על חבל דק מעל תהום בוערת

האם ירדן יכולה לשרוד ללא ישראל?
תמונה של סטיב
סטיב בלחסן

הגבול הארוך והשקט ביותר שידעה מדינת ישראל בעשורים האחרונים מתחיל לבעבע.

עבור המתבונן המערבי הממוצע הממלכה ההאשמית נתפסת כ"מדינת חיץ" יציבה, אי של שפיות בלב מזרח תיכון כאוטי. אולם ניתוח גיאופוליטי מעמיק של המהלכים האחרונים מצד המלך עבדאללה השני חושף דפוס מדאיג של משחק כפול מתוחכם, שנועד לרצות רחוב ירדני מוקצן תוך הישענות כמעט מוחלטת על השכנה ממערב, שאותה הוא תוקף מעל לכל במה בין-לאומית.

הממלכה הירדנית לכודה כיום בצבת אסטרטגית. מצד אחד, הרחוב הירדני – המורכב מרוב פלסטיני דומיננטי ומתנועת "האחים המוסלמים", שצוברת תאוצה – דורש ניתוק מוחלט של הקשרים עם ישראל. מצד שני, קיומה הפיזי של הממלכה תלוי בברית השקטה עם ירושלים.

הרטוריקה האחרונה של המלך, כולל פגישותיו עם חברי פרלמנט בריטים, שבהן כינה את צעדי ישראל "בלתי חוקיים", אינה רק דיפלומטיה – זוהי אקרובטיקה פוליטית נואשת. המלך מנסה לקנות לגיטימציה פנימית באמצעות אימוץ קו לעומתי, אך זהו הימור מסוכן, וככל שהוא מלבה את הסנטימנט האנטי-ישראלי כדי להוריד את גובה הלהבות בבית, הוא מייצר קרקע פורייה להעמקת חדירת "ציר ההתנגדות" אל תוך גבולותיו.

האיום הממשי על החזית המזרחית אינו מתמצה בחיכוך הדיפלומטי, אלא מתגלה ב"סהר השיעי" המתדפק על דלתות הממלכה. איראן, באמצעות שלוחותיה בעיראק ובסוריה, מזהה את ירדן כחוליה החלשה בארכיטקטורת ההגנה האזורית. אנו עדים למאמץ שיטתי לערעור היציבות הירדנית דרך שני צירים מרכזיים:

  • מסדרון הקפטגון והנשק: מבצעי הברחה מאסיביים של סמים ואמצעי לחימה מתקדמים מסוריה, שנועדו לחמש תאי טרור בתוך ירדן ולהזליג אותם הלאה, לתוך שטחי יהודה ושומרון.
  • חתרנות תחת הריבונות: המיליציות הפרו-איראניות ממתינות לרגע של חולשה שלטונית כדי להפוך את ירדן ל"לבנון שנייה", בסיס קדמי לאיום ישיר על מרכז מדינת ישראל.

האמת המרה, הנלחשת במסדרונות השלטון בעמאן אך לעולם אינה נאמרת בקול, היא שירדן אינה יכולה לשמור על יציבות ללא ישראל. מדינת ישראל היא ספקית החמצן האסטרטגי העיקרית של הממלכה:

  • מים ואנרגיה: ללא הגז והמים המותפלים מישראל, הכלכלה הירדנית תקרוס תוך שבועות. הקריסה תוביל ל"מהפכת לחם", וזו צפויה להפיל את כס המלוכה.
  • מודיעין וביטחון: שיתוף הפעולה המודיעיני בין צה"ל ושב"כ לבין ה"מוח'אבארת" הירדני הוא הסיבה העיקרית לכך שהאחים המוסלמים או גורמי דאע"ש טרם הצליחו לבצע הפיכה שלטונית.

ללא המטרייה הביטחונית הישראלית ירדן תהפוך מ"מדינת חיץ" ל"ואקום". כזה שיתמלא מידית על ידי חמאס, הג'יהאד האסלאמי ומשמרות המהפכה.

המסקנה: דרושה קריאת השכמה למערב. הקהילה הבין-לאומית חייבת להפסיק להתייחס ליציבות ירדן כאל נתון מובן מאליו. המשחק הכפול של המלך עבדאללה הגיע לקצה גבול היכולת שלו. ישראל עצמה אמנם צריכה לנהוג בסבלנות אסטרטגית כדי לשמר את הסכם השלום, אך במקביל עליה להיערך לתרחיש שבו החזית המזרחית הופכת מחזית של שלום קר לחזית לחימה פעילה.

עבור המערב המסר ברור: תמיכה בירדן מחייבת יותר מאשר סיוע כלכלי; היא מחייבת דרישה חד-משמעית מהממלכה להפסיק את הרטוריקה המתלהמת, המשרתת אך ורק את טהראן. במזרח התיכון אי אפשר לרקוד בשתי חתונות כאשר אחד האורחים מתכנן לשרוף את האולם.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

12 תגובות

  1. כמה שאתה צודק. הבעיה אכן סבוכה, מצד אחד ללא המטריה הביטחונית של ישראל וארהב- בלי תעודת הביטוח הזאת- סביר שהמלך הירדני היה כבר נופל מזמן. וכאשר 70% מהאוכלוסיה הם פלסטינים השואפים להדיח את משפחת המלוכה-הקונפליקט ברור לעיני כול. במצב הנוכחי קשה לראות היום מדינות מערביות אירופאיות שבאופן מסורתי תמכו בממלכה כמו צרפת ובריטניה שאכן ירתמו לתמיכה החיונית, במיוחד לאחר התמיכה הגורפת שלהם בעניין הפלסטיני על חשבון החרמת ישראל וכפי התנהלותם הרפה והתנגדות נמרצת למהלכי טראמפ מול אירן – החשש הוא שיתירו את ארה"ב וישראל- במקרה הטוב- להתמודד לבד מול הבעיה האקוטית. הפלת בית המלוכה שתחשוף בין היתר את גבולה עם עירק השיעית- מהווה איום משמעותי על ביטחון ישראל.
    תודה לך

    1. גדעון, תודה על הניתוח המדויק.
      ​המלכוד הירדני שתיארת הוא אכן אסטרטגי, שברירות פנימית אל מול תלות ביטחונית בציר הישראלי-אמריקאי. היחלשות התמיכה האירופית בממלכה, לצד התעצמות האיום השיעי בגבול עירק, הופכת את יציבות בית המלוכה לנכס קריטי לביטחון הלאומי של ישראל. ללא "תעודת הביטוח" הזו, אנו עלולים למצוא את עצמנו מול חזית מזרחית פעילה ומאתגרת בהרבה.

  2. ירדן בראיה קדימה היא בעיה גדולה בעתיד, אלא אם תפתר הבעיה מול הפלסטינים

  3. נקודה חשובה. הקשר בין הסוגיה הפלסטינית ליציבות ירדן הוא בלתי ניתן להפרדה, אך חשוב לזכור שירדן מתמודדת כיום עם "צבת" אסטרטגית: לחץ דמוגרפי פנימי מחד, ואיום גובר מצד הציר השיעי בגבולותיה המזרחיים מאידך. פתרון מול הפלסטינים הוא נדבך מרכזי, אך שימור הממלכה כחיץ ביטחוני מול עירק וסוריה הוא אינטרס ישראלי ומערבי דחוף, ללא קשר להתקדמות בתהליכים מדיניים אחרים

  4. עם השלטון המקומי הנוכחי אנחנו מסתדרים טוב ובשקט. מה יהיה בעוד כמה שנים, אף אחד לא יודע, וצריך בהקדם להיערך לאופציה של שינו היחסים באופןן קיצוני, כדי שלא נופתע כמו תמיד

  5. לסטיב ולמגיבים האחרים
    אל תשכחו שמדינת ירדן נשענת על כתפי ישראל כבר משנת 1970 (ספטמבר השחור). חוסיין ידע זאת היטב ולכן בא להזהיר את גולדה לפני מלחמת יום כיפור.
    בגדול – ירדן היא פלסטין. ישראל צריכה להבין זאת ולפעול בהתאם. לעודד פלסטינים לעבור לירדן. לקבוע את גבולה המזרחי של ישראל על נהר הירדן לנצח ולבצר אותו כפי שאנו יודעים. מתישהו בעתיד בית המלוכה ההאשמי יתחסל והמלך (או בנו שיירש אותו) יעבור לחיות עם משפחתו באנגליה.
    זו המשמעות של 2 מדינות לשני עמים. מדינת ירדן תהיה פלסטין וכל השטח מהנהר לים יהיה ישראל.
    מכיוון שהפלסטינים תושבי איו"ש כבר קיבלו אזרחות ירדנית זה יתמוך בסידור זה.

  6. דגני- בעקרון זה רעיון שיכול להטיב עם מדינת ישראל, שמעון פרס פעל בכיוון זה במסגרת מה שמכונה "שיחות לונדון" אך ראש הממשלה אז יצחק שמיר- פסל אותו, כי פרס פעל מאחורי גבו. המלך הירדני זעם ובו במקום הכריז על הגדה המערבית כפלסטין ומשך את ידו מכול התערבות בנושא אף שהמשיך לשאת בתואר מגן המקומות הקדושים.כך שאיננו יודעים היום האם היתה לכך היתכנות מעשית אז- ולא בטוח שגם בעתיד. כי כול מושג הפליטיות הפלסטינית- נועד להנציח את האידאולוגיה שכול חבל ארץ שהיה אי פעם בשליטה מוסלמית, וגם אם נעזב מכול סיבה שהיא -יש לפעול להשיבו לחיק האיסלם גם אם ירחק היום- ולכן הפליטות הפלסטינית היא היחידה בעולם שלא מצאה פתרון חליפי אחר מלבד מלחמת חורמה בישראל, ושיבתם לארץ הם וצאציהם מאז ועד היום, ועוד בחסות האו"ם (אונר"א). לכן אני מתקשה לראות שהרעיון הזה ישים.

    1. לידידי גדעון שניר
      בגדול אתה צודק. אונר"א והפליטות הפלסטינית מוחזקים בחיים כדי לקיים לחץ קבוע על ישראל. מזמן כבר אין פליטים פלסטינים. לגבי ההסכם שפרס בישל עם חוסיין בבית של הלורד מישקין – מכיר את הנושא אישית. זו הייתה עוד אשליה שפרס כל כך אהב למכור. לגבי ירדן – זו מדינה פלסטינית. יש שם רוב פלסטיני עצום. אפילו רעייתו של המלך היא פלסטינית ותהיה בקרוב המלכה האם. המיעוט הבדואי מאבד את בכורתו ולא ירחק היום שהפלסטינים יתפסו שם את השלטון. זה התסריט הסביר ביותר ונקווה שהוא יתפתח בהסכמה עם ישראל. אני מקווה שתהיה לנו ממשלה חכמה שתלך עם הרעיון הזה ולא סטרוק-בן גביר- סמוטריץ' וסון הרמלך. אללה יוסטור.

  7. כל תחזית של מומחים לגבי המזרח התיכון, או שתאמת או שלא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

מישיגן פינת רהט

המהפך בקונגרס, ההצבעה ברהט והשפעתם על עתיד ישראל

דילוג לתוכן