הישרדות – גרסת סוריה

האם נחרץ גורלו של משטר אסד?
דגל סוריה

מאמרי "הישרדות בין איראן לדאע"ש", שהתפרסם כאן בתאריך 29/4/2015, עסק בעיראק, ופתח דיון פרטני בקבוצת המדינות המזרח-תיכוניות שחדלו להתקיים. מאמר זה מתמקד במדינה חשובה ומרכזית לא פחות – סוריה – וינסה להעריך אם היא אכן ממשיכה במסעה במדרון התלול לעבר התפוררות מוחלטת.

זמן לא רב לאחר פרוץ מלחמת האזרחים לפני למעלה מ-50 חודשים התנבאו רבים וטובים שימיו של משטר אסד ספורים. תחזיות אלו היו סבירות נוכח גורלם של המשטרים בטוניסיה, במצרים, בתימן ובלוב, שחלפו מן העולם בסערת "האביב הערבי". אך שרידותו של משטר אסד הוכיחה שוב שבמזרח התיכון מסוכן לעסוק בתחזיות, ושאם כבר עוסקים בנבואות, עדיף שלא להצמיד להן תאריכים ולוחות זמנים…

אמנם משטרו של אסד לא קרס לאחר ארבע שנות מלחמת אזרחים מהאכזריות ביותר שנראו באזורנו ושכבר גבתה את חייהם של כמעט רבע מיליון בני אדם, אך אין פירוש הדבר שהוא קנה לעצמו פוליסת ביטוח חיים אין-סופית. להפך, בשבועות האחרונים מתרבים הסימנים לנקודת מפנה במלחמה, שאולי מבשרת את ראשית הקץ של המשטר. לכן, ניתוח סיכויי שרידותו של המשטר חייב בראש וראשונה להסביר מה השתנה לאחרונה לעומת מה שהתרחש בארבע השנים הקודמות.

ראשית, נראה שהתפוררות הצבא הסורי הגיעה לדרגה של "מסה קריטית". הצבא ספג עשרות אלפי הרוגים ופצועים, רבות מיחידותיו שותקו ואלפים רבים מקציניו ומחייליו ערקו. גורלם של שבויים רבים שנפלו בידי דאע"ש והוצאו להורג בעריפת ראש הביא לירידת מורל ולבריחה המונית של חיילים וקצינים. הצבא איבד חלק ניכר ממאגר הטילים שלו, חיל האוויר נשחק כמעט עד תום ומאגרי הנשק הלכו והידלדלו. התוצאה היא שקשה לדבר היום על צבא סורי מתפקד בעל מטה ושרשרת פיקוד ועל אוגדות וחטיבות לוחמות הסרות למרות הנהגה צבאית מרכזית.

שנית, קריסת הצבא הביאה לאובדן טריטוריה: המשטר שולט היום בלא יותר מאשר 25% משטחה של המדינה. שטחים אלו כוללים את אגן הבירה דמשק והשטחים שמדרומה, צפונה ומערבה, את המסדרון שמחבר את דמשק לעיר חומס בצפון והשוכן לאורך הגבול עם לבנון, והעיקר – את החבל העלאווי המשתרע לאורך הים התיכון בין שתי ערי הנמל, לטקיה בצפון וטרטוס בדרום. בחבל זה מתגוררים שני מיליון בני העדה העלאווית, שבמשך השנים היוו מיעוט של 10% בלבד מאוכלוסיית סוריה, אך זה חצי מאת שנה הם שמחזיקים במוסרות השלטון.

שלישית, לאחרונה הצליחו קבוצות מורדים לאחד שורות במאבק נגד אסד. עקב אכילס שהחליש את המורדים היה הפיצול והפילוג בשורותיהם. מלחמת האזרחים באזורים שונים ובתקופות שונות התנהלה לא רק נגד משטר אסד אלא בין קבוצות מורדים שונות, בינן לבין עצמן. העדר לכידות וחסרונם של פיקוד והנהגה משותפים בקרב האופוזיציה שיחקו לידיו של אסד והחלישו את אפקטיביות המאבק נגדו. אך לאחרונה הצליחו קבוצות מורדים חשובות להתגבר על חילוקי הדעות ביניהן. ואכן, "חזית א-פתח," המונה שמונה ארגונים סוניים שלוחמים באסד, היא זו שנחלה ניצחון מכריע על כוחות המשטר וכבשה לפני כחודשיים את מחוז אידליב האסטרטגי. מהלך זה נחשב לציון דרך מרכזי ואפילו לנקודת מפנה במלחמת האזרחים, וזאת משתי סיבות.

