על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן - תרחישים אפשריים
פיצוץ אטומי
צילום: National Nuclear Security Administration

השיחות על הסכם הגרעין עם איראן תקועות. גורמים במערכת הביטחון מעריכים כי לאיראן לא דחוף לחזור להסכם הגרעין הפגום, שהעניק לה יתרונות רבים תמורת ויתורים מזעריים מצידה.

איראן החלה בשלבים להפרת הסכם הגרעין, שהעניק לה אפשרות להמשיך בפיתוח יכולות של גרעין צבאי, לאחר שהנשיא האמריקני דונלד טראמפ פרש מההסכם וחידש את העיצומים הדיפלומטיים והכלכליים עליה. בינתיים איראן התרגלה לעיצומים וגם למדה כיצד לעקוף אותם, למשל היא מייצאת נפט למדינות אירופה דרך רוסיה. מי שמראה להיטות יתר לחזור להסכם הגרעין, בתקווה קלושה שאפשר יהיה לשפר אותו ולפקח טוב יותר על פעילותה הגרעינית של איראן, הוא הנשיא האמריקני הנוכחי ביידן.

אם תתחדשנה השיחות או לא, להלן שלושה תרחישים צפויים.

התרחיש הראשון: חזרה להסכם הגרעין שממנו פרש טראמפ, כפי שהיה. ככל שחולף הזמן תרחיש זה הופך לפחות ופחות סביר. איראן התקדמה באופן ניכר לקראת העשרת אורניום לרמה צבאית וצברה חומרים בקיעים לצורך השגת ראש קרב גרעיני. אם יתממש התרחיש הזה, כל צד יוכל להציג אותו כהישג שלו. במקרה הטוב יתווסף להסכם המחודש נספח ובו יודגש כי השיחות על פיקוח מעמיק יותר תתקיימנה בהמשך. מימושו של תרחיש זה יעניק לארצות הברית פסק זמן ושקט תעשייתי במזרח התיכון ויאפשר לה לטפל בסוגיה של ההגמוניה הסינית הצוברת תאוצה במזרח הרחוק.

כדי שתרחיש זה יתממש איראן דורשת מארצות הברית שקודם כול תסיר את העיצומים שהטילה על איראן כאשר טראמפ פרש מההסכם. מימוש התרחיש הראשון לא יספק את ישראל וגם לא יספק את איחוד האמירויות ואת סעודיה.

התרחיש השני: המשך הסטטוס-קוו. הצדדים להסכם הגרעין – איראן וחמש המעצמות הקבועות באו"ם וכן גרמניה – לא יצליחו להגיע להסכמה על חידוש ההסכם, אך בפועל יימנעו מפעילות מתריסה ומתגרה. מצב כזה יוכל להמשך עד פקיעתם של רוב הסכמי הגרעין המקורי בשנת 2025 ועד הבחירות לנשיאות בארצות הברית. בפועל זה יהיה "הסכם גרעין מינוס".

התרחיש השלישי: נטישת הסכם הגרעין על ידי כל הצדדים להסכם. תרחיש זה יכול להיחשב כטקטיקה כדי להגיע להסכם גרעין משופר עם איראן ("הסכם גרעין פלוס"). במקרה כזה העיצומים הכלכליים מצד ארצות הברית ושותפותיה להסכם יימשכו, וזה עשוי להעניק מנופים כלכליים ודיפלומטיים ואולי גם צבאיים מול איראן. אין כל ביטחון שתרחיש זה ישיג את מטרתו – שהיא מניעת איראן מלהגיע למדרגת סף גרעין צבאי.

התרחיש השני והשלישי טומנים בחובם את הסיכונים הגדולים ביותר: החמרת העיצומים הכלכליים והצבאיים מול איראן ומנגד הסלמה בפעילותה של איראן להשגת גרעין צבאי. מימוש של אחד מהתרחישים האלה – השני או השלישי – עלול לגרור מתקפה צבאית ישראלית או אמריקנית או משולבת נגד מתקני הגרעין של איראן.

