נובחים על העץ הלא נכון

הגרעין האיראני איננו הבעיה האמתית
מתקן מים כבדים באיראן צילום: Nanking2012 en.wikipedia.org

האמרה האנגלית "Barking up the wrong tree" מתייחסת לזה שטועה וממקד דגש ומאמץ ביעד הלא נכון, ממש כאותו כלב המחפש את טרפו מתחת לעץ הלא-נכון.

ה"טרף" במקרה שלנו הוא איראן. זוג ה"כלבים" – ישראל והממשל בוושינגטון – מרותקים לעץ הלא-חשוב. שתיהן ממוקדות במאמץ למנוע את תכנית הגרעין האיראנית, לדחות אותה ולפקח עליה, ואילו הטרף האיראני האמתי ממוקם זה זמן על עץ אחר.

העץ האחר הוא ידה של טהראן הנהנית מחופש לערער, בזה אחר זה, את המשטרים ואת המסגרות המדיניות הקיימים באזור. זו הבעיה העיקרית שראוי היה להתמקד בה – חתירתה ופעולתה להקמתו ולביסוסו של מרחב שיעי חדש וקיצוני. מרחב המאיים כבר היום על האזור ועל העולם.

מי שעוקב אחר הנעשה נוכח לדעת כי טהראן איננה זקוקה לנשק הגרעיני על מנת לתמוך בצעדיה המהפכניים ולגבות אותם. אני נזהר מלקבוע כי פיתוח הנשק הגרעיני איננו אלא תרגיל איראני מתוכנן, תרגיל שנועד למשוך את הכלבים לנבוח מתחת לעץ הלא נכון. מכל מקום – זו התוצאה.

אל מול המדינות והמשטרים הקורסים ומתמוטטים באזורנו, מדינות ומשטרים שעליהם משתלטת ה"מהפכה" השיעית-איראנית, עומדות וושינגטון וירושלים וממשיכות לעסוק במניעת תכנית הגרעין, ולאחרונה, במקום להתלכד ולהתמודד עם האיום העיקרי, שני הכלבים אף החלו נובחים זה על זה.

לפני כשלושה שבועות הופיע ראש ממשלת ישראל בנאומו הדרמטי בקונגרס הוושינגטוני. שתי תגובות באו מיד – נשיא ארצות הברית פעל ופועל בתוך ארה"ב לגיבושה של חזית פוליטית נגדית, חזית שתמנע את תמיכתם של דעת הקהל היהודית ושל סנטורים דמוקרטים בראש ממשלת ישראל; ואילו טהראן הסתפקה בלעג לראש הממשלה וראתה עצמה חופשית להמשיך בפעילותה החתרנית.

לפני כעשרה ימים נקראנו להצביע בקלפיות. מסע הבחירות כמעט לא עסק בשאלות המדיניות-ביטחוניות. לא שמענו את קולה של האופוזיציה – כמעט ללא יוצא מן הכלל התייצבה זו והצהירה על הזדהותה עם מדיניות הביטחון של הממשלה. המסר ששמענו התייחס רק לאיום קיומי אחד – ומכאן תמיכה בממשלה המבקשת למנוע את הגרעין האיראני, גרעין שנועד להשמיד את ישראל.

אינני שש לראות איראן גרעינית, ובכל זאת, מסופקני אם יש בידי מישהו למנוע מטהראן את מימוש הפרויקט המסוכן. גם פעולה צבאית, אפילו תעלה יפה, תגרום לכל היותר לדחייה זמנית בקידום התוכנית.

נוסף לכך, העיסוק בעץ הגרעין האיראני מביא את ישראל להתעלמות מן התהליך המסוכן של נידויה הבין-לאומי. ואשר להתמודדות בתהליך זה, האמנם זו רק שאלה של הסברה טובה יותר?

על ישראל למצוא תשובה, ומהר, אשר תאפשר לנו לשרוד אפילו יקרסו המשטרים סביבנו. מה התשובה שאנו מציעים לאיום זה? ולבסוף, מה מסכן את ישראל יותר – תכנית הנשק הגרעיני של איראן או אובדן הידידות, השותפות והתמיכה האמריקנית?

התמקדנו ועודנו ממוקדים מתחת לעץ הלא נכון. עדיין אין זה מאוחר לפנות לעץ הנכון ולבקש שם מענה.

ובהזדמנות זו – חג שמח!

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. האם הנהיגים שלנו לא מבינים זאת או שהם רק עושים עצמם כלא מבינים?

  2. אני מניח הרוב הגדול איננו מבין זאת, הם אינם עוסקים בנושא, ועונים אמן אחר החלטות המנהיגות.
    דוגמא יפה – ההחלטה להקפיא העברת כספי המסים לרשות הפלסטינים, ושחרור מיידי לאחר הבחירות
    אין לי ספק שהרוב המכריע לא הבין המצב ולא ההשלכות

  3. אולי הוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים
    העם הרי סומך עליו ובוחר בו פעם אחרי פעם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גדעון

פרס ישראל לאן?

בעקבות המחלוקת בעניין הענקת פרס ישראל

צילום של אבי רוזנטל

לא הקלף מלוכלך

על הסרט "קלף מלוכלך" ועל רמאויות בברידג'