קודם כול, כיבוש המחוז מציב את מורדי "חזית א-פתח" בעמדות שמהן הם יכולים להתקדם מזרחה ודרומה לעבר כיבוש שלוש מהערים החשובות ביותר בסוריה – חלב, חמאת וחומס. לחלופין, הם יכולים לנקוט אסטרטגיה שונה ולפנות מערבה אל עבר החבל העלאווי שלאורך החוף, ושם לנהל את קרב ההכרעה מול אויביהם בני המיעוט העלאווי, ששלטו ברוב הסוני ביד רמה. כל אחת משתי החלופות תוליך לאיום על דמשק ותוביל לקריסתו הסופית של המשטר.

נוסף לכך, עם כיבוש מחוז אידליב נפלו בידי המורדים מחנות צבא מרכזיים על הטנקים, התותחים והציוד הכבד האחר שבהם. כל אלו לא רק מעמידים אותם בעמדות יתרון חדשות אלא הם מחזקים את המורל בשורות האופוזיציה, מרחיבים את שורותיה ומדרבנים אותה להמשיך באופנסיבה נגד כוחות אסד הנסוגים.

סימן רביעי להיחלשות משטרו של אסד קשור למעמדו של שחקן מרכזי במלחמת האזרחים – ארגון החזבאללה. רבות כבר נכתב על כך שבלעדיו היה משטר אסד נופל מזמן. ואכן, כוחות החזבאללה הם שבלמו את מתקפות המורדים באזורים שונים בסוריה ובעיקר בהרי קלמון, שם מנעו מהם את ההשתלטות על הגבול הסורי-לבנוני. אך לאחר ארבע שנים של הקזת דם ואלפי הרוגים ופצועים בשורותיו, החזבאללה מגלה סימני חולשה ותשישות. נאומיו של נסראללה, שתמיד היו מלאי רהב, יוהרה והתרסה, מתאפיינים בשבועות האחרונים בחולשה, חרדה ואף ייאוש מהמתרחש בזירה הסורית ומהשפעתה על מעמד החזבאללה בביתו שלו בלבנון. נסראללה קורא לאחרונה לגיוס כללי, של לוחמים ושל אמצעי לחימה, לקראת הקרב המכריע בארגוני המורדים הסונים, קרב שהוא מכנה "המלחמה על הבית".

אך קרוב לוודאי שארגוני האופוזיציה לא היו משיגים הצלחות מרשימות בשדה הקרב לולא התפתחות חמישית, והפעם בזירה האזורית. שורה של מדינות מזרח תיכוניות, ובראשן ערב הסעודית, טורקיה, ירדן וקטר, רואות יותר ויותר במלחמה בסוריה את ידה הארוכה של איראן, השואפת להשיג הגמוניה אזורית. הפלתו של משטר אסד נתפסת בעיניהן כמכה אסטרטגית מהמעלה הראשונה לשאיפות ההתפשטות של האייתוללות בטהראן. לכן בחודשים האחרונים הן מספקות לארגוני האופוזיציה נשק וציוד מתקדמים, סיוע כספי ניכר, הדרכה ואימונים, תוך הפעלת לחצים כבדים על הארגונים לאחד שורות ולתאם את המאבק במשטר אסד, בחזבאללה ובפטרוניהם באיראן. עבור המלך סלמאן, מלכה החדש אך הלא-צעיר של ערב הסעודית, הפלתו של אסד בסוריה והבסת המורדים החותים בתימן נועדו להשיג אותה מטרה – למנוע את השתלטות איראן על המזרח התיכון.

ואמנם, כל זה מביא אותנו לגורם האחרון במשוואה, שבלעדיו היה אסד נופל לתהום הנשייה כבר מזמן – המשטר האסלאמי באיראן. עבור האיראנים, סוריה היא חוליה מרכזית קריטית בציר השיעי המהפכני המשתרע מטהראן ועד חופי המזרח התיכון. נפילת המעוז הסורי לא רק ששוללת מציר זה את הרציפות הטריטוריאלית, אלא שהיא מותירה את החזבאללה מבודד ומוקף בטבעת עוינת, מה שעלול להוביל לנפילת המעוז הלבנוני.