כאשר ביידן נכנס לבית הלבן והביע את רצונו להגיע להסכם גרעין עם איראן, בדגש על הגעה להסכם משופר, איראן הייתה נתונה להשפעה הכלכלית העמוקה והשלילית של מגיפת הקורונה. זו הסיבה לחזרתו של רוחאני לשולחן המשא ומתן עם המעצמות על הסכם הגרעין. בינתיים רוחאני התחלף בראיסי, וזה מביע קו תוקפני יותר, מה גם שאיראן התרגלה להתנהל כלכלית גם תחת עיצומים. כל אלה הם סימנים מעידים על הסיכויים המועטים לסיום מוצלח והגעה להסכם גרעין כלשהו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

18 תגובות

  1. המאמר של ד״ר כהנא משכיח ומלמד.
    מהניתוח השיטתי והמלומד, ניתן להבין בבירור, כי היחסים הבינלאומיים עם איראן, מצויים כעת במדרון חלקלק ומסוכן.
    השאלה היא, האם ישראל עם או בלי מדינות נוספות, צריכות להמתין עד שאיראן תהפוך לאיום גרעיני מוחשי, או שעליהן לפעול כאן ועכשיו.

  2. תודה על ניתוח מעניין וריאליסטי של המצב הלא פשוט בפניו אנו עומדים.

  3. ניתוח נכון ומסקנות להן אני מסכים. אלה האופציות העקרוניות ואף אחת לא טובה. רובן גרועות.

  4. ניתוח יפה של פרופ. כהנא.
    הוספתי ,בסוף הניתוח שלי גם מסלול רביעי שהוא: תקווה לפעולה מקומית.
    אירן אינה מעצמה, ואפילו לא מזרח תיכונית.
    היא התרחקה יותר ויותר מעמדת הכוח שהיתה לה, ובעיקר בגלל הסנקציות והפעולות בתוך אירן, בהנהגת טראמפ. זה מצויין (כי זה מחליש את מעמדה מול השוקלות לתקוף אותה). אך מהלך זה נקטע.

    מי שאינו מעצמה, חייב בגב של מעצמה כדי להפוך, לבעל יכולת תקיפה גרעינית. ראה אוקריאנה ,גרמניה, ואפילו יפן שנוטרלו, כנגד צרפת, אנגליה ואחרות שטופחו.
    ומי שיש לו גב של מעצמה , מסתבר הופך לגרעיני כשהוא והיא רוצים. ראה פקיסטן, הודו, צפון קוריאה, ואפילו אנגליה וצרפת ואחת אחרת.
    השאלה לגבי אירן היא לכן בעיקר, מה תחליט סין, ומה תחליט ברה"מ, כמטרה אסטרטגית שלהן בעולם?.
    לי לא נראה שהן פוחדות מפצצת גרעין אירנית, בגלל השטח העצום שלהן, סף הרגישות הנמוך לכמה מליוני תושבים הרוגים (כפי שהן הוכיחו בחצי השני של המאה ה20 ), ויתרון ענק בגודל ואיכות הצבא שלהן בקירבה לאירן הקטנה יחסית אליהם.
    בנתיים לא פלא שהן נותנות גב לאירן.

    מול שתיהן יחד ,ואפילו מול אחת בלבד, נראה לי שהסיכוי , שארצות הברית תתערב צבאית, במזרח התיכון,ותושיע אפסי.
    לכן אם ארה"ב תחליט באמת למנוע מאירן להפוך לגרעינית, נראה שהיא תצטרך לעשות ויתורים גדולים מאד לסין ורוסיה, בנושאים החשובים להן, כדי לשכנען. למשל ויתור על הים הסיני, הקרבת טיוואן, סיפוח אוקריאנה… קשה לי להניח (על בסיס העבר והיכרות עם ארה"ב) שנשיא אמריקאי, שרוצה להבחר, יתקופף כול כך,מול מי שמסווג בארה"ב כאוייב ( באופן bipartisan/ גורף ), כשלא תוקפים בפועל את אחת מ50 מדינות ארה"ב. על כמה ארה"ב מוכנה לוותר כדי למנוע מאירן כוח גרעיני , זו שאלה נפרדת.במציאות ,עד היום היא לא ויתרה על כלום.
    אגב,הקרבת ישראל, היא לדעתי ,רק כסף קטן , במסחר הזה באינטרסים. מה עוד שזה ישמח לדעתי לא מעט זרמים וחברות בנאטו.

