הניצוץ

מחויב פתרון יסודי לעימות עם הפלסטינים
שלמה גזית
אלוף בדימוס שלמה גזית

לפני חג הפסח, משפרץ אל אמצעי התקשורת סיפור היעלמותו המסתורית של ניב אסרף, נחרדתי. על פי הדיווח הראשוני דומה היה כי הצעיר נחטף, וכי אנו עומדים בפני מהדורה חדשה ונוספת של מה שחווינו לפני כעשרה חודשים, כשנחטפו ונרצחו שלושת הנערים – גלעד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח. אז החלה הסלמה שהובילה למבצע "צוק איתן", ובעיני רוחי ראיתי את ישראל מתדרדרת שוב לעימות צבאי עם הפלסטינים.

העילות לעימותים אלה מקריות וחסרות משמעות. האינתיפאדה הראשונה פרצה בתגובה לתאונת דרכים קשה ברצועת עזה. התאונה לא הייתה יוצאת דופן ולא הייתה חמורה במיוחד. היא רק הייתה הניצוץ שהצית התלקחות בשטח רווי דלק, בקרב האוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה, שנמצאת כבר עשרים שנים תחת כיבוש ישראלי.

האינתיפאדה השנייה פרצה שלוש-עשרה שנים לאחר מכן, אחרי הסכמי אוסלו ואחרי ניסיונות להידבר ולהגיע להסכם. כישלון ההידברות הוליד אווירה שרק חיכתה לניצוץ חדש. הפעם היה זה ביקורו הפרובוקטיבי של אריאל שרון בהר הבית, והעימות רב-הנפגעים בין מפגינים מתלהמים לכוחות המשטרה ביום שלמחרת.

מבצע "חומת מגן" והקמת גדר ההפרדה ביהודה ושומרון החזירו את הרגיעה היחסית לשטח. לא פחות חשובים היו המדיניות של ראש אש"ף אבו מאזן, שירש את יאסר ערפאת, ושיתוף הפעולה ההדוק עם כוחות הביטחון הפלסטיניים.

עובדות היסוד לא השתנו. אין משמעות להסכמי אוסלו, לכינונם של אזורים A, B ו-C  ביהודה ושומרון ואף להתנתקות משטח רצועת עזה לפני כעשר שנים. השטחים הפלסטיניים מצויים עדיין תחת כיבוש צבאי, וכל התנחלות שמוקמת, כל שטח שנתפס וכל עימות עם מתנחלים או עם כוחות הביטחון כמו באים להזכיר זאת.

שמעתי כמה פעמים את השר סילבן שלום מלין על הרשות הפלסטינית כמי שמפֵרה את הסכמי אוסלו. לדבריו אוסר ההסכם על הצדדים ליזום צעדים חד-צדדיים. והנה, לטענתו, הפנייה למועצת הביטחון, הבקשה להכיר במדינה הפלסטינית והבקשה להתקבל לבית הדין הבין-לאומי בהאג ולהגיש שם תביעות נגד ישראל – כל אלה הם הפרה בוטה של ההסכם.

תמהני על טענה זו. האומנם בהיעדר התקדמות בתהליך, בהיעדר כינונן של אוטונומיה ושל מדינה פלסטינית (מה שהיינו צריכים לראות כבר בסוף המאה שעברה), יישארו עקרונות ההסכם שקיבלו הצדדים לפני למעלה מעשרים שנה תקפים עד אין קץ? וכמו כן, כלום אין ההתנחלויות שהוקמו, ושאנו ממשיכים להקים ולהרחיב, בחזקת הפרה בוטה וחד-צדדית של הסכמי אוסלו?

למזלנו כולנו לא הולידה פרשת ניב אסרף התלקחות. קשה להבין את הטמטום ואת חוסר האחריות של אסרף ושל ידידו, שעשו מה שעשו תוך התעלמות מן ההשלכות האפשריות של מעשיהם.

חוששני כי את הלקח לא ניתן ליישם. בשטח הרווי אדי דלק, באווירה של שנאה וחוסר תוחלת, לעולם לא נוכל למנוע את הניצוץ הבא. וכך, ללא פתרון יסודי לעימות, נתדרדר מהתלקחות להתלקחות, ובטענות על כך נוכל לבוא רק אל עצמנו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

  1. ברור גם שמנהיגי ישראל לא חושבים כמוך
    השאלה מה יהיה?
    לאן כל זה מוביל אותנו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גדעון

פרס ישראל לאן?

בעקבות המחלוקת בעניין הענקת פרס ישראל

צילום של אבי רוזנטל

לא הקלף מלוכלך

על הסרט "קלף מלוכלך" ועל רמאויות בברידג'