המזרח התיכון החדש משתנה שוב לנגד עינינו. סוריה והעומד בראשה מתחילים לצאת ממעגל הבידוד, אך לא רק סוריה. סעודיה (זרם סוני) רוקמת קשרים עם אויבתה המושבעת איראן (זרם שיעי). איראן פותחת שגרירות בריאד, וסעודיה פותחת שגרירות בטהראן. שר סורי בכיר מבקר בסעודיה ונשיא איראן מבקר בסוריה. ועל כל המערכה מנצחת סין.
סוריה, אשר הושעתה מהליגה הערבית בנובמבר 2011 בעקבות מלחמת האזרחים, הטבח באזרחיה והשימוש בגז להרג, זוכה אט אט ללגיטימציה בזירה הערבית. השינוי המתהווה בעולם הערבי הוא נקיטת מדיניות של פחות לוחמנות ויותר דיפלומטיה. זוהי אכן גישה חדשה – השחקנים הראשיים מנסים להוביל קו מתון יותר משנקטו בעבר. עם זאת, מי שעוקב מקרוב רואה שלא כל העולם הערבי מתייחס ללגיטימציה למשטר אסד באופן חיובי. מצרים, כווית, בחריין ומרוקו יושבות על הגדר על מנת לראות את המהלכים שאיראן תנקוט. האם איראן מבקשת להוביל לשינוי מדיניות במרחב? פעולה זו תבוא לידי ביטויי באמצעות ארגוני הפרוקסי שלה, קרי: החות'ים (בתימן), חיזבאללה (בלבנון) או שמא זהו תרגיל שנועד להרדים את היערכות השחקנים לקראת הבאות?
נרמול היחסים בין ישראל וסעודיה עובר כעת לשלב פחות נחוץ עבור בן סלמאן. הוא אינו דוחה זאת על הסף, אלא מגדיר אותו כצורך כנמוך. המרחב של המזרח התיכון הפך לשדה של אי-ודאות כביר, לאור הזירות המשתנות ונרמול היחסים הפנימי בעולם הערבי.
לטענת הוול סטריט ז'ורנל, בתחילת אפריל השנה ביקר ראש סוכנות ה- C.I.A האמריקאי ביל ברנס את יורש העצר מוחמד בן סלמאן. ברנס הביע בפניו את אכזבת וושינגטון מהיחסים המתהווים בין הממלכה הסעודית לציר איראן-סוריה-רוסיה.
כבר עכשיו ניתן לומר כמעט בוודאות, כי נרמול היחסים בין סעודיה לאיראן, קבלת סוריה לליגה הערבית ויציאתה מהבידוד המדיני מעידים על כך שאיראן מנצחת. בתחילת החודש קיימה הממלכה ההאשמית מפגש של שרי החוץ של הליגה הערבית בממלכה. זהו המשך ישיר למפגש שהתקיים בג'דה שבו נדונו עניינים רבים, ושהוביל להופעת בכורה בפומבי של שר החוץ הסורי פייסל אל מקדד. הופעתו הייתה לפי כל כללי הטקס וסיימה עשור של בידוד. ירדן, הגובלת עם סוריה, חפצה מאוד להחזיר את סוריה לחיק העולם הערבי. כך תוכל הממלכה הירדנית להחזיר לסוריה את רבבות פליטי מלחמת האזרחים, אשר הציפו את הממלכה בעשור האחרון, ואף הבריחו אמל"ח, סמים ועוד.
לסיום, בעוד מדינות רבות בעולם הרגישו מאוימות על ידי המשטר האיראני, אם באופן ישיר ואם על ידי ארגוני הפרוקסי שלה, נרמול היחסים והבריתות המתרקמות להן, מעידים על כך שישראל תמצא את עצמה במערכה ללא מדינות ערביות מתונות לצידה. כניסת סין למרחב מציגה את חשיבתה האסטרטגית ורצונה להיות נוכחת במזרח התיכון ובכך לדחוק את ממשל ביידן. העתיד לוט בערפל ואין ספק שהמזרח התיכון עובר שינויים, דבר המדיר שינה מעיניהם של מקבלי ההחלטות בירושלים.
6 תגובות
כותב נכבד, מסכים עם ההערכות הפסימיות שלך. והמסקנה? אם לא תקום פה ממשלה יותר שפויה הבעיות שלנו יוכפלו ויושלשו
כל מה שכתבת נכון, אבל חסרה המסקנה מה צריך לעשות. כבר מזמן כתבתי שצריך למצוא דרך שקטה להידברות עם אירן, כמו שעשו, למעשה, כל המדינות שבסוף חידשו את היחסים איתה. אני שב וטוען שהגרעין האירני הוא לא איום קיומי עלינו, אלא מעגל האיום של אירן והפרוקסיס, שסוגר עלינו מכל הכיוונים. זה היה קל יותר כשאנחנו היכינו באירנים והם בנו מנגנוני תגובה. עכשיו, כשידם על העליונה בכל הכיוונים, זה יהיה קשה יותר, כי כדאי להם להמשיך ולחנוק אותנו, אבל אפשר אולי להגיע איתם למין שביתת נשק, בגלל ההרתעה הגרעינית שלנו. השארת המצב הקיים והתחזית של לאן זה הולך, לא מנבאת לנו טובות.
האם אין לנו חלק בהתקרבות ארצות ערביות לאיראן?
ההתיימרות של מנהיגינו כי כבשו את ליבם של כל המנהיגים הערביים היתה מוגזמת ומוקדמת מידי
לא מתאים לך להיות פסימי
תסתכל חיובי
אנחנו תמיד מנצחים
לטווח הארוך הכי מפחיד אם הסינים באמת יתקרבו באופן פעיל לאירןויחבקו אותם