סיכוי למזרח תיכון חדש

רק הליכוד וערב הסעודית יכולים להביא להסכם היסטורי
שילוב דגלים
מזרח תיכון חדש

כאשר חכמים היו מגשימים באיחור את תורתו של חכם קודם, שכבר הלך לעולמו, היו נוהגים לומר "מי יגלה עפר מעיניך רבי…". כעת ניתן לומר בזהירות: מי יגלה עפר מעיניך שמעון פרס. המחשבה על מזרח תיכון חדש, מבית מדרשו של פרס, הפכה עם השנים למילת גנאי, כמו מילים טובות אחרות – שלום, ציונות, יהדות ודמוקרטיה. והנה, יותר ויותר ידיעות מתפרסמות בדבר העסקה המתבשלת בין מדינת ישראל לערב הסעודית. לא קשה לנחש למה מצפה כל צד בהסכם שיהיה, אם יהיה. להלן תיאוריה נוספת בעניין סבוך ובלתי צפוי, שכוחה ייוודע רק לאחר מעשה.

ערב הסעודית נותרה המדינה הערבית הגדולה, היחידה והמשמעותית במזרח התיכון. כמעט כל יתר מדינות ערב אינן אלא אבק מדינות שטרם שקע מאז טראומת האביב הערבי, ובו קיפחו ערבים את חיי אחיהם הערבים האחרים במספרים דמיוניים. סודאן, תימן, עיראק, סוריה ולבנון שקועות עד צוואר במלחמת עדות והן משמשות כשלוחות מדינת טרור אסלאמית לא-ערבית, איראן. מצרים, מנהיגת העולם הערבי לשעבר, שקועה בעוני קיצוני ויתר מדינות צפון אפריקה, להוציא מרוקו, עדיין מלקקות את פצעיהן. גם שם ניתן למצוא את טביעת ידה של מדינה אסלאמית לא ערבית, טורקיה.

כל מורשת הפאן-ערביות של גדולי העולם הערבי – עבד אל נאצר, סדאם חוסיין, מועמר קדאפי ודומיהם, נראית כיום בעיני העולם הערבי כבדיחה גרועה. אלמלא ערב הסעודית, כמעט שניתן לומר שאין עולם ערבי מדיני משמעותי במזרח התיכון. גם הקצנת האסלאם בעולם כולו תרמה לחיסול מוסד המדינה הערבית. המוסלמי הממוצע חש מחויב לאללה ולשליחו הרבה יותר מאשר לכל מנהיג ערבי הנתפס תמיד בעיניו כמושחת. מכאן גם ניתן להבין, מדוע נוטש העולם הערבי בהדרגה את הסוגיה הפלסטינית. הוא עסוק במלחמות ערבים נגד ערבים, הוא עני, הוא מפורד והוא חסר מנהיגות.

בעולם הערבי נותר אי אחד של יציבות, עשיר באופן מופלג, שיש בו מנהיגות צעירה וחדשנית ובעלת השפעה דרמטית על המזרח התיכון – ערב הסעודית. הנער מוחמד בן סלמן, המכונה MBS, חכם מספיק כדי לזהות את חולשת מנהיגיהן הקשישים של מעצמת-העל אמריקה ושל המעצמה האזורית ישראל. הוא יודע ששני המנהיגים זקוקים לו, לא פחות מאשר הוא להם.

הנשיא ביידן איננו מסתיר את הדחיפות שבה היה רוצה לסגור הסכם במזרח התיכון, טרם הבחירות לנשיאות ארצות הברית. לנשיא הדמוקרטי אין מה לספר לבוחריו על קידום הדמוקרטיה בעולם בקדנציה החולפת. הסכם בין ישראל לערב הסעודית הוא בבחינת חבל הצלה מטביעת אמריקה אל תוך עידן נוסף של הנשיא המעורער טראמפ. ולא פחות מביידן, כך גם ראש ממשלת ישראל, נתניהו. משבר החקיקה וגל המחאות הותירו במנהיג שריטות עמוקות. הסקרים מלמדים על ירידה תלולה בפופולריות שלו בישראל ומספר הפגישות שלו עם מנהיגים מערביים משמעותיים שואף לאפס. נתניהו המדינאי החסון, שכל בירות העולם היו פתוחות לפניו, כבר איננו, והוא משווע לקמבק.

אף שכולם יכחישו, כל שלושת המנהיגים, ביידן, נתניהו ובן סלמאן פועלים ממניעים אישיים. אין בכך פסול, כל עוד זה לא בא במחיר אינטרסים לאומיים. לכן, מידת הגמישות שבה יצטיין נתניהו בהסכם עם ערב הסעודית אמורה להפתיע את כל באי עולם, מכיריו, שונאיו ומוקיריו. הוא יתגמש בשתי סוגיות הליבה: גרעין סעודי והסכם עם רשות "הטרור" הפלסטינית.

דווקא ממשלת הימין על מלא היא זו המסוגלת למכור לציבור בוחריה את רעיון ההסכם עם ערב הסעודית, שהוא למעשה הסכם עם הפלסטינים. לליכוד זהו גלגל הצלה, לחרדים לא ממש אכפת. אם מעמדו של תלמיד ישיבה יהיה זהה בחוק-יסוד למעמדו של לוחם סיירת מטכ"ל, די להם בכך. ובכלל, אם יהיה שלום, נצטרך פחות לוחמים ויותר בחורי ישיבה. מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית תצטרכנה לבחור בין הפלת הממשלה תוך עמידה על עקרונותיהן לבין התגמשות וקבלת הכרה בין-לאומית בגושי ההתנחלויות. מאחר שרוב, אם לא כל, חברי הכנסת מהאופוזיציה יתמכו במהלך המדיני, תיפתח אלטרנטיבה להרכב הנוכחי של הקואליציה. זהו תסריט האימה של המפלגות מימין לליכוד ולכן, עד כמה שהדבר נשמע מופרך בעת הזאת, גם הן תיאלצנה לכופף את ערכיהן. כך יהרוג הימין כל מחאה אפשרית נגד הסכם עם הפלסטינים וכך יגשים את חזונו של שמעון פרס.

לא נעים לומר, אבל במערך הבין-מעצמתי הזה, לא באמת שואלים את הפלסטינים מה הם רוצים או צריכים. רוב הפלסטינים, העוינים את הסעודים באופן מסורתי, יבינו שאין להם אלא לקבל את עזרתם. הסכם כזה יציל אותם מחשכת שלטון הטרור של חמאס.

הדברים הללו נשמעים כעת רחוקים מן המציאות, בעיקר על רקע המבוכה הרבה השוררת במדינת ישראל כיום. עם זאת, יש לזכור שהאינטרסים האישיים והלאומיים חזקים מכול. אין להוציא מכלל אפשרות, שכל האינטרסים הללו יתלכדו לנקודת זמן, שבה כל השותפים למהלך ההיסטורי הבין-לאומי הזה יתנו יד למימוש הסכם אזורי שהברכה בו עצומה לאין שיעור. לא, זה לא יהיה בדיוק מימוש חלומו של חוזה השלום שמעון פרס. המזרח התיכון החדש מדמם וימשיך לרצֵח בעשרות השנים הקרובות, אם לא יותר מכך.

בתוך המלחמה האין-סופית הזאת ישנם איים של שפיות שעשויים להתרחב קמעה, וגם זו חצי נחמה. מספר מדינות ערב שלישראל הסכם שלום עימן גדל הולך. אומנם אין זה שלום אמת ברוב המקרים, אך מי שחי במזרח התיכון, יודע להעריך גם הסכמים צולעים מן הסוג הזה. הסכמים אלה לא בהכרח יעשו את העולם האסלאמי לאוהב יותר של ישראל. שנאת ישראל מושרשת ברצף הגנטי של רוב מוחלט של שני מיליארד מוסלמים ונדרשות מאות שנים כדי לשנות מעט את המצב הזה. אף על פי כן, כל צעד ערבי קטן למתן לגיטימציה למדינת ישראל במזרח התיכון, הוא צעד גדול לאנושות. כן, לאנושות כולה, וזה יהיה שכרם האמיתי של המנהיגים.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

8 תגובות

  1. המשיחיים לא יאפשרו לביבי לעשות ויתורים לפלסטינים ולכן הרעיון יקרוס

  2. מאמריו של ד"ר מעוז הם מאוד ערכיים. אבל כמה אנשים הם כמוך? כנראה שמעטים מאוד. ולכן זה תמיד תיאוריה שאנחנו מחמיצים.

  3. למגיבים הפסימיים
    למה כל כך הרבה פסימיות
    האמינו
    יהיה טוב, הדברים יסתדרו

  4. לא לאבד תקווה
    כל אופציה שמגדילה את הסיכוי לפתרון הבעיות
    אסור לוותר עליה
    בסוף ימצאו פתרונות לבעיות הממש קשות שקורות כעת

  5. נראה בימים האחרונים שזה קורה בכיוון החיובי. ובכל זאת אני לא שקט אם זה קשור ביכולת גרעינית לסעודיה

  6. היום בחדשות ציטטו את ממשל ארצות הברית שהודיע כי ההסכם עם סעודיה לא יקרה בטווח הקרוב. אפשר להירגע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של משה

כצפוי, שונה!

על "טעות אנוש – רומן מתח" מאת שולמית לפיד

תמונה של יורם

הידד למשתמט!

הכנסת אישרה את החלת דין הרציפות על חוק הגיוס

דילוג לתוכן