רצח הטייס הנאמן

המחאה האיראנית והסודות שנלקחו לקבר
הדגל האיראני
commons.wikimedia.org

בעוד שבמערב לא מרבים לדבר על הנעשה ברחבי המשטר האיראני, גל המחאות הפוקד את הרפובליקה ממשיך במלוא הכוח ומסרב לדעוך גם לאחר 11 חודשים מאז רציחתה של הנערה מהסא אמיני באמצע חודש ספטמבר אשתקד.

ביום שבת האחרון של חודש יולי (29), מצא את מותו מוחמד רזא זריין ואפה, כאשר "נפל" מקומה רביעית של הבניין שבו שהה. לקוראי אתר מכובד זה זהותו של האחרון אינה מוכרת, אך לא כך הדבר ברשתות האיראניות. מוחמד רזא זריין ואפה שימש כטייס אזרחי של חברת התעופה Meraj Air Lines"", אחת החברות המשמשות זה שנים את האייתוללות בהובלת אמל"ח וטילים לסוריה. ואפה היה משובץ באופן קבוע לטיסות איראן-סוריה, טיסות אשר תמיד היו במסווה, אך אופיין ופעילות החברה לא נעלמה מהעיניים הנכונות.

הטייס, אשר ענד דרגות קולונל (אל"מ), השתכן בבניין מגורים של חיל האוויר בעיר מהראבאד (از رباد). יש לציין כי לאחר מותו המסתורי של הטייס לא נמצא מכתב או אי סדר כלשהו בדירתו אשר יכלו להצביע על חשד כלשהו, ויש להתייחס בזהירות למידע זה. גורמי החקירה הרשמיים טענו בדיווחם כי הנ"ל נפל אל מותו מהקומה הרביעית, ופרטים נוספים לא פורסמו. עוד אציין כי לטייס הייתה מתוכננת ביום המחרת (ראשון) טיסה בקו איראן-טורקיה בחברת התעופה שבה עבד. עם היוודע דבר מותו רבים לא יכלו להתעלם מהעובדה כי הטייס הבכיר היה מוכר בתמיכתו במהפכה האופפת את איראן, מאז רצח אמיני.

המחאה, המוכרת בסיסמה "נשים, חיים, חופש", מאיימת על המשטר האיראני – מאיימת, אך לא מסכנת. ברור כי מחאה זו אינה איום קיומי על משטר המולות, אך היא בהחלט מדירה שינה ומעסיקה את מקבלי ההחלטות. כפי שכבר כתבתי במאמרי, "אין לנו ממה לפחד, אלא מהפחד עצמו", בשנה האחרונה אנחנו רואים שינוי באקלים האיראני וזאת בעקבות מות הנערה. השינוי הביא נשים ונערות רבות לאומץ ולעזות מצח שלא נראתה כמוה ברחבי המשטר מאז המהפכה ב-1979. בסיקור הרשתות והסרטונים המופצים ניתן לראות נשים נטולות מורא, חשופות שיער ומתהלכות בשוק תוך שירת שירים או מורידות את המצנפת אשר על ראשיהם של אנשי הדת המהלכים ברחובות. מהלך אמיץ שללא ספק מסכן אותן במעצרים ובעונשי מלקות שהמשטר מטיל. מבחינת המערב אישה המהלכת כששיערה חשוף אינה דבר חריג, אבל בהחלט מדובר בקריאת תיגר על המשטר במדינה שבה "משטרת המוסר" פועלת ביד קשה כנגד מפרי החוקים מבחינתם.

ברור לכול כי את המחאה האותנטית הזאת מובילות נשים ונערות אשר קצו בקיצוניות האופפת את הרפובליקה, וניתן לזהות שבתקופה האחרונה רבים באיראן הולכים במגמת החילון. מגמה זו כלל אינה מקובלת על המשטר אשר עלה לשלטון ב-1979, חוקק והפיץ את המצע שלו בדמות חיזוק הדת, הדרת הנשים והחיגא'ב – אשר הפך לסמל היכר של נשים איראניות ברחבי העולם.

לסיכום, גל המחאות האותנטי האופף את הרפובליקה האסלאמית זה כמעט שנה אינו עומד להיחלש. יתרה מכך, מותו של הטייס מעלה תהיות רבות על הרצון והאחיזה של המשטר בכל הנעשה. כל הדברים שהנ"ל ידע ועשה, לא עמדו לזכותו. נראה כי עצם השתתפותו במחאות הובילה את המשטר לזהות אותו כאיום, וכך הובילה אותו אל מותו, כך לטענת רבים באיראן וכן בקרב הגולים האיראנים.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

9 תגובות

  1. מקרה מעניין. איך זה לא מופיע באתרים ובעיתונים אחרים. מפתיע ממש

    1. ברשתות החברתיות האיראניות, דבר מופיע ונדון הרבה

  2. דבר אחד לא ברור
    איך שירת את המשטר האפל במבצעים חשובים, ואיך במקביל השתתף במחאה

  3. תודה רבה סטיב. כל. עוד הבאסיג׳ נאמנים לשלטון יהיה למהפכה קשה להתרומם.

  4. סטיב היקר כל מאמר שלך פשוט נכון ברור וקריא
    אני הייתי ממליצה לך לכתוב ספר
    אתה פשוט נוגע בנקודות הכי ברורות ואמיתיות ❤️

  5. במשטרים דיקטטוריים אין בעיה לחסל מתנגדים. ולא חסרות מדינות כאלה כיום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן