על הכאוס שהשתרר בעשור האחרון במזרח התיכון

חיי גיהינום בשכונה שלנו (1)
מפת המזרח התיכון
צילום: Cacahuate commons.wikimedia.org

כחמישה חודשים אחרי שהחלה תקופת נשיאותו של ברק חוסיין אובמה, הוא ערך ביקור במצרים ובמהלכו נשא נאום מכונן באוניברסיטת קהיר. כותרת הנאום הרשמית הייתה "התחלה חדשה" (A New Beginning). מטרת הנאום הייתה להציג בפני האומות הערביות במזרח התיכון את כוונת ארצות הברית לשנות את מדיניותה כלפי האזור. קהיר נבחרה כמקום האידיאלי לשאת נאום מסוג זה בשל היותה מרכז דתי-תרבותי-מדיני נחשב ביותר בעולם הערבי. נאום זה היה מעין זרע של תקווה שנזרע בקרקע המציאות הקשה בעולם הערבי, שהנה תקופה חדשה מתחילה להתחולל. גם האמריקנים, בנאיביות רבה או יותר נכון בהבנה לקויה של מהות האסלאם בעולם הערבי, החלו לפנטז על דמוקרטיזציה, הרחקת השחיתות, שיפור מצבם של העמים במזה"ת וכדומה.

לפני 11 שנים (ב-17 בדצמבר 2010) הצית את עצמו רוכל צעיר בשם מוחמד בועזיזי באחת הכיכרות בעיר תוניס. הוא נפטר בבית החולים בייסורים קשים ב-4 בינואר 2011. מותו הצית גל הפגנות אנטי-ממסדיות, והגל הלך והתפשט ברחבי העולם הערבי. ההפגנות הללו השתלבו בפנטזיות שהתעוררו בעקבות נאומו של הנשיא אובמה בקהיר. להתרחשויות אלו הייתה תוצאה בקנה מידה היסטורי: התמוטטות משטרים ואורחות חיים בחלק ממדינות המזה"ת. לתהליך זה הייתה גם השפעה רוחבית, ובסיכומן של עשר שנים הוא הביא לכאוס חסר תקדים בעולם הערבי, אם כי גם לפני כן לא התקיימו משטרים מוצלחים כל כך בחלק זה של העולם.

על חלקו של הנשיא אובמה בנזק פוליטי במזה"ת עדיין אין צבר של מחקר היסטורי שממנו ניתן ללמוד על הכאוס הנורא שגרמה מדיניותו. בעתיד גם זה יבוא. הגם שכך מן הראוי לסקור בקצרה את מה שהתחולל, וכנראה ימשיך להתחולל, במדינות המזרח התיכון, גם אם לא בכול ניתן להאשים את מדיניות הנשיא אובמה.

נתחיל את סקירת המדינות בצפון המזה"ת, משם נמשיך מזרחה ומערבה, ונסיים בדרום.

טורקיה: משבר כלכלי עמוק עובר על טורקיה. אינפלציה דו-ספרתית מוחקת חסכונות של תושבים. כוח הקנייה של המשכורות נשחק וחלק מהציבור מתדרדר לעוני עד כדי אי יכולת לרכוש מזון ותרופות. טורקיה מסובכת בלחימה בלוב, בסוריה ובדרום מזרחה מתנהל עימות שותת דם עם האוכלוסייה הכורדית. הנשיא ארדואן חולה אולם עדיין מתעקש להחזיק בשלטון, מה שפוגע קשות באפקטיביות של המשטר. הקשר עם ארה"ב נפגע קשות בשל התקרבות בלתי מחושבת לרוסיה. האמריקנים סילקו את טורקיה מפרויקט ה-35-F. המיליארדים שטורקיה השקיעה לצורך רכישת טילי נ"מ מתקדמים מרוסיה כנראה ירדו לטמיון, באשר מערכות הטילים והציוד הנלווה לא נכנסו לפעולה וספק אם אי פעם יוכלו לפעול. טורקיה נדחתה על ידי האיחוד האירופי. בשטחה שוהים מיליוני פליטים סורים שיוצרים מעמסה חריגה על מצב הכלכלה, הביטחון והתברואה במדינה.

