מדינת ישראל נאלצה לדחות את התיקונים המופרזים והמופרכים של לבנון להסכם קביעת הגבולות המדיניים והכלכליים בים. אינני יודע לשפוט כעת באיזו מידה יועיל או יזיק הסכם כזה לביטחון ולכלכלה של ישראל בטווח הרחוק. נטיית ליבי היא לקיים את ההסכם בתנאים הנוחים לנו בלבד. כל הסכם כולל פשרות משני הצדדים, אך אם לא תהיה סימטרייה מלאה בפשרות, אין טעם להסכם. היתרון הגדול שבהסכם כזה הוא בקידום תרבות הדיאלוג במזרח התיכון, שבו נהוג לפתור עימותים בכוח-אש, בהרס ובאבדות. מי ימנה את מספר המוסלמים שהורגים מוסלמים אחרים מדי יום ביומו. כמה ממדינות ערב חדלו מהתרבות הזאת, והן אלה שכרתו את ברית הסכמי אברהם עם ישראל. אך הרוב המוחלט של מדינות המזרח התיכון עדיין רוצה במחיקתה של מדינת ישראל מהמפה והוא פועל בקדחתנות לממש את מטרתו הזדונית.
ראש הנחש הוא כידוע המשטר האיראני, שסלע קיומו הוא המלחמה בשטן הגדול, ארצות הברית, ובשטן הקטן, ישראל. מה חושב העם האיראני על המשטר הדכאני והאפל הזה, אנו רואים במחאות שפרצו לאחרונה עקב רציחת כמה נשים איראניות שלא חבשו את כיסוי הראש באופן שבו בריוני משמרות הצניעות חשבו לנכון. מדינות המערב, היודעות להטיף למדינת ישראל בעניין זכויות האדם והיחס לפלסטינים, אצות רצות לחתום על הסכם עם המשטר האיראני המרושע, שהמונח זכויות אדם הוא ממנו והלאה. הגמול של המשטר הזה למדינות המערב הוא פעולות טרור שיטתיות על אדמתן ורדיפה של נציגי המערב באיראן. הסכם הגרעין, שמדינות המערב מבקשות להשיג עם כנופיית הפושעים שניכסה לעצמה מדינה, מטריד מאוד את הישראלים ובצדק רב. מדינת ישראל חוזרת ומזהירה את המערב, ובעיקר את ידידתה הגדולה ארצות הברית, מפני חתימה על הסכם כזה. לא מפני שהוא לא תואם את הערכים ההומניסטיים של המערב, שאותם הוא מוכן למכור בעת הצורך, אלא מפני שהפרטנר להסכם לא אמין. אפשר לומר במילים עדינות פחות שמדובר בקבוצה של רמאים שתרבות הרמייה טבעית להם. הסכם חתום הוא רק שלב נוסף מבחינתם בדרך ליעד האחרון – והוא חיסול התרבות המערבית הכופרת באללה. לא בכדי משתמשים לרוב במזרח התיכון בדימוי של מלחמה בצלבנים, שהיא למעשה מלחמה בין תרבויות. עם הסכם או בלי הסכם, איראן תשיג נשק גרעיני והיא תאיים על העולם החופשי בדיוק כפי שפוטין ומרעו קים ג'ונג-און מאיימים כעת. המסקנה הנחרצת, אם כן, היא שעם רמאים לא עושים הסכמים.
מדינת ישראל, כאמור, מזהירה את המערב מפני הרמאים האיראנים. אך היא בעצמה מנהלת משא ומתן עם קבוצת רמאים קטנה ושפלה בלבנון, שחבריה, באופן לא מפתיע, בני חסותם של הרמאים הגדולים באיראן. הרציונל של ממשלת ישראל במשא ומתן עם לבנון איננו שונה עקרונית מהרציונל של המערב במשא ומתן עם איראן. כך יוצא שישראל מזהירה את המערב מפני מה שהיא בעצמה חוטאת בו. השאלה הדרמטית העומדת על הפרק היא לא השטח בים שעל ישראל לוותר עליו למען השגת הסכם. זו שאלה חשובה בפני עצמה ולא הייתי ממהר לוותר. אבל מה שבעיקר עומד על הפרק הוא שמנגנון הרמייה מבית מדרשו של נסראללה פועל על ישראל ביעילות מדהימה. הוא מאיים ומדינת ישראל נבהלת להשיג את ההסכם, ובכל סבב הרצת טיוטות המחיר שישראל צריכה לשלם עולה והולך. גם אם תשלם ישראל את כל המחירים, קבוצת הרמאים הלבנונים תמצא את הדרך לטעון שישראל הכשילה את ההסכם והיא זו שבוזזת את המשאבים הכלכליים של לבנון. חבורת הרמאים הלבנונית שמביאה על ארצה חורבן כלכלי צריכה לתלות את האשם ביהודים. כך למדה בבית המדרש הגבוה לרמייה באיראן וכך היא מיישמת את לימודיה ביעילות העולה על רבותיה.
