ניסיון להתקרב ולהתיידד

הכינוס של חמשת שרי חוץ בשדה בוקר ובהם שר החוץ של ארה"ב וארבעת שרי חוץ של המדינות הערביות מצרים, בחרין, איחוד האמירויות ומרוקו, מהווה הישג משמעותי של מדינת ישראל, ומסמל את המהפך ביחסים בין מדינות ערב וישראל. יחד עם זאת כדאי לזכור שהכינוס הזה הוא חלק מתהליך רחב יותר של שינוי ביחסים הבינלאומיים במזרח התיכון. ישראל איננה הגיבור הראשי בתהליך. משתתפות בו גם ערב הסעודית, קטאר ותורכיה שלא השתתפו בכנס בשדה בוקר, והן שחקניות חשובות בתהליך. טורקיה עברה מהפך ביחסים עם המדינות האחרות במזרח התיכון, ושינתה באופן דרסטי את יחסה לישראל. הזמנתו של הנשיא הרצוג לאנקרה מסמלת את המהפך ביחסה של טורקיה לישראל.

בשנה האחרונה מתרחש שידוד מערכות ביחסים בין המדינות במזרח התיכון. בחמש עשרה השנים קודם לכן, הייתה יריבות ברורה בין "מדינות המפרץ" (ערב הסעודית ואיחוד האמירויות) מצד אחד, לבין טורקיה וקטאר מצד שני. מאז פרוץ "האביב הערבי" (2013), תמכו טורקיה וקטאר באחים המוסלמים ובתנועות מוסלמיות קיצוניות אחרות (כמו חמאס) ואף קיימו קשרים כלכליים עם איראן, ואילו הקבוצה של מדינות המפרץ, בתמיכה מתונה של מצרים, התנגדו לאחים המוסלמים ולתנועות אסלאמיות קיצוניות אחרות.

בגלל הצורך של מצרים להימנע מהתנגשות עם רגישויות של ארה"ב, הביעה מצרים תמיכה מתונה בלבד ב"מדינות המפרץ", זאת מאז ההפיכה הצבאית ב-2014 והשתלטותו של א-סיסי על מצרים; לעומת זאת, טורקיה וקטאר תמכו במחנה המוסלמי הקיצוני במלחמות המתנהלות בלוב ובסוריה, וכן תמכו בחות'ים השיעים הנלחמים על השלטון בתימן, כנגד השליטים המסורתיים הסונים, שנתמכים על ידי ערב הסעודית. אולם, כאמור, בשנה האחרונה חלה התקרבות בין המדינות שהיו יריבות, ונרשם ניסיון בולט של טורקיה וקטאר להתיידד עם מדינות המפרץ.

יש המייחסים את השינויים האלה במערכה הבין-ערבית לתחילת כהונתו של  ביידן כנשיא ארה"ב, לאחר שהתברר שהוא מתכוון להפנות פחות תשומת לב לבעיות המזרח התיכון, ויותר למזרח הרחוק. מדינות ערב הבינו שארה"ב לא תפתור עבורן את האתגר של איראן וכי עליהן לסמוך יותר על עצמן. אבל האמת היא שגם בתקופת כהונתם של הנשיאים טראמפ ואובמה הן לא ליקקו דבש מדיני.

במאמר שהתפרסם בכתב העת "צומת המזרח התיכון" (מרכז משה דיין, אונ' ת"א, פברואר 2022) מנה ד"ר ברנדון פרידמן 5 סיבות והסברים למגמת השינוי שמקרבת בין המדינות שהיו בעבר יריבות.

ראשית, הירידה בתשומת הלב של ארה"ב לבעיות המזרח התיכון – עובדה שאי-אפשר להתעלם ממנה ומן ההשלכות שלה.

שנית, ירידה בכוחן ובהשפעתן של תנועות אסלאמיות קיצוניות בחזיתות הפנימיות של כמה מן המדינות הערביות. במיוחד במצרים שבה המשטר של א-סיסי רודף ומדכא את תנועת האחים המוסלמים מאז ראשית שלטונו.

שלישית, הבידוד של טורקיה כתוצאה מהתנגשות אינטרסים בינה לבין רוסיה בכמה זירות, הבולטת ביניהן – בסוריה. בעוד שהאינטרס העיקרי של טורקיה הוא לבלום את התחזקות הכורדים בצפון סוריה, רוסיה תומכת בבשאר אסד ומקורביו, ומחזקת את שלטונו. כמו כן התפתחו ניגודים מדיניים בין טורקיה לרוסיה. טורקיה לא הכירה בהשתלטות רוסיה על חצי האי קרים ב-2014. נוסף על כך, קיימים ניגודי אינטרסים בין טורקיה לרוסיה ביחס לאזרבייג'ן במיוחד בעניין נגורנו-קאראבאך, וביחס לחופש השיט של אוניות מלחמה בים השחור. נושא שהחריף בעקבות הפלישה של צבא רוסיה לאוקראינה.

גם היחסים של טורקיה עם איראן הידרדרו בשנים האחרונות על רקע תמיכתה של טורקיה באזרבייג'ן, אבל גם המעורבות של טורקיה בנעשה בסוריה, ובצפון עיראק תרמה להתערערות הקשרים של טורקיה עם איראן.

רביעית, מספר יוזמות וכינוסים במטרה ליצור פורומים להידברות בין מדינות במזרח התיכון שיש ביניהן חילוקי דעות, כמו ועידת בגדאד באוגוסט 2021, שבה נפגשו אישית לראשונה אמיר קטאר תמים בן חמד א-ת'אני ונשיא מצרים א-סיסי. הפגישה בספטמבר בשארם-א-שייך של יורש העצר של ערב הסעודית מוחמד בן-סלמאן, אמיר קטאר תמים א-ת'אני, והשיח' טחנון בן-זאיד מן האמירויות המאוחדות, פורום הגז של מזרח הים התיכון (East Mediterranean Gas Forum – EMGF) והסכמי אברהם (איחוד האמירויות וישראל) – כל אלה מהווים גם הם תמריצים לטורקיה לשפר את יחסיה עם המדינות השותפות ליוזמות, ובכללן עם ישראל. בנובמבר 2021 ביקר יורש העצר של איחוד האמירויות מחמד בן-זאיד באנקרה, ואמר לנשיא טורקיה שאיחוד האמירויות תשקיע 10 מיליארד $ בטורקיה. השקעה שתביא לארדואן תועלת רבה.

וחמישית, השינויים הגדולים שמזעזעים את הכלכלה בעולם כולו כתוצאה ממגפת Covid 19 , וההכרה שההתחממות הגלובלית מחייבת שינוי במקורות האנרגיה ובשימוש באנרגיה על ידי האנושות, מחייבים גם את המדינות במזרח התיכון לשנות את מדיניותן. חלק מהן, כמו ערב הסעודית, איחוד האמירויות ואיראן, מפיקות נפט וגז. וחלק הן צרכניות של נפט וגז כמו טורקיה. התייקרות הנפט והגז גרמה למתח בין איראן לטורקיה כשאיראן מוכרת נפט וגז לטורקיה.

לעומת זאת התהדקו הקשרים בין איראן וסין. עקב הסנקציות שהטילה ארה"ב על איראן, סין נעשתה לקוח חשוב שקונה נפט וגז מאיראן.