים עם העובדה שהמשטרים הלכאורה מתונים בקרב מדינות ערב, שיש להם אינטרסים משותפים איתנו, הם מישטרים חשוכים ולא דמוקרטים לחלוטין?

    1. מבינים שלא מתפקידנו לחנכם או להטיף להם על ערכים דמוקרטיים וליבראליים שאינם עולים בקנה אחד עם התרבות הפוליטית שלהם. מחפשים את המכנים המשותפים, ויש רבים, בבסיס האינטרסים האסטרטגיים המשותפים למול איומים משותפים ומנסים לעצב מנגנוני שיתוף פעולה בהקשרים אלו. לא צריך לפנטז על חומוס בריאד או חופשת "הכול כלול" בדובאי, אלא להסתכל למציאות בעיניים ולקדם אינטרסים חיוניים. כמובן שצריכים להתבצע עוד מהלכים, שיכשירו ויקדמו שיתופי פעולה מסוג זה, כמו למשל איזושהי התקדמות או מהלכים המייצרים תודעת התקדמות בהקשר הישראלי-פלסטיני ועל כך אולי בטור הבא.

  5. ושותפי אמת יכולים להיות רק בעלי אידיאולוגיות דומות. אידיאולוגיות מנוגדות יביאו לקריסת בריתות במוקדם או מאוחר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה