שלוש תזות

ביום שישי האחרון העביר מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי לישראל הצעה להפסקת אש בעימות בין ישראל לחמאס. הצעה זו הייתה מנוגדת להצעה שמסר קרי 24 שעות קודם לכן, ולמרבה התדהמה נראתה כהצעת החלומות של החמאס. המסמך הכיר במעמדו של חמאס ברצועה, הבטיח לארגון הזרמת מיליארדי דולרים ולא תבע את פירוקו מהרקטות, מהמנהרות ומשאר התשתיות הצבאיות שלו. הוא התייחס לישראל ולחמאס כאילו היו בדרגה שווה; כאילו אין מדובר מחד גיסא במדינה שהיא בעלת ברית מרכזית של ארצות הברית במזרח התיכון, ומאידך גיסא בארגון שמוגדר בחוק האמריקני כ"ארגון טרור", שב-2007 השתלט בהפיכה צבאית על חלק מהרשות הפלסטינית וששיגר אלפי טילים לעבר ישראל.

כיצד ניתן להסביר מהלך תמוה כל כך של אישיות אמריקנית מרכזית כל כך? שלוש אסכולות מנסות להציע תשובות.

האסכולה הראשונה טוענת כי קרי, כמו רבים מקודמיו במחלקת המדינה של ארצות הברית, לא ממש מבין את המזרח התיכון ומנסה לקרוא אותו כאילו מדובר באזור שבו שולטות תרבות פוליטית ודרכי חשיבה מערביות. מי שיחקור בעברו של קרי ימצא דוגמאות מביכות עוד בתפקידו הקודם כיושב ראש ועדת החוץ של הסנאט האמריקני. לאחר שורה של פגישות עם הנשיא בשאר אסד תיאר אותו קרי כ"מנהיג נדיב, חיובי ובונה, רפורמטור, אדם שניתן לסמוך על מילה שלו, ושהוא חבר יקר". שנה וחצי לפני פרוץ מלחמת האזרחים הברוטלית בסוריה הגדיר קרי את סוריה כ"שחקנית מרכזית בהבאת שלום ויציבות למזרח התיכון", וזאת כשדמשק היא בת-בריתה הקרובה של טהרן, המחמשת העיקרית של ארגון חיזבאללה וזו שמאפשרת מעבר ג'יהאדיסטים לעיראק כדי שיילחמו בצבא האמריקני המוצב שם ויהרגו בו. בחודש שבו פרץ המרד נגד אסד, מרץ 2011, הצהיר קרי כי "הערכתי היא שסוריה נעה לקראת שינוי כשהיא מאמצת מערכת יחסים לגיטימית עם ארצות הברית ועם המערב". מביכות לא פחות היו התבטאויותיו של קרי בנושא "האביב הערבי" כשטען בסוף 2012 ש"הרחוב הערבי מבצע מעבר לעבר דמוקרטיה; מה שמתרחש במזרח התיכון הוא השינוי הגאו-אסטרטגי החשוב ביותר מאז נפילת חומת ברלין".

ברוח אסכולה זאת, בימים האחרונים כתבו כמה בעלי טורים תגובות ליוזמת הפסקת האש של קרי, ובהן  כינו אותו "עב"מ מוושינגטון שנחת במזרח התיכון", "ביש-גדא בריבוע" וגם "קצת שלימזל וקצת שלומיאל ובאופן כללי גם קצת נעבעך". איש מהם לא הבין מה חשב קרי כשהציג בקהיר מתווה שכזה להפסקת אש ומה ניסה להשיג בפסגה בפריז, שאותה כינו "הזויה". הם סיכמו ש"התנהלותו בימים האחרונים מעלה ספק רב לגבי שיקול דעתו ומידת הבנתו את האזור", וש"גם אם כוונותיו טובות אין ביכולתו להשתלט על מערך הגורמים המורכב בעימות הנוכחי". ייאמר במאמר מוסגר שכל הציטוטים הם של בעלי טורים בכירים בעיתון "הארץ", שכידוע איננו נמנה על חוגי הימין הקיצוני.

האסכולה השנייה מתמקדת בהשקפותיו האישיות של קרי, שעולות בקנה אחד עם כלל עמדותיו של ממשל אובמה. הדוגלים בה טוענים כי לאורך כל השנים ביטא קרי עמדות אנטי-ישראליות ואלה באות לידי ביטוי גם במהלך כהונתו כמזכיר המדינה של ארצות הברית. כך ניתן להסביר את התבטאויותיו החיוביות על בשאר אסד; את הסכם הביניים שחתמה ארה"ב בנושא הגרעין האיראני, שהתעלם משיקולי הביטחון של ישראל; את אמירותיו על גלישת ישראל ל"אפרטהייד" בעקבות כישלון המשא ומתן הישראלי-פלסטיני, את ניסיונו להטיל על ישראל את האחריות לכישלון זה ועוד. לכן, טוענים חסידי האסכולה, אין להתפלא שבעימות הצבאי הנוכחי העדיף קרי לשתף בפסגת פריז את פטרוני החמאס, טורקיה וקטאר, למרות תמיכתן בגורמים האיסלמיסטים המיליטנטים בעולם הערבי, ולתת סטירת לחי לבעלות הברית האמתיות של ארצות הברית בעולם הערבי מצרים וערב הסעודית, שעמדתן כלפי החמאס עולה בקנה אחד עם האינטרס הישראלי.