בחודשים האחרונים העמיקה איראן את חדירתה לסוריה. רבים טוענים שגנרלים איראנים, ולא משטר אסד, הם המנהלים את המלחמה באופוזיציה ובמורדים בסוריה. ברוח זו הם רואים את הגעתו באחרונה של גנרל סולימאני, מפקד "כוח קודס" של משמרות המהפכה, ללטקיה. איראן נכנסת לקרב בלימה שנועד למנוע בכל מחיר את נפילת המאחזים הטריטוריאליים האחרונים של המשטר הסורי – אגן דמשק וחבל העלאווים. לצורך זה היא מזרימה כוחות צבא ו"מתנדבים" מכל חלקי המזרח התיכון כדי להילחם בכוחות האופוזיציה ולמנוע את קריסת החוליה הסורית בציר האיראני-שיעי במזרח התיכון.

ככל הנראה, גורלה של המלחמה בסוריה יהיה תלוי במידת המוכנות של האייתוללות בטהראן ללכת עד הסוף, כלומר להכניס כוחות צבא מסיביים למערכות מכריעות נגד קבוצות המורדים השונות באזורים שונים במקביל. סביר להניח שברגע זה האיראנים מעניקים חשיבות אסטרטגית גדולה יותר לחתימת הסכם הגרעין עם המעצמות, ולכן יימנעו מכל מהלך צבאי שעלול לסכן את ההגעה להסכם בסוף חודש זה. עם זאת, חתימה על ההסכם עשויה לשחרר את ידיהם הכבולות ולהביאם למהלכים צבאיים אגרסיביים יותר בסוריה, אלא אם כן ייתקלו בעמדה אמריקנית ברורה ונחרצת נגד מהלכים כאלו. האם מסוגל ממשל אובמה לגלות התנגדות כה נחרצת?

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

14 תגובות

  1. שלום, מה שלמדתי ממך שיש כעת 2 אפשרויות רעות ביותר. או שהאופוזיציה תנצח את אסד. אז ישבו בגבול שלנו ארגונים איסלמיסטים קיצוניים שאין להם בעיה לשפוך הרבה מדמם ובלבד שיקיזו גם מדמנו. או לחילופין האפשרות שאסד ינצח באמצעות כוחות אירניים, שישבו על גבולנו ולאחר קרבות עקובים מדם מול המורדים בסוריה, שיעלה לאירנים בקורבנות רבים, כבר יאבדו את הרגישות לקורבנות שלהם וינסו למקסם גם מולנו את ההפסד. לא ברור לי מה יותר גרוע. עוד יותר לא ברור לי מה לעשות. להכין המקלטים?

    1. נכון ששתי האפשרויות רעות; אך לי אין ספק מה האפשרות הגרועה יותר. נצחון של אסד ופטרוניו האיראניים נראה בעיני הרבה יותר מסוכן לישראל: הוא יציב את איראן למול ישראל בשתי חזיתות כאחד – לבנון וסוריה. נצחון כוחות האופוזיציה, מאידך, יציב מול ישראל לא חזית מלוכדת אלא כוחות רבים מפולגים הנלחמים זה בזה, שלא לדבר על סילוק ההשפעה האיראנית מסוריה והחלשת החיזבאללה בלבנון.
      בהחלט לא צריך להכין מקלטים; אסור להתעלם מכך שדברים המתרחשים באזורנו הם טובים לישראל ולא צריך תמיד להיבהל. סגן הרמטכ"ל אמר לאחרונה כי מצבה האסטרטגי והבטחוני של ישראל השתפר עשרות מונים בגלל מלחמת האזרחים בסוריה. סוריה היתה עד 2011 האיום הצבאי הגדול ביותר על ישראל, והיום סוריה אינה קיימת כיישות ריבונית אחת והצבא הסורי מצוי בשלבי התפוררות מתקדמים. אם מוסיפים לכך את התפוררות עיראק ולוב ואת היות המשטר המצרי בן-ברית לישראל במישורים רבים, אפשר להבין מדוע קהית הבטחון והמודיעין מעריכה שמצבה האסטרטגי הנוכחי של ישראל הוא הטוב ביותר מזה עשרות שנים.