אחד מגדולי הרמאים המבאישים ביותר היה ערפאת, שופך הדמים. הסכם אוסלו לא היה מבחינתו אלא שלב נוסף בחיסולה של מדינת ישראל באמצעות הטרור הפלסטיני. מנהיגי ישראל, מימין ומשמאל, נפלו בשבי החיוכים והנשיקות הנאלחות שלו, סעדו על שולחנו והזמינו אותו אל ביתם. עד שקם מנהיג אחד שהביא עליו את קיצו, כפי שהיינו צריכים לעשות מזמן. הרמייה הערפאתית עלתה למדינת ישראל בקורבנות רבים ודחתה את רעיון המדינה הפלסטינית לדורות רבים. כעת השאלה הרובצת לפתחנו היא, האם אנו מוכנים להיכנס לסבב רמייה נוסף עם חבורת רשעים אחרת, כאשר ברור לנו שלהסכמים עם רמאים אין רגליים?
כאמור, אינני ממהר לשפוט עד כמה הסכם עם לבנון יועיל או יזיק בפועל ולא בתיאוריות שאנו בונים לעצמנו. אך ברור לי כעת, לאחר שנתברר כי הטקטיקה הלבנונית היא הטקטיקה האיראנית, שאל לנו למהר בהשגת ההסכם. אם יושג ההסכם, עליו לכלול מנופי לחץ אמיתיים וסנקציות נשכניות מצד ארצות הברית על כל ניסיון להפרה של אחד מסעיפיו. זהו המבחן של מדינת ישראל; להראות לעולם המערבי כיצד מנהלים משא ומתן עם חבורת הרמאים המזרח תיכונית שמטרתה להפיל את הצד השני בפח. אם לא נדע לעשות זאת, אין לנו הצדקה מוסרית להתלונן על אופן המשא ומתן של המערב עם איראן בעניין הנשק הגרעיני.
13 תגובות
לחתור לשלום
ובמקביל לא להכנע לסחיטות
אתה צודק
ד"ר יעקב מעוז הנכבד
הנני מצטרף לכל מילה שכתבת במאמר שלעיל. הניתוח נכון והמסקנות נכונות. אבל יש לנו צרה גדולה: ראש הממשלה החליפי מר בנט הוא כסיל מסוג מיוחד – רץ לתווך בין פוטין וזלנסקי כאשר מפלגתו מתאפסת. שיא החכמה הפוליטית. מחליפו שחצן, פטפטן חסר ניסיון ניהולי בכלל. ממש סכנה להפקיד את גורל המדינה בידיו. ראה "הסכם" על גבול ימי עם לבנון. דובריו מספרים לנו שחייבים לחתום על ההסכם לפני שנשיא לבנון מסיים את הקדנציה שלו בעוד כחודש וחצי. או קיי. אם יחתום ויסיים את הקדנציה, האם מי שיבוא במקומו, אם בכלל יבוא מישהו כל כך מהר במקומו, יראה עצמו מחויב להסכם שחתם נשיא קודם? ואולי יהיה זה משת"פ של חיזבאללה והאיראנים ויזמין צבא איראני להגן על לבנון, כשיחליט לבטל את ההסכם הרע עם השטן הקטן, בהשראת השטן הגדול, שחתם קודמו בוודאי בתמורה לשוחד כזה או אחר?
נסכם בתפילה בנוסח יום הכיפורים – אבינו שבשמים, שמור אותנו משליטינו, מאויבינו נדע לשמור על עצמינו לבד.
חייבים להיזהר לא לחתום על חוזה כל כך חשוב אם יש בו אפילו פסיק של סחיטה
פיתגם ערבי ישן אומר : "הפזיזות אחות החרטה ".
יעקב יקירי ורעי השלום והברכה עליך. ראשית אני שמח לפגוש אותך גם באתר המכובד הזה, אליו הצטרפתי רק בערב יום הכיפורים הזה, אתה מוזמן לעלעל ולקרא את מה שכתבתי על מלחמת יום הכיפורים ועוד מאמר שנמצא בהכנה אצל העורך.
