המלך חוסיין מנפץ מיתוסים

שתי מדינות בין הים לירדן (2)
תמונה של שבתאי
שבתאי בריל

בפרק הקודם טענתי שהדיון ב"יום שאחרי" בעזה הוא הזדמנות פז לביצוע שינויים רחבים באזור. הצעתי שישראל תכריז על עזה כמדינה פלסטינית, וכן שתשכנע את ממלכת ירדן לחזור לרעיון הקונפדרציה בין הממלכה ובין הגדה המערבית.

את הפרק הזה אבקש להקדיש למאמצים שעשה המלך חוסיין לאחר מלחמת ששת הימים ועד לחתימת הסכם השלום (1994) כדי להגיע להסכמים עם הישראלים.

המלך חוסיין, כמו חייל ממושמע, ניסה שוב ושוב ליישם את מורשת סבו, המלך עבדאללה, ולהגיע להסכם עם הישראלים. וכמו אותו חייל שמתאמץ לטפס על הקיר במסלול המכשולים, הוא גילה שהקיר גבוה ממנו, חלקלק במתכוון.

אחרי פגישות אין-ספור עם ישראלים, הצעות לפתרון, טיוטות להסכמי שלום ותשובות ישראליות שנעו בין החמצת פנים להונאה, בין שיח דיפלומטי מעורפל לרעיון הפיכתה של ירדן למדינת הפלסטינים, סיכם המלך חוסיין את ניסיונו במסמך שהתפרס על פני 12 עמודים. המסמך, שהוגש לנשיא בוש האב ב-1989, הוא רב-ערך, לא רק משום שהוא מציג את העמדה הירדנית, אלא בשל שיקופו את האתוס הישראלי, שייצר נראטיבים בדיוניים שהניחו לישראלים לבטוח בצדקתם.

בספרו "המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית" מציג אבי שליים שבעה מיתוסים ישראליים שהמלך חוסיין מרסק באותו מסמך "סודי ביותר/ רגיש". אביא כמה מהם: הראשון, הענקת עליונות צבאית מכרעת לישראל תהיה עידוד לשלום; המיתוס השני נוגע לחוקיות ולמוסריות המדיניות הישראלית בשטחים; המיתוס השלישי מציג את ישראל כמי שמעוניינת לפתור את הסכסוך על פי הנוסחה "שטחים תמורת שלום". הרביעי מציג את ההנחה הישראלית, שלפיה מישהו אחר ולא אש"ף יכול לייצג את העם הפלסטיני, כחסרת שחר, ואילו המיתוס האחרון – לפחות על פי המלך חוסיין – מנתץ את ההשקפה שלפיה השתלטות על שטחים חיונית לביטחונה הצבאי של ישראל: "חטיפת שטחים אינה ערובה לביטחון, אלא מרשם למעשי איבה מתמשכים" (שליים, 2009).

מיתוסים, כידוע, מחייבים תחזוקה שוטפת, ולכך דאגה ההנהגה הישראלית לדורותיה. שליים מוכיח בספרו כיצד בכל פרק מפרקי ההחמצות הישראליות הסתכמה התגובה הישראלית להצעות הירדניות: "שלום בתנאי". והתנאי היה בלתי מתקבל על הדעת: הגדה וירושלים לישראל, כל היתר לירדן. לו הסכימה ישראל לסגת מן הגדה המערבית היה חוסיין חותם מייד על הסכם שלום ואש"ף היה מחוסל. "לפעמים אני חושב שיש לנו מזל שדווקא הישראלים הם האויבים שלנו. הם הצילו אותנו פעמים רבות", אמר יאסר ערפאת לביוגרף שלו, אלן הארט. הדברים נאמרו בעקבות תגובתה הבוטה של גולדה מאיר על הצעתו של חוסיין מ-1970. מתברר שלא רק הפלסטינים הם "אויבים נפלאים" כמחמיצי הזדמנויות.

ירדן היא שהחליטה בסופו של דבר להתנתק מן הגדה המערבית ב-1988, ולהטיל לחיקה של ישראל את הבעיה הפלסטינית כולה.

הסכם לונדון מ-1987, בין חוסיין לפרס, קרס. יצחק שמיר, שהיה ראש ממשלה, התנגד לו. פרס לא הצליח לשכנע את האמריקאים לתמוך בו, ובסופו של דבר הבין חוסיין כי "פרס אינו יכול לספק את הסחורה שהבטיח". הסחורה הייתה צריכה להיות מזכר אמריקאי שתומך בהסכם ותמיכתה של ממשלת ישראל. חוסיין לא הבין מדוע פרס לא פעל להפלת הממשלה אחרי שההסכם נדחה. שבע שנים חלפו בטרם פגש חוסיין את פרס שוב, וכאשר התקיימו הבחירות בישראל, ב-1996, לא הסתיר המלך את תמיכתו בבנימין נתניהו, אחרי שזה הבטיח לו שהוא ינהל את תהליך השלום "בקצב שיהלום את צרכיה הפוליטיים של ירדן". נראה שעד היום נתניהו ממשיך לחפש את הקצב שמתאים לירדן.

שליים כותב בספרו כי בכל שנות מלכותו הארוכות של המלך חוסיין הייתה ירדן נתונה בעין הסערה של הפוליטיקה המזרח תיכונית ולכודה כל העת בתהפוכות ובפרצי האלימות האזוריים. מטרתו העיקרית הייתה לשמור על יציבות בית המלוכה ההאשמי ולאפשר את הישרדותו, ובכך הצליח כנגד כל הסיכויים (שליים, 2009).

בפרק הבא בסדרה אעסוק בבוגדנותם של הפלסטינים ואציע לממשלת ישראל, כחלק ממדיניות "היום שאחרי", להקים מסדרון שיאפשר מעבר בין ירדן לגדה המערבית; ולהטיל על מוחמד דחלאן להקים "לגיון זרים" מוסלמי שבאמצעותו ישלוט ברצועת עזה.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

9 תגובות

  1. אתה מעלה לדיון נושא חשוב ביותר, המחייב לקרוא את הספר, בינתיים ניתן להתייחס בקצרה למידע המוצג כאן הנשען על הנחות מסוימות שראוי לבחון אותם.
    1.המלך חוסיין הצטרף למלחמת 67 בניגוד להסכם שלו עם גולדה שלא יתערב במלחמה- אךהכרזות הניצחון ברדיו קהיר כי השריון המצרי מתקדם לתל אביב- הניעו אותו להתנער מההסכם ולהצטרף למלחמה בה הפסיד את הגדה, כי הסולידריות הערבית מוסלמית פלסטינית- הייתה חזקה ממנו. (אופורטוניסט רגל פה רגל שם..)
    2. האמונה הישראלית הנאיבית שהסכמים יש לכבד כלשונם- אינה תופסת במזרח התיכון והם נוטים להפרה כלאחר יד אם אין בצידם סנקציות משמעותיות המונעות עריקה במידה וההסכם אינו מקדם אינטרס משתנה אחר.
    3. הסכמים הנערכים בין מנהיגים ללא תמיכה או בניגוד לרצון העם – הם קיצרי טווח ותוחלת חיים (ראה סאדאת המצרי ובשיר ג'ומאייל הלבנוני) כמו גם ההסתמכות על הסכם אוסלו (הוגדר עי ערפאת כהסכם חודבייה), כרוך בסיכון אסטרטגי גבוה,
    מכאן הרעיון שאם ישראל הייתה מכריזה באופן חד צדדי על מדינת עזה עצמאית, והמלך כופה על הפלסטינים את שלטונו בניגוד לשאיפותיהם הלאומיות של 70% מנתיניו, ספק רב (בהמעטה) אם היה מחזיק מעמד, במיוחד כאשר ישראל אינה שולטת על נהר ירדן.(כמו שאינה שולטת על ציר פילדלפי), נשמע כלקיחת סיכון לא מחושב ברמה גבוה ביותר לביטחון המדינה.
    המשך בבקשה להרחיב את הדיון בנושא החשוב הזה

  2. הערותיו של גדעון שניר הנן חשובות מאד. אכן יש להרחיב את הדיון בנושא זה. עם זאת מספר הערות: ממלכת ירדן כממלכה בשליטת המשפחה ההאשמית מתקיימת כיום, ולמעשה מאז ספטמבר השחור (1970), על כתפיה הרחבות של ישראל. ללא תמיכתה הביטחונית מזמן ירדן הייתה הופכת למדינה ערבית "מהפכנית" כדוגמת סוריה לוב תימן או לבנון. בכל מקרה הגבול בין ישראל וירדן חייב להיות על נהר הירדן. נקודה. על זה אין ויכוח. איו"ש בכל מקרה, כמו שהיא כיום, צריכה להיות ישות פוליטית משל עצמה הנמצאת בקונפדרציה עם ישראל ולא עם ירדן.
    ולתזכורת – מה שנקרא כיום הסכם פרס-חוסיין לא היה אלא קשקוש פוליטי מבית מדרשו של פרס. למזלנו שמיר חיסל אותו. אחרת איו"ש הייתה מתפתחת למשהו כמו עזה כיום.

  3. לא יאומן – חיל האוויר הירדני השתתף ביירוט טילים וכטב"מים שנורו מאיראן לעבר ישראל ב- 14 באפריל 2024. מה זה אומר?

  4. מעניין מאוד. עובדות שאצלנו, ובעיקר בתקופת השלטון הקיים כבר די הרבה שנים, מתעלמים מהן, ויש מי שיגיד מסתירים

  5. ממש בהזמנה למאמרך באה המעורבות הירדנית בחיסול מזלטים איראניים כדי להוכיח את שטענת

  6. שיתוף הפעולה הבטחוני עם בית המלוכה הירדני שוב הוכיח את עצמו. אנחנו רק חייבים לנהוג בצורה הוגנת כלפיהם, כדי ששיתוף הפעולה ימשך

  7. בית המלוכה הירדני לא ישאר זמן רב. ירדן תהפוך למדינה פלסטינית. לכן צריך להסתכל כל כל הבעיה אחרת.

  8. הכל חכם, אבל הפיתרון לא ישים. כל המעגלים מסביב לבעיה לא יסכימו לה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דו כיווני

לא לפחד מהפחד

היכרות עם מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי תוביל לצמיחה

דילוג לתוכן