סוריה: מלחמת אזרחים שנמשכת כבר כעשר שנים פירקה את המדינה. מאות אלפים נהרגו ומיליונים נפצעו או הפכו לפליטים בארצם ובארצות שכנות. הכלכלה קרסה לחלוטין. המדינה התפצלה לאזורי השפעה של תנועות טרור שונות. טורקיה פלשה לצפון המדינה, צבא רוסי פועל במרכזה כדי לסייע לאסד הבן להתקיים ולשלוט על מה שנותר מהמדינה. האיראנים מחזיקים יחידות צבא שונות, ולמעשה השתלטו על חלקים במדינה ועדיין מנסים להתבסס שם. ישראל תוקפת ללא הפסקה אתרים רבים בסוריה, בעיקר אתרים שבהם האיראנים מנסים להתבסס, והמשטר הסורי אינו יכול להגיב או לאיין את המעורבות האיראנית והתקיפות הישראליות בארצם. אין תקומה לסוריה כפי שהייתה לפני פרוץ האביב הערבי.

לבנון: באמצע המאה הקודמת היו מי שכינו את לבנון "שווייץ של המזרח התיכון". אקלים נאה בהרים, מערכת בנקאות ברמה מערבית, חופי ים כמו בריביירה הצרפתית ומסעדות שבהן השתלבו טעמי המזרח עם מיטב המטבח הצרפתי. מדינה זו אפילו הייתה בעבר ישות מדינית מסודרת ומתפקדת. כיום לבנון היא למעשה מדינה כושלת (Failed State). השליטה בה מפוצלת למחוזות על בסיס אתני-דתי שבכל אחד מהם שולטת קבוצת שייכים בסגנון מאפיונזי על פי האינטרסים של מנהיגיה, הנעזרים לצורך שליטתם בבעלי זרוע מקצועיים.

עם הקבוצות השונות נמנים סונים, נוצרים, דרוזים, עלאווים, שיעים, פלסטינים וכיו"ב. השיעים מתופעלים על ידי איראן, שמסייעת להם בכסף, באספקת נשק, בהדרכה ובהנחיות לפעולה. בשל הסיוע המאסיבי של האיראנים לשיעים הם התאגדו בארגון הנקרא חזבאללה (מפלגת האל), שהתארגן במבנה של מיליציות עממיות הבנויות ומתופעלות באופן דומה לארגון צבא סדיר. כיום חזבאללה הוא כוח דומיננטי בלבנון, מחזיק בנציגים בפרלמנט ובממשלה ומשמש גם כמייצג האינטרסים של איראן וגם כאויב המשמעותי של ישראל.

משבר הקורונה והפיצוץ של כשלושת אלפי טונות של אמוניום ניטראט שהיו מאוחסנים בנמל בירות עוד העצימו את הכאוס האדיר שהשתרר במדינה, הכולל הפגנות אלימות, מקרי רצח הדדיים של פלגים יריבים, שוד של טובין מחנויות ומחסנים ובריחה מהמדינה של בעלי היכולת הן בתחום הכלכלי והן בתחום הטכנולוגי. בימים אלה נראה שאין ללבנון עתיד כמדינה אוניטארית.

המשך סקירת מדינות המזה"ת יובא בפרק השני של מסה זו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

    1. לגב' מירה ארצי
      נכון. התמונה גרועה הרבה יותר ממה שנראה לנו על פני השטח.
      אחרי שנסקור כל ארצות המזה"ת נבחן המשמעות ונסיק מסקנות.

  1. טוב לראות סקירה מקיפה עם חיבור של כל ההתרחשויות בצורה מסכמת

  2. למר סטיב בלחסן
    תודה. צפויים עוד פרקים לכיסוי כל מדינות האזור.

  3. אין מה לעשות זאת השכונת בה אנו גרים. בשכונה כזאת חייבים להיות חזקים ולהוכיח זאת.

    1. ישראלי יקר,
      טעות בידך – יש מה לעשות. בשכונה הזו (וכנראה שבכל שכונה) חייבים להיות חזקים.
      להשכים להרוג הבא להרגך. תחת כל עין לפגוע בעיניי האויב ותחת כל שן לנפץ שיניו.
      בעניין זה בהחלט צדקת.

  4. לגור רחוק מהשכונה במדינה עשירה, מתקדמת, ורגועה, ולתמוך במדיניות הביביסטית

    1. איפה יש מדינה עשירה, מתקדמת ורגועה? אולי תעדכן אותנו כדי שנעבור לשם. מבטיחים שנתמוך במדיניות ביביסטית – מה יהיה אכפת לנו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גד

אין לי

שיר על חסר

ציור סמלי

חשמל מודרני

מעבר אקטיבי למקורות אנרגיה ירוקים

צילום של משה

הצצה אל התופת

על ספר השירים "שמרי על הקיכלי" מאת צילה זן-בר צור