קראתי בשקיקה כל מילה. מה אומר?! הפתעתני "קשות"!!! לטובה כמובן. תרבות השקר של האירנים, אכן גלויה לעין ולאוזן, הם הפכו את השקר והרמייה למקצוע מאוקצע-מלוטש להחריד, מבצעים דיכוי העם שלהם ומרצחים כל מי שמרים ראש, אין דין ואין דיין, העולם רואה את המראות ושומע את השקרים ומחריש. לצערי יש אפילו מי שנוהר אחריהם.
אני מבקש להוסיף לטענותיך החשובות
מי שכבר התנסה בניהול משא ומתן בין מזרח ומערב- מדיני או עסקי – צריך לדעת שקיים הבדל משמעותי בין שתי תפיסות העולם הללו. באופן כללי- המערב נוטה לראות ההסכם חתום כמחייב את שני הצדדים למלא אחר תנאיו כלשונם, בעוד שבמזרח (באופן כללי) נוטים לראות את ההסכם הכתוב כמייצג את הנסיבות ואת יחסי הכוחות כמתאימות לנקודת הזמן בו נחתם ההסכם, אך כאשר משתנות הנסיבות (למשל הצד החלש יחסית מתחזק עם הזמן) – הוא רואה עצמו חופשי ואף מחויב בהתאם לאינטרסים שלו לשנות את ההסכם ולהביא אותו ל"נקודת איזון חדשה" המייצגת את השינוי ביחסי הכוחות שבין הצדדים. לכן- כול סעיף בהסכם נתון לשינויים (בהיעדר סנקציות מרתיעות)- למעט דבר אחד- הגבולות הטריטוריאליים! לאחר שהתקבלו עי האום!!.לא ניתן לשנותם.
כך בדיוק "הסכם השלום" עם מצריים שמשעה שנכנסה למדבר סיני בחסות המאבק נגד דאע"ש – אפילו באישור ישראל באיוולתה- היא כבר לא תצא משם לעולם!, וכך יהיה גם עם כול הסכם עם לבנון. לכן אל לישראל לעשות ויתור על אף "גרגר חול של אדמת ישראל הקדושה" (וורייציה לדברי סאדאת), בעוד שכול הסכם כלכלי ממילא יהיה נתון לשינויים הבלתי נמנעים במזרח התיכון- כפי שקרה וקורה עם מצריים וירדן.
מנגד- אינני מקבל את מרבית טיעוני הנגד של האופוזיציה, שמשיקולי משפט נתניהו בלבד- מוכנים לשרוף את המועדון…
לגדעון שניר
נכון טענת. עם זאת אזכיר לך ולקוראים את ההסכם שנחתם עם דרישת הנשיא אייזנהאואר לבן גוריון לסגת מסיני ב- 1956-7. אז האמריקאים לקחו על עצמם, בהסכם כתוב, ובאישור המוסדות האמריקאים הרלוונטיים, לפתוח את השייט לאילת עם נאצר יעז לחסום את מצריי טיראן בפני השייט לאילת.
ב- 1967, כאשר נאצר הפר את ההסכם וחסם את מצרי טיראן הלך אבא אבן לבית הלבן להזכיר לנשיא את ההסכם. התשובה שהוא קיבל הייתה שהזמנים השתנו והאמריקאים לא יפתחו את מצרי טיראן לשייט ישראלי לאילת. זה היה הטריגר שדחף לפרוץ מלחמת ששת הימים.
הפרת הסכמים היא לא רק במזרח. האם גרמניה הנאצית לא ציפצפה על כל ההסכמים וגם על כל מה שהיה מוסכם במערב ה"נאור" לגבי זכויות האזרח ושיוויון בין כל בני האדם? וההתנפלות של רוסיה על אוקראינה היא לא נוגדת הסכמים קודמים? שאלה: איך שומרים על ההסכמים בין הודו ופקיסטאן? תשובה: על ידי הצטיידות בחימוש גרעיני!
בסיכום: הסכמים לא שווים את הנייר עליו הם חתומים אם אין גיבוי פיזי. השוייצרים והשוודים ידעו את זה לכן היטלר לא היעז לגעת בהם.
אם יש ערבויות טובות, אם יש בטחונות, למה לא לנסות. לפוצץ הסכמים תמיד אפשר
חכמים כבר אמרו ששלום עושים עם אויבים
לא בכל מחיר, אבל משתדלים
יש סיכוי להכשל לכן נוקטים באמצעי זהירות
ויותר מזה. אם כולם היו ישרים אז לא היה צריך הסכמים כתובים וחתומים
בינתיים מי שאומר שלא יקיים את החוזה מראש זה מי שמתיימר ואולי אף יצליח להיות ראש הממשלה הבא.
על איזה הסכמים באזורנו יש סיכוי שהצד השני ישר?