    החלופה הרביעית. מי שאמנם יש לו פחות כוח, אך יותר אינטרס קיומי למנוע גרעין אירני, כמו ישראל, ולמדינות השכנות, לאירן , כולל תורכיה, יש סיכוי גבוה יותר לפעול. (כמובן בסיוע של אמצעים מארה"ב) ,והן לדעתי התיקווה העיקרית,למניעת גרעין צבאי באירן. גם אם זו תקווה ,עם ערך תוחלת נמוך.
    כלומר התוצאה של חישוב בו : נכפיל את הכוח המוגבל של המדינות סביב אירן (למוטט את תכנית הגרעין האירנית באופן בר קיימא ) בהסתברות שכוח הזה יופעל בכלל ( שלא לדבר על כך שיופעל בתאום מספק בין המדינות ולאורך זמן מספיק ), קטנה.
    אם הייתי בראש המדינות סביב אירן כולל ערב הסעודית החוששות ובצדק מאיום הגרעין האירני, הייתי שוקל הטלת אמברגו נפט וגז על סין ואולי גם על תומכות אירן הצבועות באירופה, זה אולי הנשק היעיל ביותר כדי לשנות את המשוואה.

  5. מקווה שגם אנחנו וגם האיראנים לא יתפתו לקחת החלטות קיצוניות.

    1. למקווה ולתומכיו
      תקווה היא כמובן תכונה נאצלת, במיוחד למי שאינו נדרש לקבל החלטות. לכן ריאליזם והבנת תהליכי המציאות הם יותר חשובים להישרדותה של מדינה קטנה בעייתית כמו ישראל. מאז הסכמי פירוק הנשק הגרעיני, עד היום העולם לא מנע אף מדינה מלפתח נשק גרעיני (הודו, פקיסט, צפון קוריאה) למעט ישראל שפעלה "ללא אישור" מול עירק וסוריה. וסביר שדבר לא יעצור את אירן מלבד הפיכה אזרחית פנימית- או מעשה יאוש חד צדדי מצד ישראל.
      לכן התקווה המובעת כאן שישראל לא תעשה דבר- הוא בעייתי בהמעטה אם לא רפיון ידיים וחולשת הדעת

      1. גדעון מכובדי. היו נסיונות רבים ואמצעים שונים למנוע ממדינות שונות השגת יכולת של גרעין צבאי. מנעו מארגנטינה וברזיל באמצעים כלכליים השגת גרעין צבאי. מנעו זאת מטאייון ומדרום קוריאה. מנעו גם מאלג'יריה בשנות התשעים בכך שלא איפשרו למשטר האיסלמיסטי הקיצוני שנבחר בבחירות "דמוקרטיות" להגיע לשלטון ובמקומו השאירו משטר לא דמוקרטי, אך מתאים יותר למערב.

        1. רוב המדינות שציינת שלא הגיעו לפיתוח נשק גרעיני- לא ממש רצו בכך (ואפשר גם להוסיף את לוב של קדאפי), וראו בכך מנוף להשגת תגמולים כלכליים או לחליפין ברית הגנה עם מעצמת נשק גרעיני. מדיננות שממש רצו- כמו הודו, פקיסטן וצפון קוריאה- לא היו מוכנות לקבל כול פיצוי (או שקיבלו והמשיכו לפתח נשק גרעיני), לכן ציינתי ועדיין עומד על כך- שמי שנחוש לפתח נשק גרעינ- משיג זאת חלף סנקציות וכו- ראה אירן!! וזה יקרה- אלא אם ישראל תשכיל למנוע זאת באמצעות מלחמת סייבר

    2. למקווה התמים
      איראן החומייניסטית כבר קיבלה את ההחלטה. העניין הוא שהם אינם יכולים לבצע זאת בעצמם. הם נעזרים בזרים כדי לרכוש ידע וחלקים טכניים לייצור נשק גרעיני. לשימוש בנשק גרעיני יש אופציות מגוונות, כולל איומים ולוחמה פסיכולוגית עוד לפני שיגור ראש קרב גרעיני. אין לי ספק שאם האיראנים, הנשלטים כיום על ידי כת אסלאמית קיצונית הנסמכת באכזריות רבה על "משמרות המהפכה", ישיגו חימוש גרעיני הם ישתמשו בו. אני מציע להאמין למה שהם מכריזים השכם והערב שהם שואפים להשמיד את ישראל. על כן ישראל כבר מנהלת מלחמה בעצימות נמוכה נגדם. יש להניח במידה רבה של וודאות שישראל תאלץ לקחת החלטה קיצונית כלפי איראן – אם המשטר החומייניסטי שם לא יתמוטט קודם לכך.

  6. יהיה המשטר אשר יהיה אני לא רואה מדינה שמנהיגי יבצעו התקפה גרעינית אם גם לצד שכנגד יש יכולת כזאת. מאזן האימה. לא ככה?

  7. בכול זאת סיכוי
    כאשר ממשל ארהב מתחיל להבין שאירן מתעתעת בהם, הם מתחילים לשנות את המנגינה כאשר מוסיפים ל"דיפלומטיה" גם את המונח העמום משהו "אמצעים נוספים". סביר שלא מדובר במתקפה צבאית (אותה הם משאירים לישראל שתתכתש עם אירן) אלא לשוב למודל הסנקציות הכלכליות של טארמפ. אלא שהפעם בהבדל משמעותי- הצטרפות אירופה למהלך הזה. טראמפ לא הספיק לממש את פוטנציאל הסנקציות הכלכליות – שהיה מאד נכון לעשות- כי זמנו היה קצר ובעיקר כי אירופה סרבה להשתתף בכך- וזה גרם לכישלון (לצהלת שונאי טראמפ).
    עתה, אם ארהב תצליח לשכנע את אירופה שהאשמת כישלון המשא ומתן הוא בהתנהלות אירן- גדל הסיכוי שהפעם אירופה תצטרף (כולל רוסיה, גרמניה צרפת ואחרים) ולכך יש לקוות תהיה התכנות אם תפטר היסטריית הנפט העכשווית…

  8. העובדה שהאיראנים מבליגים על כל המתקפות המלחמתית נגדם מוכיחה שהם ממש ממש לא אויב שצריך לחשוש מנטרל את מתקני הגרעין שלו

  9. הבעייה המרכזית היא לא הגרעין האירני אלא העוינות האובססיבית של איראן כלפי ישראל הציונית. מי שהחל בפרויקט הגרעין היה השח הפרסי אוהד ישראל. אז ישראל לא התנגדה. ישראל אפילו לא התנגדה לפקיסטאן גרעינית למרות שזו מדינה מוסלמית המחרימה את ישראל. מדוע לא להשקיע מאמצים לפיוס בין ישראל ואיראן? איראן טוענת שישראל מדכאת את העם הפלשתיני המוסלמי וחטפה מהמוסלמים את ירושלים הקדושה. איראן עצמה מדכאת מיעוטים רבים. למה שלא נכה את האיראנים בבטן הרכה שלהם ונכריז שאנו מוכנים למלא את כל דרישותיהם ליסוד מדינה פלסטינית בגדה המערבית שבירתה ירושלים המזרחית בתנאי שהם יתנו לכורדים בצפון מערב ההררי של איראן, ולערבים בדרום איראן העשיר בנפט , ולעוד כמה מיעוטים להקים מדינות עצמאיות? כאשר אנו מכפישים את איראן כמדינה תוקפנית כלפינו ותומכת טירור זה מציג אותנו כהיסטרים שסובלים מכל מיני פוביות שלא מעניינות אף אחד. יתר על כן אנו משבשים את הכלכלה העולמית שצמאה לדלק זול ולפיסטוקים. כל יפי הנפש בעולם מזדהים עם האיראנים בנושא דיכוי הפלסתינים על ידי המדינה ציונית הקולוניאליסטית. אם נבהיר לאיראנים שאנו עומדים להציג את בעיות המיעוטים באיראן, באופן מסיבי על כל במה אפשרית, באו"ם וברשתות החברתיות, אולי הם יחשבו פעמיים אם לא כדאי להם להתפייס עם ישראל?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך