"סולטאן" ארדואן – לאן?

מרשם ההצלחה והכישלון של מנהיג טורקיה
תמונה של ארדואן
ארדואן צילום: ממשלת צ'ילה Wikimedia.org

מי היה מאמין שהאסלאמיסט שריצה עונש מאסר ב-1999 בעוון הפרת עקרונות החילוניות התורכית ייהפך ב-2003 לראש ממשלת תורכיה? ומי היה מאמין שלאחר עשור של נסיקה בלתי פוסקת, יתדרדר אותו רג'פ טאיפ ארדואן למעמדם של שליטים ערבים מסוימים שתלו את נפילתם ב"קונספירציה אזורית ובין-לאומית" הכוללת גם את "הלובי היהודי"? אסור, כמובן, לקפוץ למסקנות נמהרות כאילו הגיע ארדואן לסוף דרכו הפוליטית. אך מן הראוי, בשלב זה, לנסות לפצח את המרשם להצלחתו הפנומנלית בעשור האחרון, ולהבין את הכשלים שהביאוהו לעמוד על עברי פי פחת דווקא בצומת הדרכים שממנו אמור היה לזנק ב-2014 אל מושב נשיא הרפובליקה התורכית.

מעבר למנהיגות כריזמטית ולנחישות דורסנית, ניחן ארדואן בחושים מחודדים שהורו לו עם מי להתעמת ומתי. הוא הצליח להחדיר אלמנטים של איסלאמיזציה לחברה התורכית, מכיוון שעשה זאת בתהליך מדורג ונמנע מצעדים מהפכניים. הוא הראשון שקרא תיגר על עליונות הצבא על השלטון האזרחי, והצליח לשלול מהצבא את מעמדו כמגן החוקה החילונית.גם את מערכת המשפט, הבלם והמגן השני של החילוניות, הצליח ארדואן לשתק ולאלף. את הצלחתו בתחומים האלה קל להעריך: בניגוד לשלוש פעמים בחמישים השנים האחרונות שבהן התערב הצבא ונטל את השלטון, משטרו של ארדואן נטרל את הגנרלים: חלק גדול מהם נאסר וחלק אחר הוצא לגמלאות. התוצאה: הצבא נותר פסיבי ומערכת המשפט נהייתה צייתנית.

אולם חלק נכבד בהצלחת ארדואן יש לזקוף לברית שכרת עם פתהוללה גולאן, מנהיגה של התנועה האסלאמית-החברתית הגדולה בתורכיה. אף שגלה לפילדלפיה ב-1999, המשיך גולאן למשוך בחוטים בפוליטיקה ובחברה התורכית באמצעות ארגון הצדקה הענק "היזמט" ובעזרת מיליוני חסידים הסרים למרותו. הברית עם גולאן הבטיחה לארדואן נצחונות בשלוש מערכות בחירות, שבעקבותיהם מונה לראש ממשלה. גם הפיתוח והשגשוג הכלכלי שמהם נהנתה תורכיה בעשור האחרון, ושבאו לאחר תקופה ארוכה של שפל כלכלי ואבטלה גואה, שיחקו לידיו של ארדואן.

לא פחות חשובים היו הישגיו של ארדואן בזירת החוץ. רבות דובר על הצלחת האסטרטגיה של "אפס בעיות עם השכנים". ואכן, תורכיה פיתחה יחסים קרובים עם יותר ויותר מדינות במזרח התיכון ואפילו פתחה בדיאלוגים עם אויבים לשעבר, כמו המחתרת הכורדית. יתר על כן, "האביב הערבי" יצר ברית חדשה לא רק בין תורכיה למצרים אלא גם בין מנהיגיה, ארדואן ומורסי, באופן אישי (שני אסלאמיסטים שהיו במאסר והגיעו לשלטון). הנה כי כן, ארדואן נתפס כמי שהעלה את תורכיה מחדש למעמד של מעצמה אזורית הגמונית והחייה את סיכוייה לחדש את ימיה האימפריאליים כקדם.

והנה, מגדל בבל זה נראה כקורס בתוך פחות מחצי שנה. הגפרורים שהציתו את הדליקה היו ההפגנות נגד פרויקט הבינוי בכיכר תקסים. אך ברור שהסיבות היו עמוקות יותר ונבעו מעוינות הולכת ומעמיקה בציבור התורכי לשלטונו האוטוקרטי של ארדואן. שערוריות השחיתות והשוחד שהשתלטו על הפוליטיקה התורכית בדצמבר האחרון, היו השיא שהפך את האיבה לארדואן לתנועת מחאה המונית. לא פלא שרבים מדברים עכשיו על "האביב התורכי".

נראה כי הזהירות והאטיות שאפיינו את מהלכי ארדואן בשנים האחרונות, פינו את מקומן לביטחון עצמי מופרז שהביא ליציאה כנגד בעלי ברית, לברוטליות וליוהרה אין-סופית. הטעות הקרדינלית שעשה הייתה לצאת נגד בן-בריתו גולאן. קשה להאמין כיצד מנהיג פיקח וערום כארדואן לא היה מודע לבור שהוא כורה לעצמו בהפיכת גולאן משותף קרוב לאויב מר. ואכן את המחיר שילם ארדואן כשהתפוצצה פרשת השחיתות, עת מנגנוני המשטרה והתביעה, המאוישים ברבים מתומכי גולאן, ניצלו את שעת הכושר כדי לפגוע בארדואן.

אך עוד קודם שהתפרצו הבעיות מבית, התפתח "האביב הערבי" לכיוונים שפעלו נגד ארדואן. מחד גיסא, מלחמת האזרחים בסוריה הפכה את אסד מבן-ברית לאויב מר; מאידך גיסא, למרות השקעות ומאמצים רבים, לא היה בכוחו של ארדואן לעזור לאופוזיציה שבחסותו לגבור על אסד. במצרים תפס הצבא שנוא נפשו של ארדואן את השלטון, בעוד בן-דמותו ובן-בריתו הנשיא מורסי נזרק לכלא. החזרת שגרירי שתי המדינות סימלה את השבר באסטרטגיה התורכית: במקום קשרים הדוקים עם המדינות המובילות בעולם הערבי ורכישת מעמד מנהיגותי במזרח התיכון, תורכיה מוצאת את עצמה בבדידות מזהרת.

אך לא איש כארדואן יוותר בקלות. בימים האחרונים דווח שארדואן מחזר אחרי הקצונה הצבאית ומבטיח לשפוט מחדש מאות קצינים שהורשעו בעשור הקודם. ברור שארדואן מבקש לרקום ברית עם הצבא נגד תנועת "היזמט" של גולאן. איך שגלגל מתהפך: ארדואן רואה בגולאן אויב שמסוכן הרבה יותר מהצבא. זהו תמרון מסוכן שעלול להותיר את ארדואן קרח מכאן ומכאן. ההזדקקות לו מעידה יותר מכול על מעמדו הנואש של ארדואן בראשית השנה שאמורה הייתה להביאו לשיא כוחו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

3 תגובות

  1. נהניתי מהכתבה משום שהיא סקרה בתמציתיות את השינויים בתורכיה של ארדואן. הנושא מעניין אותי.
    מעניין גם איך המחבר רואה את הקשר בין ארדואן לישראל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

מלחמה על הבית

מלחמת הקיום של היום דורשת חשיבה מחודשת