  2. יש לי הרגשה שמשהו מתבשל בסוריה ולא מספרים לנו ……

  3. רק לפני כמה ימים כולם צעקו שהולך להיום טבח בדרוזים
    רק לפני כמה ימים בפעם המאה אמרו שאסד נופל
    אומרים ואומרים ובינתיים אין חדש
    רוצחים, יורים, אוכלים, שותים, עולם כמנהגו נוהג

  4. השנים עוברות והוא ממשיך לעמוד בראש המדינה. הולך לתפילות במסגדים. נושא נאומים. מפעיל את צבאו. עד מתי? אם הוא איבד חלקים גדולים מהמדינה. ואין לו שליטה על חלק מהנפט. ואין יותר מידי תיירים בסוריה. איך הוא לא נופל?

    1. צריך להבין שיש משטרים ו/או שליטים שנופלים בתוך ימים ספורים (כמו מובארכ במצרים), כאלה הנופלים בתוך מספר חודשים (כמו קד'אפי בלוב), וכאלה הנופלים בתהליך שנמשך מספר שנים (כמו אסד בסוריה). קיימות שתי סיבות מרכזיות להתארכות שלטונו של אסד. האחת – העדר אחדות ולכידות בתוך שורות האופוזיציה, שהיא מפוצלת ומפולגת יותר מתמיד. והשניה – תמיכתם האיתנה של כוחות שבלעדיהם הוא היה נופל מזמן: החיזבאללה הנלחם למענו בזירה המקומית; איראן המספקת תמיכה בזירה האזורית; ורוסיה וסין המעניקות גיבוי בזירה הבינלאומית.

  5. אם לא היה לו סיכוי הרוסים ואפילו הסינים לא היו נרתמים לסייע לו ואפילו כעת יותר, אולי הם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים

    1. זה לא שיש לו סיכוי ולכן הרוסים מסייעים לו; אלא הרוסים והאיראנים מסייעים לו ולכן יש לו סיכוי. אין כאן שאלה של "הם יודעים משהו שאנו לא יודעים". הבעייה איננה במידע. גם הרוסים וגם האיראנים לא מאמינים שיש סיכוי שאסד (ששולט כרגע על מקסימום 25% משטחה של סוריה) יצליח להחזיר לעצמו את השליטה בשלושת רבעי סוריה שאבדו לו. מטרתם היא לקיים את שלטונו על הרבע הקיים וזאת כדי לשמור על אינטרסים גלובליים ואזוריםי שלהם, למשל: רוסיה רואה צורך אסטרטגי בנמל טרטוס ואיראן חייבת לשמר טריטוריה בת-חסות המאפשרת קווים פתוחים לחיזבאללה בלבנון.

    1. ואז הרוסים והאמריקאים יגיעו להסכם שיסדיר הכל ויאפשר לו לשרוד.

  6. משמעותה הישרדות של אסאד או קריסת שלטונו? ממש לא ברור כל מה שקרה פתאום.

    1. אתה לא היחיד ש"ההסתלקות הפתאומית של הרוסים" לא ברורה לו. גם ארה"ב וגם הרמטכ"ל הביעו הפתעה ואי-ודאות לנוכח המהלך הרוסי. לשאלתך: פוטין סבור שאחרי שבעה חודשים של מעורבות צבאית והפצצות מהאוויר, המהלך הרוסי מיצה את עצמו. כלומר: הסכנה המיידית לקיום משטר אסד (המתוארת במאמרי שפורסם לפני תשעה חודשים) חלפה; המורדים ספגו מכות כבדות ולכן הסכימו להפסקת אש ולשיחות ג'נבה, תוך ויתור על התנאי של הסתלקות אסד; ושהנשיא הסורי מגיע למו"מ בג'נבה מתוך עמדת כוח וביטחון עצמי. במבט לאחור, הכניסה הצבאית הרוסית לסוריה נראית כשימוש באופציה צבאית על מנת להיכנס לתהליך דיפלומטי מעמדת כוח.

  7. הסיטואציה הבינלאומית כנראה תביא לכך שאסד ישרוד. הרבה מומחים בארץ כולל מי שהובילו בזמנו את מערכת הבטחון ידעו לנבא זה מזמן רב שמשטר טסד יפול.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן