לנוכח התהפוכות הקשות והסבל האנושי הבלתי נתפס בסוריה, ישראל נדרשת לאמץ גישה שונה מזו שהתרגלנו אליה. הנטייה הטבעית, במיוחד במזרח התיכון, היא להפעיל כוח כדי לפתור כל עימות בין מדינות. אולם לא פעם דווקא הפעלת הכוח סיבכה אותנו עוד יותר – והעצימה את הבעיה שניסינו לפתור.
דווקא גישה הומניטרית עשויה לשרת הן ערכים מוסריים והן אינטרסים אסטרטגיים של מדינת ישראל. בימים אלה גוברים הדיווחים על טבח אכזרי באוכלוסייה הדרוזית בדרום סוריה, לא הרחק מהגבול עם ישראל. נשים, ילדים וזקנים הם הקורבנות הראשונים של הכאוס המתפשט, ולנו – כמדינה יהודית, עם לקח היסטורי כבד – יש מחויבות מוסרית לפעול. לא רק מתוך קשר משפחתי לרבים מאזרחי ישראל הדרוזים, אלא משום שזו דרכה של מדינה אחראית.
הצעד הראשון שעל ישראל לבצע הוא הקמת מתחם הומניטרי ברמת הגולן, סמוך לגבול אך בתוך תחומי הריבונות הישראלית. המתחם לא נועד להתערבות צבאית, אלא לשם מתן מקלט לנשים וילדים דרוזים הנמלטים מהאלימות. מקום בטוח ומאובטח שבו יוכלו לשהות עד יעבור זעם.
במקביל, ולא במקום, על ישראל להקים בית חולים שדה בתחומה, שישמש לטיפול בפצועים אשר יצליחו להגיע אל הגבול. כדי לאפשר זאת יש להקים לאלתר מסדרון הומניטרי – באחריות ובחיפוי של חיל האוויר בלבד, ללא שימוש בכוחות קרקעיים – שיבטיח את שלומם של הפונים לטיפול, חרף נוכחות כוחות עוינים באזור.
כל המאמצים להקמת עיר הומניטרית בעזה – מהלך שגורמים רבים מזהירים כי עלול להיחשב כפשע מלחמה – מוטב שיופנו לסיוע לדרוזים הנטבחים בסוריה. בכך ישראל תוכל להביא לידי ביטוי את הערכים שעליהם נבנתה ולחזק את מעמדה הבין-לאומי כמדינה שמובילה פתרונות מוסריים – גם בסביבה אלימה.
וכדבריו של מורי ורבי, שמעון פרס: "לא כל בעיה היא מסמר – גם אם אתה מחזיק פטיש ביד."






10 תגובות
נידמה לי כי לא כל פרטי המציאות בסוריה ידועים אצלנו לציבור הרחב
יורם דורי היקר
כל הכבוד והיקר על פעילותך ליד שמעון פרס ובמפלגת העבודה בכלל. אבל כיום מפלגת העבודה כמעט "נעלמה" מהזירה הפוליטית בישראל וכנראה שאחת הסיבות המרכזיות לכך היא "תהליך אוסלו" שניזום, בחוסר אחריות ומחשבה דפיטיסטית, ע"י חברנו יוסי ביילין ואומץ ע"י שמעון פרס. על כן השורה האחרונה במאמרך שלעיל גרמה לי לכתוב תגובה זו. ראשית אמצעי הסיוע הישראלים שאתה ממליץ לבצעם (בין היתר לטובת הדרוזים) כבר מתבצעים מזה שנים רבות. לא צריך להפנות "מאמצים" מרצועת עזה לסיוע לדרוזים בסוריה. יש בישראל מספיק אמצעים ע"מ לפעול בשתי הזירות ואף בזירות נוספות. אתה מצדד בגישה הומניטרית של ישראל כלפי סוריה בשל המחויבות המוסרית (מה זה?) שלנו לפעול. ובכן, המחויבות המוסרית שלנו, בראש וראשונה, היא לחסל את גורמי הטרור למיניהם בסוריה כמו גם במקומות אחרים. אין להתפתות לחיינדאלאך שעושה אל-ג'ולאני כלפי המערב. אסור להתבלבל. תשאל את חברינו מעוספיה ודליה.
יורם- כולנו זוכרים את הסיוע הרפואי הנדיב שישראל סיפקה לסורים שנלחמו במשטר אסד. אני תוהה האם קיבלנו "נקודות זכות" שמסייעות לנו היום במשא ומתן עם השליט החדש- מלבד השכל הישר שלנו האומר ש-"כן"..
יורם, אתה צודק במאה אחוזים, לצערי ממשלת ישראל הנוכחית איבדה כל כיוון. המשפט של פרס בסיום, מדויק אני מאמץ
גישה נכונה מול המציאות המורכבת. טובה יותר מהמצב הקיים שבו הדיבורים גבוהים והמעשים כמעט כלום
עצות חשובות ונבונות
קשה לרבים אצלנו להבין שלא הכל כוחני.
הכל כוחני. גם מה שלא נראה כך. בייחוד הפרקטיקות בעולם המוסלמי.
אנושיות ערכית
צורך חיוני
כול העולם כבר יוצא נגדנו
מסכים מאוד.מקווה שנתחיל לחזור למסלול הנכון