מדיקטטורה פלורליסטית לדיקטטורה פונדמנטליסטית

בפרק הקודם בסדרה הזכרתי את הקשרים שטיפחה מדינת ישראל עם איראן תחת שלטונו של השאח. דנתי בתהליכי המודרניזציה שהוביל השאח ובהתנגדות העזה של המנהיגות הדתית השיעית, ובראשה רוחאללה חומייני, לתהליכים אלה. השאח אומנם הגלה את חומייני מאיראן, אך זה האחרון חיכה בסבלנות רבה ליום שישוב לאיראן.

בפרק זה אדון בהיחלשות וקריסת משטר השאח ובשיבתו של חומייני מהגלות למולדתו. ההזדמנות המיוחלת עבור חומייני החלה להיווצר בהדרגה החל משנת 1975. בשנה זו אובחן השאח כחולה בסרטן, בריאותו הלכה והדרדרה והוא איבד את יכולתו להמשיך ולשלוט ביד ברזל.

גילוי נאות: בשנת 1975 ביקרתי באיראן במסגרת עבודתי. השמועות על אודות מצבו של השאח התגלגלו בסתר בין מאות הישראלים ששהו ועבדו באיראן באותה עת. כיוון שישראלים היו מעורבים גם בעבודת המשטרה החשאית האיראנית, המידע על היחלשות המשטר זלג גם לקהילה הישראלית. ההערכה הרווחת הייתה שדווקא המפלגה הקומוניסטית האיראנית, ה"טודה", תתפוס את השלטון. תרמה לכך גם העובדה שלברית המועצות היה גבול יבשתי וימי ישיר עם איראן משני צידי הים הכספי, וכך הסובייטים יכלו להתחבר קרקעית עם איראן, להעביר כוחות לפי הצורך ולהפוך את איראן לגרורה סובייטית, בדומה למדינות מזרח אירופה.

בשנת 1978 התערער משטר השאח לחלוטין. בארצות הברית, אשר תמכה מסורתית בשאח, נבחר לנשיאות ג'ימי קרטר. הנשיא קרטר הסתייג מהמשטר הדיקטטורי של השאח ולא הסכים לתמוך בשלטונו כפי שהתבקש.

ללא תמיכה אמריקאית, קרס משטר השאח במהירות. השאח ובני משפחתו נמלטו מאיראן כדי להציל את חייהם. בתוך הכאוס השלטוני שנוצר, מונה הפוליטיקאי שהאפור בחטיאר לראש הממשלה. הוא אפשר לאייתוללה חומייני לשוב מגלותו – צעד שזכה לאהדה רבה בקרב העם האיראני.

בשנת 1979 ביצע האייתוללה חומייני, מלווה ב"מטה" של יועצים דתיים ואזרחיים, שיבה מרשימה ביותר למולדתו. הוא הפעיל את השפעתו על מנגנוני הדת השיעיים, והם הוציאו לרחובות המוני אדם. בעזרתם השתלטו כוהני הדת השיעים על השלטון וכוננו את "הרפובליקה האסלאמית" בראשותו של חומייני.

חומייני שלט באיראן ביד קשה עד ליום מותו בשנת 1989. תחת הנהגתו נרצחו באכזריות רבה המוני אנשי מנגנון השלטון של השאח וכל מי שהתנגדו לדיקטטורה השיעית. כך הפכה איראן מדיקטטורה אזרחית פלורליסטית לדיקטטורה דתית פונדמנטליסטית, שהצטיינה בהדרת נשים ובהכנסת תכנים קלריקאליים לבתי הספר ולאוניברסיטאות. הצבא טוהר מאלמנטים שהיו מזוהים עם השאח, ורבים מהקצינים ופקידי הממשל הבכירים נרצחו כדי לפלס דרך למשטר אפל, חולני ומדכא.

כתוצאה מהתהליכים האלה עזבו את איראן כשלושה עד ארבעה מיליון אזרחים – בעיקר שכבת המשכילים, האקדמאים, בעלי העסקים, הסלתה והשמנה של החברה הגבוהה – ועברו להתגורר במערב, בעיקר בארצות הברית. להגירה הנרחבת הזו הייתה השפעה הרסנית על הכלכלה, החברה, והתרבות האיראנית.

המשטר הקים צבאות פרטיים שנאמנים לו ישירות: משמרות המהפכה, הבאסיג' ועוד. מתוך ניתוח הסביבה הפוליטית במזרח התיכון, זיהתה המנהיגות החדשה בטהראן שבעולם הערבי-סוני רווחת השאיפה לחסל את מדינת ישראל ולהקים במקומה מדינה פלסטינית. על כן הם הציבו לעצמם כמטרה עליונה להוביל את המאבק בישראל באמצעות שלוחים נוספים במזרח התיכון שיהיו סמוכים על שולחנם.

לישראל הם קראו "השטן הקטן" ולארצות הברית "השטן הגדול". במשך כארבעים שנים השקיעה איראן מאות מיליארדי דולרים בחימוש ובמימון ארגוני טרור של אסלאם רדיקלי בזירה הבינלאומית: חיזבאללה בלבנון, המשטר הסורי, חמאס ברצועת עזה והחות'ים בתימן. רוב המערך הלוחם הזה התחפר במנהרות תת-קרקעיות, מתוך הכרה בעליונותו הצבאית של צה"ל ובמטרה להתגונן מפני תקיפות ישראליות.

בפרק הבא אמשיך לתאר את התהליכים שהתחוללו – וממשיכים להתחולל – באיראן.