הדוגלים באסכולה זו רואים בתנאי יוזמת הפסקת האש של קרי ביטוי לעמדתו השלילית שלו עצמו ושל ממשל אובמה כלפי ישראל. כוונתם למנוע מישראל להביס את החמאס ולהגיע להפסקת אש בתנאים שיהיו מקובלים על הארגון. זו הסיבה לכך שהיוזמה התעלמה מצורכי הביטחון של ישראל; זו הסיבה לכך שהיוזמה מתייחסת בפירוט לכל הדרישות של החמאס; זו הסיבה להעמדת ישראל והחמאס במדרגה אחת; זו הסיבה להזמנת טורקיה וקטאר לפסגה בפריז וזו הסיבה להרחקת מצרים וערב הסעודית שרצו לראות את החמאס מוכה ומובס על ידי ישראל.

האסכולה השלישית רואה את יוזמת קרי בהקשר רחב יותר של מדיניות ממשל אובמה כלפי האיסלם וכלפי העולם הערבי. לטענת הדוגלים בה, מיד עם היבחרו לנשיא אימץ אובמה גישה חדשה המבטאת הבנה ואמפתיה כלפי מצוקות המוסלמים והערבים כאמצעי לנטרול עוינותם כלפי המערב בכלל וכלפי ארצות הברית בפרט. לא במקרה נשא אובמה את שני נאומיו הראשונים מחוץ לארצות הברית באיסטנבול ובקהיר, והגדיל לעשות בשאתו את נאומו בקהיר במוסד האיסלמי הראשון במעלה – אוניברסיטת אל-אזהר. על פי אסכולה זאת מודע ממשל אובמה להקצנה ההולכת וגוברת בעולם האיסלם, הסוני והשיעי כאחד, והוא בחר בדרך מיוחדת להתמודד עם ההקצנה: חיזוק המוסלמים "המתונים" כדי שיהוו משקל נגד ל"קיצונים".

הדוגלים באסכולה זאת, שהם המבקרים הגדולים ביותר של יוזמת קרי, הם בראש וראשונה מצרים והרשות הפלסטינית. המצרים רואים ביוזמת קרי ניסיון אמריקני לדחוק את מצרים ממעמדה המרכזי כמתווכת המרכזית במשבר, מפני שממשל אובמה מתנכל במתכוון למשטרו החדש של הגנרל אל-סיסי, לאחר שזה הדיח את איש "האחים המוסלמים" הנשיא לשעבר מורסי. הואיל והחמאס הוא תנועת-בת של "האחים המוסלמים", סוברים המצרים שארצות הברית ממשיכה לנהל רומן חשאי עם תנועת ה"אחים" על שלוחותיה השונות. הסבר זה מתאים גם להזמנתה של קטאר, הפטרונית והמממנת של "האחים" ושל חמאס, לפסגת פריז, לעומת מצרים שלא הוזמנה. בכירי הרשות הפלסטינית בראשות אבו-מאזן זועמים אף הם על יוזמת קרי, מפני שגם אנשיה לא הוזמנו לפסגת פריז. לא פלא שבכירים אלה טענו ש"קרי רוצה לנצל את המלחמה בעזה כדי לחזק את מעמד "האחים המוסלמים" באזור מתוך מחשבה שהאיסלם הפוליטי "המתון" של האחים המוסלמים יילחם באיסלם הקיצוני". סיכומו של דבר, גם דוברים מצריים וגם דוברי הרשות הפלסטינית הגיעו למסקנה אחת: שר החוץ קרי חיבל ביוזמה המצרית להפסקת אש, שייצגה גם את עמדת הרשות הפלסטינית, באמצעות הצגת יוזמה חלופית שמרצה את קטאר ואת טורקיה, שייצגו את החמאס. כך נוצרה במזרח התיכון זהות דעות מרתקת במצרים, בערב הסעודית, בישראל, בירדן וברשות הפלסטינית באשר ליוזמת קרי בפרט ולממשל אובמה בכלל. בלשונו של פרשן מצרי: הממשל האמריקני הוכיח שוב שהוא חברם הטוב של אויביו ואויבם של חבריו.

כותב שורות אלה דוגל באסכולה הראשונה ובאסכולה השלישית ואינו מקבל את האסכולה השנייה. אך הוויכוח על יוזמת קרי הפך במהרה לאקדמי כי היא קרסה בתוך פחות מ-48 שעות וגרמה מבוכה גדולה לממשל האמריקני. בדיעבד, שר החוץ קרי היה מעדיף שיוזמתו לא הייתה באה לעולם כלל, ובוודאי היה רוצה שהיא תישכח. אין ספק כי כותבי העתים יראו בה תעודת עניות לדיפלומטיה האמריקנית.