התליין שהפך לנשיא

מה מבשרת בחירתו של ראיסי לאיראנים ולעולם כולו
הדגל האיראני
commons.wikimedia.org

ביום שישי האחרון, ב-18 בחודש יוני, התקיימו הבחירות ה-13 לנשיאות הרפובליקה האסלאמית. עיני המערב כולו היו נשואות אל יום הבוחר האיראני, שכן זהו התפקיד השני בחשיבותו ברפובליקה לאחר המנהיג העליון של המדינה. מבין 600 הגברים ו-40 הנשים אשר הגישו את מועמדותם לתפקיד, נבחר סייד אבראהים ראיסי-סאדאתי (בן 60). בעבר כיהן ראיסי כסגן התובע הכללי בטהרן, והוא אחראי להוצאתם להורג בתלייה של אסירים פוליטיים ושל נאמנים לשלטון השאה, בשל כך זכה בתואר המפוקפק "התליין מטהרן". הוצאתם ההמונית להורג של אנשי האופוזיציה בשנת 1988 לא נשתכחה מליבם של האיראנים ובני משפחותיהם.

בפני הנשיא הנבחר ניצבים אתגרים רבים. הראשון שבהם הוא הסרת הסנקציות האמריקאיות; בשבוע האחרון הסתיימו השיחות בין איראן לבין המעצמות, והאיראנים היו בטוחים שיקבלו את רצונם, אך אין הדבר כך. ולכן, הנשיא החדש יהיה חייב לעבוד מהר ובכל החוזק והנמרצות. ברור שהאיראנים לא יהיו מוכנים לוותר על החלום של חימוש גרעיני. האתגר השני, המצב הכלכלי הקשה באיראן. המטבע האיראני, הריאל, נסחר ב-42,105 לדולר (נכון ליום כתיבת שורות אלו). אשתקד איבד הריאל מערכו יותר מ-49%. וזאת חרף העובדה כי המשטר מנסה לצייר תמונה אחרת של מצב סביר. אומנם סין, בת בריתה של איראן, ממשיכה לנהל איתה מסחר ורוכשת כ-27% מתפוקות הנפט, וגם המשלחות וטיסות הסחר בין שתי המדינות ממשיכות להתקיים ומתנהלות באופן סדיר, אך אין ספק כי איראן אשר הפיקה כ-2.5 מיליון חביות נפט ביום, וכיום עומדת על 650 אלף חביות נפט, חשה את השפעת הסנקציות ומשוועת לחזור לנורמליזציה עם שאר המדינות.

נוסף על כך, אי-אפשר להתעלם מהרחוב האיראני שמותח ביקורת ומשמיע טענות חוזרות ונשנות כנגד מקבלי ההחלטות בשל היעדר ניהול תקין של המדינה בכלל ומשבר הקורונה בפרט, ועל כך כתבתי בפירוט במאמר קודם, "סדקים בחומה האיראנית". יתרה מזאת, גם העברת הכספים לארגוני טרור הנתמכים על ידי המשטר האיראני מעוררת זעם ברחוב האיראני. במהלך השנה האחרונה התקיימו למעלה מ-300 הפגנות נגד ניהול כושל, לצד הפגנות יותר גדולות: "מחאה חברתית" ו"חומות של תקווה". גם המחאות ברשתות החברתיות אשר קראו לעם לצאת לבחור מבלי לבחור, נתנו את אותותיהן, ובעקבותיהן רק כ-40% מהעם החליט לבחור, דבר המהווה שפל של יותר מ-40 שנה.

האם הנשיא החדש הוא זה שיאחה את הקרעים באיראן, מדינה שאוכלוסייתה מונה 80 מיליון איש, מדינה המשוועת לחזור לימי טרום-הסנקציות, או שמא נראה כהונה מפולגת רבת שסעים והפגנות? ימים יגידו.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. לראות מה יקרה עם הסכם הגרעין האיראני. לדעתי יקרוס והשאלה על מי תיפול האשמה.

  2. נכון שיש הרבה אנשים באירן שלא אוהבים את המשטר. אבל סביר להניח שיש יותר אנשים שאוהבים את המשטר. אחרת היה מתמוטט.

  3. מי שאחראי על כל כך הרבה הוצאות להורג הוא באמת תציין. לא יאומן שבשנות האלף השלישי עוד יש דברים כאלה בעולם שלנו.

  4. הנהגה דתית אדוקה איננה פועלת בסופו של דבר בצורה רציונלית. אני צופה שיהיה עוד יותר קשה עם האיראנים

  5. מי היה מאמין שבאלף השלישי יהיו לדתות כל כך הרבה כוחות ומאמינים.

  6. פעם חשבתי שהשלטון של קנאי הדת יהיה קצר והעם האיראני ימאס בהם. כנראה שטעיתי.

  7. העם האירני אינו הומוגיני. מצד אחד, בישוב העירוני , יש אחוז גבוה של אקדמים ועוד יותר אקדמאיות ומעמד בינוני עם כמיהה לאורח חיים אירופאי. אוכלוסיה זאת מאופיינת בריבוי נמוך ואינה אוהדת את המשטר. לעומת זאת הכפריים עדיין חסרי השכלה שקועים בדת, מסתפקים במועט ולא אכפת להם מחירי דלק ומוצרי יוקרה. יש להם הרבה ילדים למשפחה. עבורם, הרפובליקה האסלמית היא גאווה לאומית. הם ככל הנראה גם הספקים של כח האדם של משמרות המהפיכה והם שונאים את העירונים המתנשאים וכן את הכופרים הסונים שחיים באיראן (ערבים, כורדים ותורכמנים) ומיחוצה לה. וכמובן את הכופרים הנוצרים והיהודים. עקב הריבוי הגבוה של התומכים במשטר וחוסר הרגישות שלהם למצב הכלכלי + הדיכוי האכזרי של ההתנגדות למשטר, קשה למשכילים להרים ראש ויציבות המשטר נמשכת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים